אבני האפוד חלק א צט

שפ"ד שם בהגה וע"כום מסל"ת שאמר שמת במלחמה צריך שיאמר קברתיו ויש מקלין בזה. המעיין בשרשן של דברים יראה דרבים הם הפוסקים דלא ס"ל לחלק בין ישראל לגוי. דבכולהו איכא למיחש לבדדמי וכמ"ש הח"מ בס"ק ק''ב והב"ש בס"ק קכ"ה דלא מעט המה הסוברים להיפך ונ''מ לענין דינא לדעת מי אלה אמרתי להזכירם פה. מדברי הרמ"בם פי"ג דגירושין והובא בטוש"ע לעיל סט"וב מבואר דאין לחלק שכתב יצא עכו"ם וישראל מעמנו ובא עכו''ם מל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו וכו' והוא שיאמר קברתיו ופירשו היה שם והר"ן בתש' סי' ג' והריב"ש בסי' שע"ז דטעמו של הרמ"בם היינו משום דכיון דאינו מכירו חיישינן דאמר בדדמי והרש"בא והריט''בא ונ"י רוח אחרת איתם בכונת הרמ"בם וכמבואר כל זה בב"י לעיל שם ומ"מ הצד השוה לדעתם דטעם הרמ"בם שכתב דבעינן שיאמר קברתיו היינו להסיר חשש בדדמי ולפי מה שראינו דגם המה נגררו למעשה אחר דעת הרמ"בם כל אחד וא' לפי פירושו א"כ יוצא לנו דדעת הרש"בא והריט"בא והנ"י וה"ה והר"ן והרי"בש דגם בגוי איכא למיחש לבדדמי ולפי דעת הרב"י שם גרע גוי מישראל שכתב שם דלדעתו לא כתב הרמ"בם דבעי קברתיו רק בגוי אבל לא בישראל יעו"ש וה' דרכי משה בסעי' זה כתב דדעת הת''הד בסי' ר"ם ומוהר"יו בסי' ע"ט דגם בגוי חיישינן וכן דעת הח"מ והב"ש

לעומתם איכא סב' ר"ן ור"ש וראב"י דס"ל דיש להקל וכמו שציין המציין בדברי מור"ם ובהביטי דברי המרדכי במקומן בפ' האשה בתרא ראיתי דכ"ד ר' מנחם בר"י ור' קלונימוס. והרדב"ז בחדשו' ח"א סי' רצ"ד דב''ן ע"ד כתב וז"ל ותו דטעמא דבעינן דאסקוהו קמיה היינו משום דלמא אמר בדדמי וחושב שהוא ר' ואינו אלא שמעון ואיכא כמה גדולים שאמרו דגמילת לא אמר בדדמי וכן תמצא במרדכי ובהגה''מיי ע"ש וכיון שהוא שע"הד כדאי לסמך עליהם וכו' א"ד והביאם אחד מח"ור דורנו כמוהר''ש מנשה בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' ד' ד"ך ע"ג ורמז ג"ך להג"ור כ"ג סי' כ"ד דנ"ט ע"ב דנקט להלכתא דכל היכא שהעד הוא גוי ליכא למיחש בדדמי ואייתי בידיה שכ"כ מוהרח"ש בקונט' דכ"ג והרדב"ז י"ש ואין ס' ג''ור אצלי לראות הדברים בשרשן כי הרואה דברי הרדב"ז בגופן שלהן יראה דהיו לו עוד טעמים רבים להקל וכמ"ש בסוף התשו' אח"ך ראיתי להרדב"ז בס' דברי חד סי' כ"ג שכתב להדייא דבגוי לא חיישינן דאמר בדדמי עש"ה

שפ"ה סנ''ה ש"ע היה דבר בעולם וכו'. מי שנשרף וצעקה אשתו ואמרה ראו בעלי שנשרף נאמנת וכו'. ב"ש סק"ס והוא מקור נפתח בסוגייא יבמות דקט''ו והובאה בב"י וע' כנה"ג הגהב"י ס"ק תקפ"ו ותקפ"ז. יד"א ס"ק תשכ"ג והנמש' פ"ת ס"ק קע"ב. חיים ושלום ח''ב סי' א' שאסף וקבץ מחלוקת הראשונים בזה דאיכא מאן דפסק כרחב"א ולחומ' דאמרינן דמשום כיסופא ערק לעלמא גם במשאל"ס וכיוצא עי"ש

שפ"ו סנ"ז ש"ע האשה שהלך בעלה למד"הי וכו'. ואין לה כתובה משניהם וכו' הרמב"ם פיו"ד מה' גירושין דין ז' כתב דאין לה מזונות ומרן השמיטו ולא ידעתי למה ואיפשר דכיון דכתב אין לה כתובה ממילא נשמע דגם תנאי כתובה לית לה ה' חס"ל בסי' ד' די"ז שפ"ז ה"ה יבמה שנשאת בעדות שמת יבמה ובא יבמה כל הדרכים האלו בה. כנה"ג הגה"ט ס"ק תק"ך משם מוהרש"ך ח"ב סי' רכ"ג ורשד"ם א"הע סי' קט"ו יד"א ס"ק תרכ"ה וע' ידי דוד א''הע סי' ה' דר"א ע"ב מה שהצ"ע דברי מוהרשד"ם ושסותר עצמו למ"ש בסי' קי"ח

שפ"ח שם אבל בעלה הראשון יורשה אם מתה. כ"כ הנמ"קי וה"ה בשם הריטב"א והובא ב"י והוא מחלוקת תנאים בתוספתא דיבמות פי"א ודבר תימא איך אשתמיט מהנך רבוואתא תוספתא ערוכה הלזו ונ"ל דה"ט דמרן הקדוש השמיט דין זה מעל שלחנו והוסיפו מור"ם ז"ל במפה ובכונה מכוונת השמיטה לפי שמצא תוספתא זו וק' הדבר לדחות תוספתא ערוכה דאולי אם ראוה הפוסקים לא היו כותבין כן. ה' חסדי דוד בביאו' על התוספתא דיבמות דקכ"ד ע"ג וסיים שם דענין זה תלוי במחלוקת הפוסקים אי ירושת הבעל דרבנן או דאורייתא יעו"ש

שפ"ט שם ש"ע אין משני אלא ממזר מדרבנן ע' כנה"ג הגב"י ס"ק תקצ"ו תקצ"ה. יד"א ס"ק תשכ"ט ועמ"ש אני הדל לקמן סי' ק"ן בס"ד

ש"ץ סנ"ת ש''ע אם לא נשאת לב' אלא נתקדשה לבד וכו' עגונה שנתקדשה מבלי רשות ב"ד כי לא מצא תרופה למחלתה אי צריכה גט ואם ניתן לה גט אי יש להעניש להב"ד ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק תקכ"ו משם הרדב"ז ובס"ק תקל"ו משם מוהרשד"ם יד"א ס"ק תרכ"ו שערי רחמים א"הע סי' ו' שעמד בזה וכתב דיפה עשו אותם שהצריכוה גט עי"ד

שצ"א מורם בהגה אנסוה להנשא או שהורו לה ב"ד בטעות ונשאת ע"פ הוייא כאנוסה ומותרת. ע' להטו"ז ס"ק מ"א ב"ש ס"ק קע"ב כנה"ג הגהב"י ס"ק תקצ"ד תקצ"ט. יד"א מ"ב ס"ק רס"ב ורס''ו ברכ"י אות ך' פתחי תשובה ס"ק קע"ד. יאודה יעלה חא''הע סי' ה' מוהר"ש דיל וייקייו בתשו' כי באה בס' פחד יצחק אות ס' הנד"מ דקי"ד ע"א.