אבני האפוד חלק א צא

עמו הגאון מו"הר מוה"ראג בדכ"ה יעו"ש (ועתה נדפסה תשובה זו בתוך תשובותיו אשר עלוי על מ"הד ויהיו נקראים שה משמעון בחא''הע סי' א') ובס' ישמח לב א"הע סי' ה' מוהרמ"ק בתשו' כי באה בס' צל הכסף שם סי' ה' דז"ך ע"ג ובספרו ירים משה חא"הע סי' ב'

שמ"ב' סל"ג ש"ע ע''א אומר ראיתי וכו' או שטבע בים הגדול ומת וכו' אם אמר קברתיו נאמן ותנשא ע"פ. במים שאל"ס דעת הרי"פ והרמב"ם דצריך שיאמר קברתיו וכמ"ש הרב"י לעיל בסטו"ב וע' כנה"ג לעיל הגהב"י ס"ק רכ"ג יד"א ס"ק של"ח וע"ע להכנה"ג בס"ק קע"ו שכתב דמה שחילקו ה"ה והר"ן והו"ד בב"י שם דבמזכירו בשמו או מכירו א"ץ קברתיו חילוק זה אינו אלא ביבשה אבל בים אפילו מזכירו בשמו או מכירו עכ"ז בעינן קברתיו אך חילוק זה מידי פלוגתא לא נפקא וכ"כ היד"א שם הגהב"י ס"ק גר"ן וע' מכתם לדוד א"הע סי' א' וסי' ב' דקמ"ה וע' ראש משביר סי' ח"י דמ"א רע"ג וה' עבודת השם סי' יו"ד דפ"ו האריך בזה והעלה להתיר ע"י ס"ס יעו"ש ובס' שם משמעון סי' ח' דמ"ו

שמ"ג הא דבעינן קברתיו במים דהיינו כשמעיד שטבע ולא יצא אבל העיד דראה דהועלה מן המים וראהו מת לא בעינן קברתיו כנה"ג הגהב"י ס"ק רכ"ד משה הרח"ם וסיים וכתב דמכללות דברי הפוס' נראה שחולקי' ע"ז וע' עבודת השם שם שכתב דאם הוא בעצמו הוציאו מן הים אל היבשה א"ץ לקברתיו כיון דיש כאן טלטול ואע"ג דאיכא פוס' דס"ל דבים לא סגי בטלטולא דגברא מ"מ כבר הסכימו רבני האחרונים דמהני יעו"ש

שמ"ד ע"כ ל"א דבעי קברתיו להתירה לכתחילה אלא דוקא באומר פ' טבע בים ואחר הטביעה ראיתיו מת ע"פ המים או מושלך ביבשה דאיכא למיחש לדדמי אבל באומר ראיתיו מת בעודו ע"פ המים ואח"ך נטבע ונשקע במים אין לחוש דאמר בדדמי ויש בזה טעם נכון לחלק בין אומר טבע ומת לאומר שמת וא"חך טבע ובכגו"ד אף שהייה בנדי שת"ן לא בעינן ה' ראש משביר סי' ח"י דמ"ב ע"א משם מוהרי"ק בסי' ט' ונגרר אחריו הרב להתיר בנ"ד בשופי דיצאת האשה מאיסור תורה וע' להיד"א בהגהב"י ס"ק תרס"ב שרמז דברי מוהר"יק הללו ושכ"כ הד"ן סי' ט' לענין שהייה ע"ע

שמ"ה היכא דהעד מעיד שלא אזה עינו ממנו עד שראהו מת ונפל על הים מת וראהו צף ע"פ המים לכ"ע ל"ב קברתיו. מוהר"ם חיים בתשו' כ"י הביאה ה' ראש משביר סי' ח"י דמ"ב ע"ב ונמשך מר אבתריה. והר"הג בס' שע"א סי' כ"ד דע"ה תהי עלייהו מדברי כמה פוסקי' והעלה דמידי פלוגתא לא נפקא ע"ע שמ"ו בעד מפי עד אי תלינן להקל ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק קע"ה מכת"ל א"הע סי' א' וסי' ב' דקמ"ה ומיה"ר בשע"א שם הביא להקת הפוסקי' דתלינן לה קל וע"ש עוד

שמ"ז סל"ד ש"ע וכן האשה שהעיד לה ע"א שטבע בעלה במים שאל"ס ולא עלה ואבד זכרו ונשתכח שמו ה"ז לא תנשא ידוע דעת הרר אליעזר מוארדון שהובא במרדכי והביאו ב"י דס"ל להתיר לכתחילה לאשה שנתעגנה זה ד' שנים כי נטבע בעלה ויש חזקות מוכיחות שנטבע וכל הראשו' חלקו על סברה זו כמבואר בב"י וע' כנה"ג הגהב"י ס"ק תקי"ח יד"א ס''ק תע"ר ועם שמוהר"י ב"ר בתשו' סי' י"ג והובאה ג"ך במבי"ט ח"א סי' פק"ח הביא דדעת ה' מוהר"א ממיץ כוותיה עכ"ז רבני האחרונים לא עיילוה לבי מדרשא ע' לה' חיים ושלום ח"ב סי' א' מד''ג ע"ג ואילך שאסף וקבץ דעות כל הפוס' החולקים עליו וע"ע למוהר"ח מודעי בתשו' כי באה בס' ח"וש ח"ב סי' ט' דנ"ג ע"א מה שפלפל בתשו הר"א מורדון הלזו

וברור הוא דאף מוהר"א מוארדון לא התיר אלא היכא שנשמע הקול שנטבע אבל אם לא נשמע קול שנטבע רק שנסע בספינה ואבד זכרו ולא נודע מה היה לו בזה גם הוא לא התיר והיינו ת' הרשב"ש שהביא ב"י והיא מוצ'את בסי' רס"א ותקי"ט שכתב בסתם מי שאב זכרו אין אשתו נשאת ע"כ ומשמע דאף אם נשאת תצא ולא כתבה לעיל מזה כשהביא דברי מוהר"ר אליעזר הנז' וגם לא צרפה עם דברי החולקים דשאני נדון הרשב"ש דאין כאן שום עד מטביעה אבל אם היה כאן עדות טביעם איפשר דהיה מודה למוהר"א מווארדון כיון שאבד זכרו. וכן ראיתי לה' ח"וש שם דט"ו ע"ד שכתב גדולה מזאת דברור דדברי הרר"א הנז' הן הנה היכא דהיתה טביעה ודאית דיצאת מאיסור תורה ובדט"ז ע"ג חרה אפו על ג' רבני טבריה שכתבו דדבריו היו בשלא יש עדים על הטביעה ושם כתב עוד דיש הרבה מהא' והאחרונים דנקטי להקל היכא דהאומדנות הם בריאות וטובות ויש לדון ולהקל כל שיצאה מאיסור תורה ובפרט אם האומדנות להקל הם תלוייות במחלוקת הפוס' ולא באומדנות הלב עיש"ב וע' להרב שמ"ח גאגין ז"ל בספרו ישמח לב חא"הע סי' ה' די"ב ע"ד דלא נחה דעתו בדברי מוהרח"פ ז"ל הללו ותמה עליהן ובהא דאבד זכרו עמש"ל בסעי' ל"ב אות שכ"ז ולקמן בסעי' זה אות

שמ''ח שיע ואם נשאת לא תצא מאחר דבמשאל"ס בדיעבד מותר א"כ יש להתיר לכתחילה בשעת הדחק כל שהעגונה רכה בשנים ורדופה להנשא ה' שבות יעקב ח"ג סי' ק"י ופסק אחד רצה לסמך ע"ז וצעק עליו ה' מוהר"ח גאגין ז"ל בס' ישמח לב הא"הע סי' ה' די''ב ע"ג שאין בו כדאי, להתיר כי מלבד דהרב שב''וי