אבני מילואים על השולחן ערוך - א קא

קא משער בי' אם אית בי' שו"פ אין אי לא לא היינו דאם לא יהיה בו השתא שו"פ לא יחוש לקידושי ראשון ומשום חזקת פנוי' לא מחזקינין ריעותא שמא מעיקרא הי' שו"פ ואם יהיה השתא שו"פ יהיה קידושי ספק כיון דאיתרע וחיישינן דלמא בשעת קידושין נמי היה שו"פ. וניחא בזה ליישב קושיות הריטב"א בהא דפריך שם בדרב חסדא והא אמר שמואל קידשה בתמרה כו' שמא שו"פ במדי ומסיק רב חסדא לית לי' דשמואל וכתב עלה ז"ל תמיהא מלתא אמאי מוקמינן פלוגתא בינייהו בכדי נימא כאן לקידושי ודאי כאן לקידושי ספק עכ"ל וגם בתו' הרגישו בזה ע"ש. ולפי מ"ש דאפי' אית בי' השתא שו"פ לא נפיק מידי ספיקא דלא אזלינן בתר השתא בשערים העשויים להשתנות וא"כ הא דמשער רב חסדא ע"כ אינו לקידושי ודאי אלא לקידושי ספק דאי לית בי' השתא שו"פ לא ליהוי קידושי כלל וא"כ לית לי' לרב חסדא הא דשמואל דאי אית לי' דשמואל א"כ אפי' לית בי' השתא שו"פ ה"ל ספק קידושין ע"כ לית לי' דשמואל ודו"ק. ולפי"ז מה דכתב בח"מ עלה דהרמ"ה דהוא גמ' ערוכה לפי מ"ש ליכא ראי' כלל דרב חסדא לקידושי ספק הוא דמשער לא לקדושי ודאי. וא"כ כיון דהך דינא דהרמ"ה דהיכא דאית בי' השתא שו"פ הוי קידושין אינו אלא לספק קידושין וכמ"ש בדק הבית א"כ לדידן לא נפקא מיני' מידי בהך דינא דהרמ"ה כיון דאית לן דשמואל א"כ אפי' לית בי' שו"פ נמי הוי ספק קידושין דשמואל שמא שו"פ במדי וכמ"ש והטור שהביאו בשם הרמ"ה נראה משום דהטור ס"ל כדעת אביו הרא"ש דקידשה בפחות משו"פ אינו קידושי ספק אלא קידושי דרבנן משום שמא יבוא א' ממדי וא"כ אכתי נ"מ דאית בי' השתא שו"פ חיישינן שמא גם בעת הקידושין שו"פ וה"ל קידושי ספק וחמיר' ספיקא דאורייתא מאיסורא דרבנן והש"ע דס"ל כדעת הרמב"ם דפחות משו"פ נמי מקודשת מספק וה"ל ספיקא דאורייתא א"כ ליכא נ"מ בין אית בי' השתא שו"פ דלא אזלינן בתר השתא בשערים וכי לית בי' השתא שו"פ נמי אית בי' ספיקא דשמואל דשמא שו"פ במדי מש"ה השמיט בש"ע הך דינא דהרמ"ה ודו"ק:

(יד) התקדשי לי בתמרה כתב ב"ש ז"ל בש"ס אוקמה סוגיא זו כר' שמעון דאמר בשבועות דלא הוי פרטה אא"כ שאמר שבועה לכל א' ובכ"מ תמה על הרמב"ם דפוסק בפ"ו משבועות ומפ"ד דנדרים דלא כר' שמעון ובש"ג פוסק ג"כ אפי' לא אמר התקדשי בכל אחד הוי פרטא וצ"ע לדינא עכ"ל. וליישב דברי הרמב"ם נראה שסמך על הירושלמי פ"ב דקידושין גבי התקדשי לי בתמרה דקאמר מאן תנא ווין ר' יודא דאמר גבי שבועה ולא לך וע"ש דאמר ר' יוחנן דלדברי ר' יודא נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות היך עבידא פרוטה שליש חטין פרוטה שליש שעורין פרוטה שליש כוסמין נכללין בקרבן אחד נפרטין בשלשה קרבנות פרוטה חטין פרוטה שעורין פרוטה כוסמין ע"ש בירושלמי דאית דגרסי הכין וע"ש בפירוש הירושלמי וכלומר דאע"ג דלר' יודא הוי פרטא והוי כאומ' שבועה לכל א' וא"כ בכל שבועה לית בי' כפירת ממון ולא הי' ראוי לחייב קרבן היכא דאיכא פרוטה בין כולן וקמ"ל דלר' יודא נכללין ונפרטין והיינו דה"ל כלל וגם פרט ומהני כללא להיות מצטרפין לפרוטה שבין כולן ונמי נפרטין דהיכא דאי' פרוטה לכל אחת דחייב על כל א' ואחד ומשום דשבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין הוי שבועה קמא כללא לכל הנך שמזכי' וגם פרט לכל אחת ואחת וא"כ ה"נ היכא שאמר התקדשי בזו ובזו הוי נמי נכללין ומצטרפין לשו"פ ונראה דזה הגירסא נכונה בירושלמי וכמ"ש ונהי דבש"ס דלן מוקי לה כר' שמעון ודלא כר' יודא ס"ל להרמב"ם להלכה כסוגיות הירושלמי וכר' יוחנן שם דס"ל נכללין ונפרטין וכן הוא בש"ס דילן פ"ג דשבועות דף כ"ג אמר ר' יוחנן פרוטה מכולן מצטרפין ופליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטא מחייב אכללי לא מחייב וחד אמר אכללי נמי מחייב ע"ש. וכן נראה מהא דאמרו פ"ק דקידושין דף ז' בעי רבא חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה מהו כיון דאמר לה חצי פרוטה פסקה או דלמא מונה והולך הוא חצייך בפרוטה וחציך בפרוטה מהו כיון דאמר בפרוטה בפרוטה פסקה למילתי' או דלמא מונה והולך הוא וע"ש בר"ן שכ' חצייך בחצי פרוטה כו' או דלמא מונה והולך הוא ורישא דמלתא אמסקנא נמי נמי קאי דהא חצי פרוטה לאו בר תפיסה היא את"ל מונה והולך הוא חצייך בפרוטה שלא הי' תחלת דבריו אלא לחציו וטעה לומר שמקדשין לחצאין או דלמא כל ביומי' מונה והולך הוא הואיל ודעתו לגומרה היום ע"ש ומבואר דע"כ לא מיבעי' לי' לרבא אלא חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה אבל כולך בחצי פרוטה ובחצי פרוטה מקודשת ומוכח דהוי כללא ואפי' בחצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה פסק הרמב"ם פ"ג מאישות דמקודשת ודאי ומשום דפוסק בכל מקום כאם תמצא לומר וא"כ השתא חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה הוי כללא מכ"ש כולך בחצי פרוטה ובחצי פרוטה דמקודשת וא"כ מוכח דרבא נמי ס"ל כר' יוחנן בירושלמי דנכללין ונפרטין ולפי"ז ניחא דברי הרמב"ם דפוסק בהתקדשי לי בזו ובזו דאם יש בכולן שו"פ מקודשת כיון דבכללן אית בהו שו"פ. ובסוגיא שם דף מ"ז בהא דאמרו שם הא מני רבי הוא ופי' רש"י דס"ל בין כזית וכזית בין כזית כזית פרטא הוי לר' יודא לענין פגול וה"ל שתי מחשבות ותפוס לשון ראשון וע"ש פרק שבועת הפקדון דף ל"ח פי' רש"י שם. ובחידושי הריטב"א הקשה אמאי אוקמה כרבי לוקמה כר' יודא דאמר שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת ופרישנא התם דלא שנא לא לך לא לך ל"ש לא לך ולא לך פרטא הוי וע"ש ולפי מ"ש יש לומר דאי מדר' יודא לאו ראי' דס"ל דהוי פרטא לחודי' דנהי דס"ל דחייב קרבן על כל שבועה היכא דאמר לא לך לא לך היינו משום דנפרטין נמי אבל יש לומר דס"ל נמי נכללין וכדאמר ר' יוחנן בירושלמי אבל לרבי דס"ל דחייב משום פיגול ע"כ ס"ל דלא הוי אלא פרטא דאי הוי נמי נכללין א"כ אכתי עירוב מחשבות הוי במחשבות חוץ לזמנו כיון דנכלל נמי עמו מחשבת חוץ למקומו אע"כ דס"ל לרבי דאינו אלא פרטא אך קשה בהא דפסק הרמב"ם בזו ובזו ואכלתן ראשונה ראשונה עד שיהא באחרונה שו"פ והא כיון דנכללין ונפרטין וא"כ הוי נמי פרטא וא"כ תתקדש בראשונה אם אית בי' שו"פ וכמו בהתקדשי התקדשי. ואפשר כיון דהוי כללא נמי ה"ל כאומר התקדשי בכללא וגם בפרטא א"כ אכתי לא נגמרו הקידושין עד אחרונה כיון דמקדשה נמי בפרטי וגבי מלוה ופרוטה דמקודשת משום דדעתה אפרוטה אינו אלא משום דאין דעתה אלא אפרוטה שהיא בעין אבל אי הוי דעתה אתרווייהו על המלוה וגם על הפרוטה אינה מקודשת וכמ"ש בסימן כ"ח ס"ק ל"ח ע"ש. וא"כ כיון דה"ל כמקדש בכללא וגם בפרטא לא נגמרו הקידושין עד בתרייתא ומש"ה כשיש באחרונה שו"פ הוא דמקודשת משום דאז דעתה אפרוטה שהיא בעין ולא אמלוה שאינה בעין ודו"ק. ובפ' שבועת הפקדון דף ל"ח שם תן לי חטין ושעורין אר' יוחנן פרוטה מכולן מצטרפין פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטי מחייב אכללי לא מחייב וחד אמר אכללי נמי מחייב ופי' רש"י אכללי לא מחייב לומ' שבועה שאין לך בידו חדא שבועה באנפי נפשה היא שכלל בה אין לך בידי כלום וחזר ופרט לא חטין ולא כיסמין אלא פרטא דשבועה שאין לך בידי היא וכי אמר ר' יוחנן דפרוטה מכולם מצטרפת לאו אסיפא קאי אלא ארישא קאי שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת פרוט' מכולן מצטרפין וע"ש, ולכאורה תיקשי דאי ארישא קאי א"כ מאי קמ"ל פשיטא. ולפי מ"ש יש לומר אפי' מאן דסובר אפרטא מחייב אכללא לא מחייב אפ"ה פרוטה מכולן מצטרפין ומשום דאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין הוי כללא ופרטא וכמ"ש ומש"ה מצטרפין לשו"פ, וע"ש בבעל המאור שכתב נמי הכין דאפי' מאן דלא מחייב אכללא סובר דפרוטה מכולן מצטרפין אלא שהיא על אופן אחר וע"ש ועיין בדברי הרמב"ם פ"י משבועות. ובזבחים פ"ב דף ל' דבעי כזית כזית תנן או כזית וכזית תנן אבל כזית כזית דברי הכל עירוב מחשבות וכתבו שם תו' מכאן הגי' ר"ת הספרים דגרסי בשבועות דלא לך לא לך אינו חייב אלא אחת דכללא הוי ואלו לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת דהוי פרטא והכ' משמע איפכא דטפי הוי עירוב מחשבות כזית וכזית מכזית כזית וע"ש. ולפי מ"ש אפשר לקיים הגירסא דהא דטפי הוי פרטא בווין היינו משום דבלא ויו לא משמע לשון שבועה אלא אקמייתא ולא אבתרא וכן משמע לשון רש"י בשבועות בדף ל"ח ד"ה הכל מודים וע"ש אבל לענין פרטא ודאי טפי מסתבר לומ' פרט' בלא ויו מהיכא דאמר בווו אלא היכא דאומר בלא ויו לומר דלא קאי