אבני האפוד חלק א צז

ובסוף התשו' כתב דהדבר פשוט שאין קונסין אותה ומותרת לבעלה וכו' ואם עדיה נכונין ומספיקין להתירה לישב עם בעלה מדוע נתיר לו לגרש בע"כ לעבר על תקנת רגמ"ה ז"ל וכד' עי"ד באורך והנאני. וע' לקמן סי' קט"ו מ"ש עוד בתשו' מוהר"מ הנז'

שס"ו סל"ח מור"ם בהגה אבל אם באו תחי' ב' נשים והתירוה להנשא ע"פ ואח"ך בא ע"א לא תצא מהיתרה הא' הן הנה דברי הב"י משם ה"המ ומוה"רחש בקונט' דס"ט ע"ד כתב דדינו הוא פשוט דכל שהתירוה ע"פ ב' נשים ואח"ך בא עד כשר והכחישם דלא תצא מהיתרה ושכ"ן מדברי הרא"ש והמרדכי ע"ע וה"ד ה' בא"המ בסי' ס"ט דע"ה ע"ד. ומוהר"שג בתשו' שבס' צל הכסף ח"ב סי' ו' ד"פ ע"ב נסתפק דע"כ ל"א דע"א כשר הבא להכחיש לב' הפסולין דלא מהני ה"ד כשיהיה לבדו אבל אם מצטרף עמו עוד עד אחר פסול דנמצא דהוו השתא ב' המכחישים אימור דמהני עדותן להוציאה גם מהיתרה הראשון והו"ל כפלגא ופלגא או"ד אינו מצטרף והאי לחודיה קאי וכתב שלא מצא גילוי לזה עי"ש

שס"ז סל"ט מורם בהגם והב"ד צריכין להיות ג' כשרים וכו'. ע' ח"מ ס"ק ע"ז. ב"ש ס"ק קכ"ד. יד"א הגהב"י ס"ק תר"פו. פתחי תשובה ס"ק קנ"ה דבמחלוקת הוא שנוי וה' חיים ושלום ח"ב סוס"י א' ד"ך ע"ג הביא דבספרו חקק"ל ח"א חא''הע ס' נ"ו דקי"ב כתב דיש בזה ג' סברות א' דבעינן ב"ד של ג' בכל היתר עגונא. סברה ב' דא"ץ ב"ד של ג' כלל כדי להתירה. סברה הג' ומכרעת דכשיהיה ההיתר פשוט בש"ס ופוסקים אזי א"ץ ב"ד של ג' אבל כשיהיה ההיתר חמור מאד ואיכא פקפוקים בהיתר שאינו כ"כ ברור אזי צריך ב"ד ואם התיר אותו החכם המיוחד ומ''וץ בלתי ב"ד של ג' והלכה ונשאת לא תצא את"ד ואתה תחזה בשרשן של דברים דרובא ס"ל להקל דלא בעינן ב"ד של ג' על עיקר ההיתר אבל בקב"ע רובא דהפוס' ס"ל דבעינן ב"ד של ג' וכ"כ הרד"בז בס' דברי דוד סי' כ"א דבק"בע צריך ג' ואם ברור לנו דנתקבל בשנים לא מהני הקבלה יעו"ש

שס"ה ס"מ ש"ע אשה אומרת לא מת וכו' בפסולים הלך אחר הרוב בין להקל בין להחמיר. אשה שהעידה על מיתת הבעל ובאו ב' אנשים ואמרו עמנו היית איפשר לומר דהאשה מותרת להנשא ג"ך דדוקא אם הוכחשו בגוף הדבר הם נאמנים יותר דאזלינן בפסולים בתר רוב דעות אבל כאן דאין מכחישין בגוף הדבר רק הזמה הוא על גופן של עדים וכו' אין נשים נאמנות כנלע"ד ומ"מ צ"ע. הגאון מנחת חינוך בס' יתרו סי' ל''ז דנ"ט ע"ד

שס"ט סמ"א ש"ע אם ב' מעידים ששמעו מפי א' וכו' כלומר כל א' שמע מפי א' ודוקא שהשנים באים מכה ב' אבל מזה ששמעו מאחד כחד חשיבי ח"מ סקמ"ט וש' כנה"ג הגהב"י ס"ק תקכ"ו. יד"א הגהב"י ס"ק תקצ"א שהביא משם ה' פני יאושע בא"הע סי' ט"ו דחולק בזה דרבים ששמעו מפי יחיד יש להם דין רבים יעו"ש ואע"ג דמדברי ה' הלבוש נראה דס"ל כן מ"מ מלבד דבדברי הר"ן בתשו' סי' ב"ן בתוך התשו' מבואר להיפך וכוותיה דמר הסכימו כל הפוס' הח"מ וב"ש וטו"ז בס"ק ז"ן והב"ח בתשו' סי' ע"ד ומוהרח"ש בק"ע ד"פ וצ"צ סי' נ"ו ומוהר"מ מלובלין סי' קל"ג וה' פני יהושע הוא לבדו נשאר. עוד בה דגם ה' פנ"י גופיה אסיק להלכה דב' הבאים מכח אחד לא חשיב כב' עי"ד. ה' מוהר"ש גאטינייו בס' צל הכסף ח"ב סי' ו' דע"ט ע"ג וסי' ך' דצ"ב ע"ב ובסו"סי א' דס"ז ע"א דקדק גם מדברי מוה"ריבל ח"ג סי' ד' לגד ה' פני יהושע וע' בסמוך

ש"ע אחד מעיד ששמע מפי ב' שמת ואחד מעיד ששמע מפי א' שלא מת נחלקו הפוס' דה' ח"מ בס"ק ע"ט והרב"ח בתשו' סי' ע"ד ס"ל דהוי כע"א נגד ע"א והב"ש ס"ק קכ"ז ומוה"רם מלובלין בסי' קל"ג והצ"צ סי' נ"ו וה' פני יהושע סי' ט"ו ס"ל דהגם דהבא לפנינו הוא באחד מ"מ כיון ששמעו מפי רבים דין רבים יש לו ואמרינן אין דבריו של אחד במקום שנים ומו"הר בס' שע"א סי' ט"ו ד"ס ע"ד עמד ע"ז ובנה אצלו צייון לה' עבודת הגרשוני בסי' ע"א דקאי ויתיב בשיטת הב"ח י"ש והנני יוסיף להביא מן החדש דמדברי הפ"מ ח"ג סי' ט' וה' זרע אברהם בסי' מבואר דס"ל כהב"ש ודעימיה ע"ע ועמש"ל בס"ט אות פתחי תשו' ס"ק קנ"ו מוהרש"ג בס' צל הכסף ח"ב סוס"י א' ד"מ

שע"א אם המעיד העיד שאמרו לו כו"ך או ששמעתי מפי הערלים אין להקל ולומר דדלמא אחד מהם היה המדבר ולא כולם ואין זה חשוב כעד מפי ב' דאין זה כדאי לומר כן. צל הכסף שם סי' א"ך וכ"כ מו"הר בס' שער אשר סי' טו"ב ד"ס עי"ד

שע"מ אם העידו לשנינו שנים משם רבים דשמעו מאחד אי חשבינן לעדות זה ב' ולא ביזיל אחר הדרגא שלישית או כיון דס"ס עיקר השמועה באה מפי אחד אין כאן ריבוי עדויות אין ולאו ורפייא בידי ויש לילך לחומרא מוהרש"ג בס' צ''הכ שם סו"סי א"ך

שע"ג ע"כ לא נחלקו הפוס' הנז' אלא דוקא בתרי גופי אבל אם העדוייות באו מגוף אחד שאחד שמע מפי רבים שמת ואיהו גופיה שמע מפי אחד שחי בכה"ג אמרינן אין דבריו של אחד במקום ב' ומותרת. הגאון מו"הר שם דס"א ע"א וב'

שע אם יהיה האופן שראובן אומר ששמע מהגוי כד וש"ול אומרים ששמעו מאותו הגוי עצמו כ"וך