אבני האפוד חלק א צד

מוהר''מנח וישבתי עפ"ד ה' המחבר שם שכתב דאף מוהר"מנח גופיה לא אמרו אלא היכא דהזכיר העד שם הנעלם בשמו דעדיף מנמצא הרוג והו"ל תרתי אבד זכרו והוכחה אחרת ולפ"ז יבא הכל על נכון בס"ד י"ש. מיהו חילוק זה אינו אלא לדעת מו"הר מוהר"אג וה' עבודת השם אמנם רבני האחרו' נקטו סברת מוהר"מנח אפי' בסתמא עי"ד

שנ"ד שיעור שהייה ל"ד אלא כל שאמר העד דברים הניכרין ששהה כגון שנפל לים והיה עולה ויורד ב' פעמים ובפעם הג' לא עלה או נטבע ולא נראה עוד. או נטבט בלי הצלה לשונות אלו מורין ששהה כדי שת"ן כנ"הג ס''ק ת"ק ויד"א ס"ק תרנ"א ותרנ"ב משם הפוסקים וכ"כ ה' ראש משביר בח"א סו"סי ט"ז. וה' באר המים סי' ט"ן

שנ"ה עד מפי עד שלא אמר ששהה בכדי שת''ן תלינן ששהה. ע' כנ''הג הגה"בי ס"ק ת"ק. יד"א ס"ק תר"נד וכן הורו רבני האחרונים ע' ראש משביר ח"א סי' ח"י דע"א. מוהר"שג בס' צל הכסף ח"ב סי' ג' דע"ג ע"ג באר המים דע"ג ע"ד. ירים משה א''הע סי' ב' ד ד"ד ע"א

שנ"ו לא בעינן שיעור שתין אלא כשלא פלטו הים אבל אם פלטו הים וראהו מת והכירוהו אין צורך לזה. כנ''הג הגה"בי ס"ק תק"א. יד"א ס"ק תרנ"ה ודברי הכנ"הג סתומים וחתומים ולא ידענו באיזו אופן קאי ע' עבודת השם סו"סי יו"ד שפלפל בחכמה ע"ד הכנ"הג ולא מצא מנוח ורמז דברי ה' מש"אמ ח"ב סי' ב' עש"ב

שנ"ז אם אמר פ' נחנק אין לספק שלא מת כנ"הג הגה"בי ס"ק תק"ה בשם מוהר"יב ז"ל וע' יד"א ס"ק תרס"א שכ"כ ה' פמ"א ואחד קדוש חולק וע"ע לו בס"ק תרס"ב וע' ראש משביר ח"א סי' ח"י דמ"א ע"א שהעלה להתיר וכ"ש היכא דהוי עד מפי עד וכ"כ מוהר"שג בס' צל הכסף ח"ב סי' ג' דע"ב ע"ג ובסי' י"ג דפ"ה ע"א באר המים סי' ט"ז. אך ע' לה' בני אברהם סי' ט"ו דכמה ארכן הוא בע"ז והעלה דל"כע באומר פ' נחנק או טבע ומת האשה אסורה ושדברי מוה"רמ גאלאנטי בסי' ס"ה צ"ע ולפחות הוי דינא דמשא''לס דמדרבנן אסורה להנשא ולא זו בלבד אלא דאפי' דהוי עד מפי עד דבעלמא תלינן להקל הכא שאני דל"א הכי אלא כשאין ריעותא בפי העד דהעד אומר בפה מלא דראהו מת אלא שאנו באים לחוש לאשתהי או דאמר בדדמי וכו' אבל כשהריעותא בפי המעיד דהזכיר טביעה ודרך העולם דמחזיקין אותו לודאי מת בהא ודאי לא תלינן להקל ואפי' אי איתנהו קמן תרי סהדי דאמרי בלשון זה חוששין להחמיר יעו"ש כי רחב פיו על הדבר הזה. ותשובה זו לא הזכירוה ה' מוהר"שב והבא"המ והיא נעלמה מעיניהם. ומעתה אתה תחזה בדבריהם דרבנן דאיכא מנייהו דסברי דע"פ ע"א עדות זה מותרת לינשא לכתחי' ואיכא מנייהו דסברי דיצאת מאיסור תורה וכבר עמד בזה מו"הר בשע"א סי' כ"ד דע"ד ע"א והביא תשו' ה' בנ"א הנ"ז ובנ"ד ריוחא ואשכח להצילו מהמחלוקת ולהתירה לכתחי' ע"פ העדייות שאחר שאמרו איסטוס גודייוס לייה סי אפוגארון חזרו היהודים ואיל קי איסטוס נודייוס לייה סאבין נאדאר פואידי סיר סאליירון? ריספולרדיירון לייה בימוס קי סי אאוגארון דעפ"ז ליכא למיחש כלל שדנו כן מדעתם י"שב ובס' שם משעמון סי' ח' דמ"ה ע"ד

שנ"ח אע"ג דתיבת סי אפוגו היינו כמעיד עליו בפירוש ששהה מ"מ אם המעיד היה עומד בריחוק מקום גם הפמ"א יודה דהא אפי' אמר בפירוש ששהה עליו שיעור שהייה כל שהוא בריחוק מקום לא מהני וכ"מש הד"בש סי' ע"ט והשמ"ץ סי' ג' ואביר יעקב סי' ח'. מוהר"שמ בס' עבודת השם סי' יו''ד ובהגהותי כתבתי דמו"הר בשע''א סי' כ"ד וה אמר שמואל בסי' א' חולקים ע"ז י"ש

שנ"ט אם המעיד ששהה עד כדי שת"ן היה גם הוא בתוך ההפכה אם נאמן לומר ששהה עד שת''ן במחלוקת הוא שנוי בין רבני האחרונים הד"ן ומוה"ראבש עם מוהר"יא דהראשונים ס"ל דאינו נאמן ומוה"רי אלפאנדארי ס"ל דנאמן ה"ד היד"א בהגה"בי ס"ק תר"סד וכבר כתבו האחרונים דשל כת הקודמין היא זו מחלו' מרן מוהרי"קא בתשו' דק''כה עם ה' המב''יט ע' באר המים סי' ח"ן דמ"ב ע"א וסי' ס"א דג"ן וע' הר"דבז בס' דברי דוד סי' כ"ו חיים שלום ח"ב סי' א' ד"ו. שער אשר סי' ח' דמ"ו ע"ג מה שהביא משם הפ"מ ח"ג סי' מ"ה. ישמח לב גאגין חאיהע סי' ה' דיוד' ע"ג. ירים משה חא''הע סי' ב' ועד אחרן אחד מח"ור דורנו ה' כמוה"רש מנשה ז"ל בתשובה כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' ד' (והן עתה נדפס בספרו הנד"מ שם משמעון סי' א') אסף איש טהור הפוס' המדברים בע"ז וערך מערכה לקראת מערבה ופלפל בחכמה ע"ד ומר הוא דקאמר להציל נ"ד מפקפוק זה ע"פ ד' טעמי' א' דע"כ לא נאמרו דברי מרן כ"א כשדברי העד באו סתומי' ולא אמר שעמד שם לראות המעשה בדקדוק והיו שם ג'ך ריעותות המעכבות הראיה לא כן היכא שהים היה בנחת והשקט ובפה מלא הוא הגיד שעמד שם לראות בדקדוק אם יצא דבכי הא ליכא למיחש. ב' דכל היכא דהמגיד הפקיר עצמו למיתה ולא היה מבקש שום תחבולה להנצל אין כאן בהלה ונדון מרן שאני שהעד הניצול היה נחפז ובהול להמלט על נפשו. ג' דהיכא דהעד המעיד הוא גוי ליכא למיחש דמעיד בדדמי והד' דהך חששא דמרן לאו מלתא פסיקתא היא דאם נתברר לנו מתוך דברי העד דלא נכנס פחד בלבו ואמיץ לבו בגבורים ליכא למיחש לזה ואסופא דמלתא אסיק וכתב דאף אם המצא ימצא איזה פקפוקים וגמגומים באלו הד' טעמים כיון דאעיקרא