אבני מילואים על השולחן ערוך - א קד

ותימה דבריש תמורה יליף רגלה של זו עולה ובדבר שהנשמה תלוי בו מקרא דכתיב כל אשר יתן ממנו לד' וגבי אשה לא כתיב קרא כו' ונראה שלכך דקדק רש"י ופי' דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה דאסר לה אכ"ע כהקדש כו' לפיכך יש להיות דינה כהקדש עכ"ל. וקשה נהי דה"ל כמו הקדש הא בתמורה שם דף י"ח בעי רבא בעוף מהו מי אמרינן בהמה אמר רחמנא או דלמא קרבן אמר רחמנא ול"ש תיקו ע"ש וכיון דאפי' בעוף דודאי קדושת הגוף היא ואפ"ה מספקא בהקדיש רגלה ומשום דקרא בבהמה מיירי וגלי בבהמה אבל בעוף לא ומכ"ש בקידושין דאינו ראוי לומר פשטה קידושי בכולה. ונראה דהכי פריך בהא דאמר רבא חצייך מקודשת דלא הוי קידושין ותיפשוט קידושי בכולה מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה כו' דאין לומר דדוקא בבהמה כיון דרבא גופה מספקא לי' בעוף ולומר ל"ש א"כ היכא קאמר בפשיטות דאינו מקודשת דהא לפי מה דמספקא לי' דה"ה בעוף וא"כ בהמה לאו דוקא אלא כל היכא דאיכא קדושת הגוף פשט' בכול' דהא דאמר רבא קרבן אמר רחמנא לאו דוקא קרבן דלא קאמר קרבן אלא קדושת הגוף אמר רחמנא וכל קרבן קדושת הגוף הוא וא"כ באשה נמי דקדושת הגוף תיפשוט בכולה ולזה משני הכא דעת אחרת. ולפי"ז תו לא קשה בהא דבעי רבא גבי חצייך בפרוטה דנימא תיפשוט בכולה כיון דהיא רוצה בכולה וכקושיות תו' דכיון דרבא מספקא לי' בעוף ומי אמרינן בהמה אמר רחמנא א"כ מכ"ש באשה דלא שייך תיפשוט בכולה:

ויתיישב דברי הרמב"ם שכתוב באומר התקדשי חצייך בפרוטה דהוי ספק קידושין ולא אמרינן תיפשוט בכולה כיון דעלתה בתיקו גבי עוף ומשום דבהמה אמר רחמנא א"כ מכ"ש באשה דלא שייך פשט' קידושין בכול' וזה נכון. אמנם לפי פי' רש"י שם בתמורה בהא דבעי רבא בעוף מהו ושם כתב רש"י דהיינו לר' יוסי ור' יהודא דס"ל בדבר שאין הנשמה תלוי פשטו קידושי בכולה ע"ש ומשמע מדברי רש"י דאם הקדי' דבר שהנשמ' תלוי לא מספקא בעוף דודאי קדוש ומשום דלר"י ור' יהודא דסברי רגלה של זו עולה דכולה עול' משום דכתיב ואשר יתן ממנו לד' אפי' אבר א' וא"כ מספקא לי' בעוף כיון דהאי קרא בבהמה כתיב אפשר בהמה אמר רחמנא אבל מאן דפליג וס"ל בדבר שאין הנשמה תלוי לא פשטה הקדש בכול' וקרא דכתיב אשר יתן ממנו לד' היינו רק דאותו אבר קדוש ע"ש וא"כ בדבר שהנשמה תלוי בה דמודו לאו מקרא יליף אלא מסברא כיון דאקדיש דבר שהנשמה תלוי בו ממילא פשטו בכולה א"כ ממילא ודאי ה"ה בעוף דלא שייך לומר בהמה אמר רחמנא כיון דאבר שהנשמה תלוי בו לא נפקא מקרא אלא מסברא. ונראה דזה הוא נמי שטת תו' ומש"ה הקשו שפיר דמאי בעי רבא באומר חצייך בפרוטה תיפיק לי' כיון דנתרצית פשטו קידושי' בכולהו דאע"ג דמספקא לי' לרבא בעוף אינו אלא בדבר שאין הנשמה תלוי בה אבל בדבר שהנשמה תלוי' בו לא מספקא לי' דודאי פשטה הקדש בכולה וכשטת רש"י ומדברי הרמב"ם פט"ז מהל' מעשה קרבנות נראה מבואר דמפרש בעי' דרבא בעוף באבר שהנשמה תלוי' בו ע"ש שכתב ז"ל הקדי' לבה או ראשה פשטה בכולה ובעוף ספק עכ"ל. וכמ"ש בלחם משנ' שם דאע"ג דלמ"ד בדבר שהנשמה תלוי' בה לא מיירי קרא מזה אפ"ה צריך לומר דיליף לה מקרא ומש"ה בעי בעוף מהו וע"ש. וא"כ כיון דס"ל להרמב"ם דאפי' באבר שהנשמה תלוי' בה מספקא לי' בעוף א"כ ממילא בקדושי אשה אפילו באומר לשון הרי את מקודשת חצייך בפרוטה הוי ספק קידושין דמידי ספיק' לא נפקא דאע"ג דנתרצית לא פשטה בכולה ומשום דבעי רבא בהמה אמר רחמנא ואפי' באבר שהנשמה תלוי' בה נמי אינו אלא מקרא. ומלשון תו' שזכרנו משמע דגם באבר שהנשמה תלוי בה נמי מקרא יליף וכדברי הרמב"ם שכתבו ז"ל תימא דבריש תמורה יליף רגלה של זו עולה ובדבר שהנשמה תלוי מקרא דכתיב כל אשר יתן ממנו לד' וגבי אשה לא כתיב קרא עכ"ל וא"כ משמע מדבריהם דגם באבר שהנשמה תלוי בה מקרא יליף לה. אך מ"ש תו' מקרא דכתיב כל אשר יתן ממנו לד' קשיא לי בגוה דהא אדרבה בריש תמורה דף י"א למ"ד הקדיש רגלה אינו קדושה כולה יליף לה מקרא דכתיב ואשר יתן ממנו לד' דאינו קדוש אלא אותו אבר ולהרמב"ם דס"ל דיליף לה מקרא וכמ"ש אולי הוא מאיזה דרשא שם אבל לא מקרא דאשר יתן ממנו לד' דהאי אתי לאוריי שאינו קדוש אלא אותו אבר וכדאיתא בגמרא ולכן דברי תו' צ"ע אמנם מ"ש בדברי הרמב"ם נכון היא מאד ודוק אח"כ מצאתי מקצת מזה בס' שער המלך ואל אלקים יודע שכוונתי ת"ל לדעת הגדול:

(יט) וחצייך בפרוטה למחר כתב הב"ש דכל הני בעיות איירי שנתן מיד שתי הפרוטות כמ"ש ב"ח בשם הריטב"א וכתב הר"ן שאמר כן תכ"ד משמע אפי' מפסי' מעט מהני אם היא תכ"ד ולכאורה משמע מדברי רי"ו שהבאתי בסמוך אפי' תכ"ד לא מהני וראי' מש"ס דהלכתא בקידושין תכ"ד לאו כדיבור וע"ש. וכבר כתבנו בס"ק ט"ו דגם רי"ו לא כתבו אלא היכא דבא לבטל מעשה ע"י תכ"ד לא מהני לי' בזה דכבר עבד מעשה הקידושין דאלים טובא ותו ליתי' בחזרה אבל היכא דנתקיימו הקידושין ע"י תכ"ד ודאי כדיבור דמי ומהני וע"ש וכאן נמי הרי נתקיימו הקידושין ע"י תכ"ד ובזה שפיר מהני לי' תכ"ד ומ"ש הב"ש דהא כאן הוי כמו חזרה די"ל דהפסיק כדי שיתבטל דבריו ואח"כ חוזר עכ"ל אינו נראה דכיון דחצייך לאו כלום דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת א"כ כי חזר תכ"ד ומקדש חצי שני' ואומר וחצייך בפרוטה ומונה והולך כיון דהוא תכ"ד והוי לי' קידושין שפיר וז"ב:

(כ) שתי בנותיך לשני בני דף ז' בעי רבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והא איכא ממונא או דלמא בתר דידהו אזלינן והא ליכא תיקו וכתבו תו' אור"י דמיירי בבנות קטנות דאי בגדולות ואם מקבל קידושין בתורת שליחות פשיטא דבעי פרוטה לכל א' דלא עדיף שליח ממשלחו דבתר נותן קאמר לאו דוקא שהרי הנותן ע"כ בתורת שליחו' בניו הוא בא ואי בתר נותן אזלינן הוי בעי שתי פרוטות כאלו הבני' בעצמם מקדשים וע"ש. ובשטת תו' רי"ד כתב דכיון דהשליח נותן הכסף מדידי' ה"ל בתר נותן ואבעי' דרבא אי אזלינן בתר נותן ומקבל כיון דליכא אלא נותן א' ומקבל א' סגי לה בפרוטה או בתר דידהו אזלינן וע"ש ועמ"ש בסימן כ"ח ס"ק נ"ה. ומוהרי"ט בחידושיו כתב דקשה הדבר לומר דבתר נותן דקאמר הגמרא והא איכא לאו דוקא דאדרב' אי בתר נותני' אזלינן הא ליכא וע"ש דמפרש לה שהאב הוא הנותן המעות בשביל שתי בניו דמהני מדין עבד כנעני אע"ג דעיקר הקידושין לצורך שני' מכל מקו' בתר מקבל אזלינן שהוא מקבל שו"פ וכי אתי פרוטה לידי' לאו חצאין הוא דממונא דחד הוא דאתי לידי' שאין הנותנים גופי' מחולקים עד שיהא הממון מוחלק כמ"ש ולמדנו עכשיו ששני בני אדם שנתנו לאב פרוטה בעד ב' בנותיו אין לחוש לקידושי שניהם כיון דכל חד וחד לאו שו"פ יהיב וכ"כ ר' ישעי' ז"ל עכ"ל. ולפי זה נראה דה"ה בבנות נמי מצינו לומר שגדולות המה אלא דאינהו אמרי להנותן שהוא אב של הבנים שיתן הקידושין לאביהם דמהני מדין ערב ויהי' האב של הבנים הנותן והאב של הבנות הוא המקבל ומדין שניהם דין ערב ודין עבד כנעני דהבנות כשאומרים תן לאבינו והרי אנו מקודשת לך מהני מדין ערב וא"כ ה"ל נותן חד ומקבל חד. מיהו נראה דכל כה"ג פשיטא דמהני קידושין אפי' נימא דאזלינן בתר דידהו דהיינו הבנות דכיון דאתינן עלה מדין ערב ה"ל כאלו קבלה כל אחת פרוטה שלימה לפי מ"ש הרמב"ם פ' כ"ה ממלוה בשנים שעירבו לאחד כשיבא המלוה ליפרע מן הערב יפרע מאיזה מהם שירצה וכתב הרב המגיד שם בשם הרשב"א דערבין כיון דהם לא נתחייבו מצד עצמ' והערבו' לבטחון ולמשכון ואין השעבוד חל לחצאין אלא כל א' נכנס בשעבוד הלוה בכולו אבל שנים שלוו י"ל שכל א' נעשה לוה בחצי מעות וערב בחצי השני עבור חבירו וע"ש וכ"כ מוהרי"ק בשורש קפ"ג ועיין ש"ע ח"מ סי' ע"ז וסי' קל"ב וכיון דשני ערבים כל א' נתחייב בכולו צריך לומר דה"ל כאלו הוציא מעותיו כולו ע"פ זה וכולו עפ"י זה וא"כ קידושין דלמדנו מדין ערב א"כ כל כה"ג דנעשה כל א' ערב בכולו וכאלו הוציא המקדש את הפרוטה כולו ע"פ זה וכולו ע"פ זה וא"כ אפי' נימא בתר דידהו אזלינן נמי מהני לי' כיון דהמקדש הוציא הפרוטה ע"י כל אחת ואחת משניה' מקודשת בפרוטה אחת מדין ערב זה נראה ואכתי צ"ע:

(כא) האומר לאשה התקדשי לחציי דף ז' אמר רבא התקדשי לי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודש' א"ל אביי לרבא מ"ש חצייך מקודשת לי דאינה מקודשת אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה ה"נ איש אמר רחמנא ולא חצי איש א"ל הכי השתא התם אתתא לבי' תרי לא חזיא אלא גבר' מי לא חזי לבי תרי והכי קאמר לה