אבני האפוד חלק א צה

בפלוגתא מתנייא אם כשהעד בהול סומכים על עדותו יש לנו לצרפו בהדי ההיא פלוגתא דהסוברים בדעת הרמ"בם דבעדות טביעה לחוד סגי ואיכא הכא ס"ס יעו'שב

ולא אהיה כובש תחת לשוני דבטעם הג' שנתן להציל עצמו גם מדעת מרן דכל היכא דהוי גוי המעיד גם מרן יודה משום דאיכא כמה פוסקים דס"ל דבעדות גוי ל"ח שהעיד בדדמי וכמבואר בדבריו באורך יש לי מקום ללון דמלבד דנראה דנעלם ממנו ת' הב"ח בסי' ע"ז והביאו היד"א בהגה"בי ס"ק תש"ח דאף לס' האומרים דבגוי ל"ח בדדמי מ"מ הבו דלא להוסיף עלה דדוקא היכא דאיהו גופיה לא הה בתוך הצרה אבל במי שרצו להרגו ויצא ונמלט פשיטא דגם בגוי מל"ת איכא למיחש לבדדמי גם לס' הפוס' הנז' ישיב. עוד בה דהוא ירד להציל נ"ד גם מדעת מרן ז"ל ואיהו ס"ל דאדרבא בגוי המעיד חיישינן לדדמי יותר מישראל דבההיא דכתב הטור לעיל משם הרמ''בן דבגוי צ"ל קברתיו כתב הרב"י דלא הצריך הרמ"בם קברתיו רק בגוי אבל לא בישראל יעו"ש והתם טעמו הוי משום חששא דבדמי יעו"ש ודוק וע"ע במ"ש לקמן על סין בס"ד

שים אף לס' מרן ודעימיה דאין לסמך על העד המעיד כשהוא בהול היינו בכגון נ"ד דהאנשים שנמלטו ע"י הספינה הקטנה שבאו להעיד הם בהולים הרבה דלא היו מניחים אותם ליכנס בספינה הקטנה והיו מכין על ידיהם מכת אכזרי ולאחד מהם חתכו את ידו אבל אם המעידים הם אותם שהיו בספינה אחרת שהיו רואים מנגד וליכא שום בהלה גם מנין ודעימיה יודו דעדותם עדות. ה' חיים ושלום ח"ב ד"ו וגדולה מזאת כ' ה' מוהר''ש מנשה ז'ל בס' שם משמעון הנדמ"מ סי' ג' דאף אם המעיד היה תוך הספינה הנטבעת אך בעת הטביעה כבר נשען בחבלי הספינה האחרת דהוא בטוח שלא יעבר עליו כוס התרעלה אף מרן יודה ושכ"כ מז"ה בסי' נ"ח דמיה ע"א ולע"ד יש לפקפק בזה ואינו דומה לנדון מז"ה דהתם שאני דהניצולים כבר היו על שפת הים והיו ניצולים בודאי מש''אכ בנדון ה' מוהר''שם דהיה נשען על חבל הקאיק ולא היה בתוכו ואינו בטוח כ"כ וקיל

שס"א שם סל"ד ש"ע וחכם שהורה להשיאה לכתחי' במשא''לס מנדין אותו ה"ד כשטעה טעות מפורסם שהתיר אשה היפך דברי חז"ל בש"ס ופוסקים משא"כ אם המורה התיר במשא''לס ע''י אומדנות המוכיחות ומסתמיך ואזיל אסברת מיעוט פוסקים המקלין ואפי' בס' יחיד אין לנדותו כ'ש היכא שיצאת מאיסור תורה. ה' חיים ושלום ח"ב סי' א' ד"ח ואילך ע"ש שהאריך

שס"ב סל"ו ש"ע ואפי' מי שהוא בעיר שכבשה כרקום וספינה שנטבעה בים וכו' נותנים עליהם חומרי חיים. הב"ש בס"ק ק"ח כתב דאיירי שלא שהה שם ומש''וה תצא. גם הכנ"הג בהגה''בי ס"ק תצ"א כתב משם הרד''בז בח"א סי' רע"ב דספינה שנטבעה בים כגון שנעשה נקב למטה ונכנסו כולם במצולות ים ושהה שם שיעור כדי שת"ן הוי כטבע במים שא"לס ואפי' לא העיד ביחוד על ישראל שטבע במים כיון שידענו שהיה בתוך הספינה סגי ע"ע וה' באר המים בסי' ח"ן ובסו"סי ט"ן הרבה עליו רעים וכתב שכ"ד הרב"א בתשו' סי' א"ך ומוהר''חש בא"הע סי' מ"ו ומוה"ריקש בתשו' סי' קי"ד והר"הג מוהר"חפ בס' חיים ושלום, ח"ב סי' א' ד"ג ע"א אחר שרמז להכנ'הג בהג"הט ס"ק קמ"ג והי"דא ס"ק רכ"א שהביאו מחלוקת הפוס' בנשברה הספינה נטבעו חרם וכתב וז"ל ואולם בנ"ד הרי הם מעידים שהניחו אותו בתוך הספינה כשנטבעה ושהא עליו יותר מב' שעות הרי אסורה מדרבנן לכ"ע עי"ד וע"ע ישמח לב גאגין סי' ה'

ואתה תראה למוהר"מ קשטרו ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' ה' ובספרו ירים משה חא''הע סי' ב' שאחר שאסף וקבץ עוד פוסקים אחרים דקיימי בשיטת הרד"בז הביא לנו משם מוהר"י קצבי ומיהר"ד בן נאחמיאס שכתבו בדעת הרש"בא דכל שנטבעה הספינה אע"פ שעמד עליו כמה שעות לא מהני דא פשר שניצול האיש ע"י דף או עץ וכבר לחלק היכא דהרואה הוא יחיד דאז איפשר לומר שהרואה לא ראה את הנעלם יוצא קודם הטביעה לרבים הרואים דאז מהני השהייה ולא סמך ע"ז והעלה להתיר מכח ס"ס ע"פ ס' הרמב"ם (הנז"ל בדברינו ע''ל סל"ב) דבמ''שאלס א"ץ שהייה י"ש ובס' יאודה יעלה סי' ג'

שס"ג ספינה שהיו בה ערלים וי"ד נפשות מישראל בין נשים ואנשים וקטנים ובכלל הי"ד נפשות היו ששה אנשים נשואים ונקבה הספינה ונטבעה ואיש אחד מישראל הכיר הכרה שאינה עולה לפו"ד חמשה אנשים שיצאו מן הים מתים תכף ומיד ליציאתם שהיו יאודים גדולים ובודאי שהיו בעליהן של הה' נשים והערלים ניצולו אך איש אחד לא יצא מהששה אנשים הנז'. העלה הגאון מוה"ר בס' שע"א סי' כ"ה להתיר את כולן מכח ס"ס ובפרט במה שהוגד לו אח"ך כי מכלל הה' אנשים שנטבעו בים אחד מהם לא היה נשוי אשה וה' נשים הנקובות בשמות דוקא הן הבאות לשאל היתר להנשא יעוש"ב נפלאות מתורתו

שס"ד סל"ז מור"ם בהגה. מיהו משום לזות שפתיים לא תנשא. הרי"ף והרמ"בם וש"פ השמיטו הך דינא וע' כנה"ג הגהב"י ס"ק תק''לד. יד"א הג"הט ס"ק תק''נט ואע"ג דמי הוא זה שיכניס ראשו בין ההרים הגדולים להתיר כיון דרבים הם הסוברים דלא תנשא לכתחי'. מ"מ כיון דמלתא כדנא הוא על צד העצה היעוצה ולא מדינא דאפי' מדרבנן שרייא להנשא אם איהי לא חיישא להא ורוצה