אבני האפוד חלק א ק

סי' י"ט

א ס"ב ש"ע איש ואשה שבאו ממד"הי היא אומרת וכו' ע' בתשו' שהשבתי באייר התר"סט על פתגם דנא ועמדתי שם בענין אם נותנת אמתלא לדבריה ומה היא האמתלה המועילה יעו"ש

ב אם הרשה ישראלית והאיש מומר לא אזלינן בתר חזקה זו הגם דקי"ל ישראל מומר שקדש קידו' קידושין וכמ"של בסי' מ"ד ה"ד בודאי קדש. כ"כ אני הדל בתשו' הנז' בס"ד

סי' ך

א ס"א ש"ע הבא על אחת מן הערייות וכו' ה"ז לוקה. ע' כפי אהרן ח"א חא"הע סי' ב' שערי רחמים סי' ז'. ישמח לב חא"הע סי' ג'

ב שם בהגה ואין צריכין לראות כמכחל בשפופרת וכו' בטור לקמן סי' קע"ח הביא דעת הגאון בה"ג שאין מוציאין אותה מבעלה כ"א עד שיראו כמכחל בשפופרת וכ"כ בתשו' הגאונים הנקראות שערי צדק ש"א סי' ו' וז"ל וזנות נמי דאמרינן דוקא דחזייוה לנואף ב' עדים במעשה כמכחל בשפופרת אבל בע"א לא מתסרא אשה לבעלה ברצון וכ"ש באונס וכו' א"ד וע"ע יד' דוד סי' ק"ו

ג שם בהגה ונ"ל דה"ה דאינה נאסרת על בעלה. ע' מה שפלפל בדברי הטור והאחרו' הגאון אי"ש ירושלים בספרו מעשה איש חא"הע סי' ט"ו

סי' כ"א

א ס"א ש"ע פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה. מטה לחם סי' ז"ך

ב שם ולא יעבר בפתח אשה זונה. ע' ח"מ וב"ש שהעתיקו דברי רי"ו כי הובאו בית יוסף דאם חשוד על אשה מתרין בו שלא יעבר פתח ביתה ואם יעבר מלקין אותו. וכתב בס' מים החיים בחלק מי גבאים סי' ה' דמ"א דה"ד כשהוחשדת היא פנויה אבל אם היא א"א אין מלקין י"ש ונעלם ממנו דכבר קדמו הבא"הט לקמן בסי' ב"ך סק"ה. סי' ב"ך

א ס"א בהגה ואפי' ע"א אינו נאמן. המציין ציין תשו' מוהר"יקו שו' קפ"ט וכ"כ מוהרי מברונא בתשו' סי' ח'

ב שם ש"ע חוץ מא"א וכו' שאין לוקין שלא להוציא לעז וכו'. ע' מים החיים בחלק מי גבאים סי' ז'

ג' סי"וד ש"ע וכן עט אשה שיש עמה תינוקת שיודעת טעם ביאה וכו'. דוקא תינוקות של אחרים אבל בניהם הקטנים פשיטא דלא מקרי שמינה שאינה בושה מפניהם כדאיתא כש"ע סי' קמ"ח ס"ב מוהר"ם זיסקנד רוטונבורג סי' כ"ו

סי' כ"ג ס"א ש"ע אסור להוציא שז"ל ועון זה חמור מכל עברות שבתורה. הן הנה דברי הזוהר בכמה מקומות ובפרט בס' ויחי כתבו לית חובא בעלמא דלית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חייבייא דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי, והיטב חרה לו. על הדברים הדברים האלה להגאון יעבץ ז"ל וז"ל בס' מטפחת ספרים ח"א צד 20 הרי אלו ב' דברים קשים ומרים האחר ששולל התשובה על החטא שלא נזכר בתורה בפירוש רק ברמז. וכלל גדול בידינו אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ותמה על עצמך על ג' ראשי עברות שהן ביהרג ואל יעבר וכן כל העברות החמורות מכריתות ומב"ד ול"ת את שם ה"א לשוא שנזדעזע כל העולם יש להן תשו' ולזה החטא שלא בא בו אפי' ל"ת גרידא מבואר לגמרי אלא מכללא נשמע לפיכך אינו אפי' בכלל הלוקין אלא בכלל בעלי מ"מ מדבריהם ודאי איתיה בסתמא העושה בזדון אחר ההתראה לא תועיל לו תשובה. בשגם מצינו מפורש היתר לאיסור זה, אף שלא במקום סכנה, רק כדי למצא תקנה לברר את הספק כמ"ש בחלון בס"ד. עם היות גם התלמוד מחמיר מאד בעון מוציא שז"ל מ"מ מניעת תשובה לא שמענו חלילה. מי ישמע לו לדבר הזה אפי' אם היה איפשר ח"ו שאמרו השי"ת עצמו אין לקבל גוזמא זו כמ"ש הראשונים דרך הלציי כל מה שיאמר לך הבע"ה עשה וכו'. והב' שמזכה כל הרשעים גמורים בכלל לראות פני שכינה לפי דעתו חוץ מזה הבלתי מוזהר בפי' בתורה יהא אבד סברו הא ודאי דבר שאין הדעת סובלו קשה וזר כראשון ומתנגד בירור גם לתלמודינו שמונה ד' כתות שאינן מקבלות פני שכינה וזה אינו מהמנין וכו' מי יאמין לשמועתו וכו' לפיכך אני אומר בטח שאין לשום לב לגוזמות כאלו שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם אמר ה' חזקו ואמצו בתשובה ואל ירפו ידכם וכו' עכ"ל העתקתי כל דבריו כי הספר הוא יקר המציאות ודבריו שים מרפא ובעל דבריה הוא גדול ונורא שמו

ואתה תחזה דאזיל בשיטה אחת עם הרב ב"ש שכתב בסק"א דמ"ש מרן חמור מכל עברות שבתורה לאו דוקא ומוכח לה מדברי הס"הח סי' קע"ו אולם כבר בא חכם הר"הג חיד"א ז''ל בס' פתח עינים במס' נדה על די"ד והועתקו דבריו בס' שיורי ברכה דפוס שלוניקי בסי' זה ופירש דברי הס"הא באופן נאות והעלה דדברי מרן דוקא יש"ב גם מוהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סי' ח"י כתב שבספרו תוכחת חיים כתב דאיסור זה הוא מן התורה יעו"ש

ו"דע דמ"ש הגאון יעב"ץ דמצינו היתר מפורש לאיסור זה אף שלא במקום סכנה וכו'. נראה דפותח כיון למאי דאיתא ביבמות פ' הערל דע"ו לבדק בניקב העטרה דעושין