אבני האפוד חלק א צח

נמצא דהעדים נמצאו מכחישין זה את זה בהגדת הגוי לכ"ע אזלינן בתר רוב דעות אפי' שהשמועה לא היתה במעמד אחד מוהר"ח מודעי בתשו' כי באה בס' ח"וש ח"ב סי' ט' דנ"ג ע"ג ד'

שע"ה סמ"ה ש"ע מי שיש לו ב' נשים ובאה א' מהן ואמרה שמת בעלה ה"ז תנשא ע"פ עצמה וצרתה אסורה. בש"ס יבמות דקי"ח מבואר דמחזיקין את בעלה בחזקת שהוא חי ואם הוא כהן תאכל בתרומה (לס' ר"ט דפסקו כוותיה) ול"פז י"ל דאין תופסים בה קידושין של אחר מיהו התוס' כתבו בשם ר"י דמסופק אם אוכלת תרומה דאורייתא ולפ"ז תופסין בה קידושין של אחר. ה' ב"ש בס"ק קל"ד. וכתב ה' בית מאיר דדין זה תלוי במחלוקת הר"אבד והרמ"בם פ"ט מה' תרומות ע"כ והן הנה דברי ה' תנא בס' מש"ל פי"ב מה"ג דין ט"ו דעלה ונסתפק בזה אם קדשה אחר אם אסור בקרובותיה וכן אם זנתה והרתה לזנונים אם הבן הוא ממזר ודאי או ספק וכתב דתלוי זה במחלוקת הרמ"בם והראב"ד דלס' הרמ"בם דפסק כר"ט דאוכלת בתרומה הוא דחשיב לה כא"א גמורה ואסור בקרובותיה והולד ממזר ודאי ולס' הראב"ד דפסק כר"ע דלא תנשא ולא תאכל בתרומה אלמא דהוייא ספק א"א א"כ הוו ס' קידושין והולד ס' ממזר ואסור בממזרת ודאית עי"ש

וכזאת וכזאת כתב ה' המאירי בפסקיו ליבמות שם דלדעת ר"ט אם אמרה האשה ניתן לי בן במד"הי מת בעלי ואח"ך מת בני אינה נאמנת לגבי צרתה אף להחמיר ומותרת צרתה להתייבם עי"ש. ואף דפוגע באיסור ערוה דהוייא אשת אח שלא במקום מצוה עכ"ז לעו' לא חיישינן לדברי צרתה לדידן דקי"ל כר"ט ודבריו כאין נחשבו ועבדינן עובדא לכתחילה להתיר ולדידיה פשיטא ודאי דאם זנתה הולד הוי ממזר ודאי ומותר בממזרת משא"כ לדעת רע"ק דאזלינן הכא והכא לחומרא. אלא שמצאתי בין כתיבותי משם הרא"ש ז"ל בתוספותיו על יבמות (שבס' לשון חכמים) שכתב דרע"ק דקאמר אסורה לאכל בתרומה היינו מטעם חומרא אמנם מודה גם הוא שאם זנתה שהי' בחנק דהרי היא בחזקת א"א עי"ש ולפ"ז נוכל לומר דגם לדעת הראב"ד שפסק כרע"ק לגבי הולד איפשר דדיינינן ליה כממזר ודאי כל כמה דחזינן דעבדינן עובדא להרגה ולקיים בה מצות חנק ולא אזלינן בה לקולא ככל ספק נפשות להקל ולדדהו לא נחלקו רע"ק ור"ט אלא באכילת תרומה דאי לא אכלה לא נ"מ מידי אבל לענין דינא לא מפקינן לה מחזקת א"א גמורה ולכן אם זנתה דיינינן לה בגופה מצות חנק ולא מבטלינן מצות התורה וכעת אין ס' לשון חכמים בידי לראות הדברים בשרשן וצריך ישוב לענין דינא. שוב אח"ז ראיתי לה' כפי אהרן בח"א חיי''וד סי' ד' דל"ג ע"ד שכתב כן וששתי כע"כ הון וע"ש מה שפלפל בזה

שע"ו סמ"ח בהגה או שהמיר בעלה והניחה עגונה. ע"כ לא החמיר מור"ם כי אם באשה עצמה אבל בע"א גם הם יודו דאין לחוש. יד"א הג"הט ס"ק תקמ"ד וע' צל הכסף ח"א סו"סי ז'

שע"ז שם ש"ע וכן אם היתה מלחמה בעולם ואמרה מת בעלי במלחמה וכו' אי תיבת במלחמה הוי דוקא או אפילו מת סתם מהני. ע' כנ"הג הגה"ט ס"ק תע"ר וע' בני אברהם סי' מ' ד"ץ ע"ד

שע"ח שם בהגה וה"ה כל שאומרת וכו' אבל שלא במלחמה אפי' הלך שם סמוך וכו' ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק תקע"א מ"ש משם מוהרמ"מ וע' ראש משביר ח"א א"הע סי' ט"ז דל"ה ע"ג

שע"ט ס"ן ש"ע בא ע"א ואמר ראיתיו שמת במלחמה וכו' אם אמר קברתיו וכו'. ע' בני אברהם סי' מ' מדנ"ט ע"א ואילך

ש"פ שם מורם בהגה אבל ב' אפי' לא אמרו קברנוהו

ב' אפי' לא אמרו קברנוהו נאמנים. זהו דעת הר"אש וחולק אהר"יף וע' כנ"הג הג"הט ס"ק תק"א משם מוהר"ם אלשקר שכתב שדעת הרמ"ה כהר"יף ומוהר"א אלפאנדארי בתשו' סי' י"ב תמה עליו דמנ"ל לאוקומי דברי הרמ"א כהר"יף שהיא ס' יחידית וע' שער אשר סי' ו' דמ"ד מ"ש ע"ד והצ"ע דבריהם עי"ד וע' יד"א ס"ק תר"יד שכתב משם הג''ור דפשטה ההוראה דבב' ליכא חשש בדדמי וכ"כ ה' ראש משביר בחא"הע סו"סי ח"י ומוה"ר שם ובסי' כ"ד דע"ו ע"א. וע''ע מכתב שלמה ס' ק"ב

שפ"א כשהם שנים נאמנים אפילו הם פסוליים לדעת מוהרי"בל ודעימיה אבל מוהר"שך ודעי' ס"ל דאם הם פסולים אינם נאמנים כנ"הג ס"ק תק"ו יד"א ס"ק תרט"ז ובמ"ב ס"ק קצ"ג. ורבני האחרונים נקטי להלכה דכשרים ע' בא"המ סי' ס"ו דע"ב ע"ד. ראש משביר שם דמ"ג ע"ג

שפ"ב אם באו בזה אח"ז נאמנים אפי' פסולים. כנ"הג ס"ק תק"ז משם מוהרש"דם וכונתו פשוטה דאפי' החולקי' על מוהר"יבל לא נחלקו אלא כשבאו העדוייות בבת אחת אבל כשבאו העדוייות זה אחר זה דכל חד באפי נפשיה קסמיך אלים סהדותייהו ול"ח תו בדדמי וכן מבואר דעת הרש"בץ בתשו' ח"א סי' פ"ב והמ"ביט בח"ב סו"סי מ"ט. באר המים שם ולא זכר שר תשו' הג"ור כ"ג סי' כ"א רמזו הי"דא ס"ק תרי"ט דלדעתו כל שהם בזה אח"ז גרע ועוד לו במ"ב ס"ק קצ"ב ומו"הר בס' שע"א סי' ו' דמ"ד ע"ד הביא שכ"ד הז"א ומצא כן בדברי הרש"בא דכל שהם בב"א עדיף יעו"ש ובס' צל הכסף ח"ב סי' י"א דפ"ג

שפ"ג שם בהגה וי"א אפי' בע"א אפי' אמר מת ונהרג וכו'. ע' ח"מ ס"ק ק"ן. כנ"הג הגהב"י ס"ק תקע"ו. ראש משביר ח"א א"הע סי' ט"ז דל"ה