אבני האפוד חלק א פז

ומוהרש"ג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ג' דע"א כתב דהגם דמדברי מוהרשד"ם סי' ס"ט והמ"ץ ח"א סי' ח' נראה דאנן בעינן שיבררו המעידים ויאמרו בפיהם שראו שלא נשחת צורתו מ"מ דעת הפ"מ ח"א סי' מ"ב ומוהר"ש ב"ח בה' מפ"י סי' ע"ז וה' בית שלמה סי' ס' וכ"ד הפמ"א בח"א סי' ל"ג וה' דב"מ בסי' ך' דכל שלא דבר המעיד כלום מסתמא אמרינן דהיה שלם עי"ש

שי"ח שם בהגה ויש מחלקין דכל מי שהיה אצלו כשנטבע במים אע"פ שהיה שלם אינו מעיד אבל מי שלא ראה טביעתו וכו' ע' כנה"ג הג"הט ס"ק ת"ד יד"א ס"ק תקכ"ט שהביאו ת' הרא"ם ח"א סי' מ"ט מ"ש משם הראשונים דס"ל דמהני הכרה בט"ע לחודא בלתי סימנין וע' ידיו של משה א''הע סי' י"א עבודת השם סי' יוד' דפ"ב ואילך

שי"ט ס"ל ש"ע נפל לתוך כבשן האש וכו' ע' כנה"ג הג"הט ס"ק שמ"ט שהביא הירושלמי וכתב דלא קי"ל כוותיה יד"א ס''ק ת"ק תק"א תק"ב והגהב"י ס"ק תרי"ט וע' צל הכסף ח"ב סי' ד' על מעשה שהעיד הגוי שנשרפה הספינה והיה שם קשור איש פ' בשלשלאות חזקות ואנשי הספינה ברחו ונשרפו אדון הספינה עם כמה אנשים ובתוכם פ' והעלה הרב מוהרש"ג להתיר הגם כי לא פורש מתוך העדות שראה שנשרף הגוף ממש אלא שהספינה נשרפה והוא שפט בדעתו שגם אותו האיש נשרף מ"מ כיון דהאיש ההוא היה אסור בכבלי ברזל עד שלא יוכל לברח מהספינה כמי שאינו יכול לעלות מן הכבשן דמייא והסכים עמו הרב כמוהר"י מנשה ז"ל י"ש

ש"ד סל"א ש"ע. ראוהו צלוב וכו' אע"פ שדקרוהו או ירו בו חצים אין מעידין עליו וכו' גוי מס"לת שאמר שנטבעה הספינה ונטבע הוא ואחרים וראה סוחר אחד שהוציא סכין והרג את היאודי אי יש ממש בעדות זה בעבור דאיכא למיחש לבדדמי. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק שפ"ה מחלוקת מוה"רא ירושלמי ודעי עם מוהר"מא ודעי' וע' יד"א הג"הט ס"ק תקי"ג שכתב דלדינא רבו דעות המתי' וע"ע באר המים סי' ס"ז ס"ח. מוהר"שג בצל הכסף ח"ב סו''סי ד' וסי' י"א. שער אשר סי' ח' עבודת השם סי' ט' דהעלו להתיר כהסכמת האחרונים

, שכ"א העידו עליו שהכוהו מכות גדולות מכת מות מעידין עליו. מוה"רם אלשיך סי' צ"ה הביאו הכנ"הג ס"ק קס"ב וע' יד"א הגה"בי ס"ק תריכא וזה שלא כדברי מוהרי''מט בא' סי' ח' וע' שע"א ועבודת השם שם שם דהסכימו כוותיה דמוהר"מא ע"ע ובס' צל הכסף ח"ב סי' ט"ב. חיים ושלום חיב סי' ב' דכ"ב

שכ"ב אם ראינו שעיקר כונת המכה היה להרגו גם מוהרי"מט יודה ולא כ"כ אלא בעבור דמי יימר שהכהו הכאה במקום שעושהו טרפה. מו"הר בשע"א שם דט"ז ע"א וכ"ן דעת ה' בא"המ שם

שכ"ג אם אעקרא הגיד הגוי שנהרג עם שא"חך אמר הכוהו בצוארו בלבד ואיכא למיחש בדדמי מ"מ דבריו הראשונים עיקר גיור כ"ג סי' י''ט שער אשר דמ"ו ע"ג

ש'כד היכא דהגוי מעיד שהכהו על ראשו וחתך חצי ראשו אין ספק שמת דהוי מקום שהנשמה יוצאה וגם מוהרימ"ט יודה עבודת השה שם

שיכה אם העיד שלאחר שהיה מגויד השליכוהו למים לכ"ע מעידין דמייא מרזו מכה. ה' עבודת השם שם וע' חיים ושלום ח"ב סי' ב' דכ"ג ע"א שכתב דגם בזה נחלקו וע"ש

שו"מו סל"ב ש"ע מי שנפל לים וכו' נסתפקו חכמי קושטא במים שאל"ס לגבי יבם אם תנשא לכתחילה כיון שאיסורה בלאו ובעו למפשטיה ממ"ש הרמב"ם פ"ז דה' נחלות הלכה ג' דבזה יש להקל הו"ד בס' משנת ר"א ח"ב בזכרונו' מע' המ' וע' יאודה יעלה חא"הע סי' ד' ומ"כ להחהש''ו עצו"ר כמוה"ר בכור גאטינייו ז"ל אחד מחכמי דורנו שהביא דבריהם וסיים וזל ואנכי הצעיר חפשתי ומצאתי למוהרש"ך בח"ג סי' קי"ו דמשם בא"רה דלא שנא יבמתו ל"ש אשתו בכולהו אסורין לגמרי ויעו' ג"ך בס' דברי אמת ס' ו' דט"ו סוף ע"ב צל הכסף ח"א סי' י"ט דקמ"ו ע"ד א"ד

שכ"ז שם ש"ע שמא יצא ממקו'. ראובן שהלך בשיירא במדבר ומפחד הלסטים נתפזרו אנשי השיירא לכאן ולכאן ואחר שעה כשנתקבצו אנשי השיירא בקשו את ראובן שהיה עמהם ולא מצאוהו ובדדמי אומ' שמת וזה כמה שנים אבד זכרו ונשתקע שמו אבל אין שום עדות על מיתתו. בנד"ז נשאל הרש"בש בסי' רס"א והשיב שהמדבר הוא כמים שאין להם סוף וכו' ועוד שהמדבר גרוע ממים שאל"ס שמי שטבע במים שאל"ס אם נשאת אשתו לא תצא שאותה שעה נפל למקום סכנה ואי אשתהי שם א"א שלא ימות אלא שאנו חוששין אחר שיכול לברח באותה שעה שמא הלך לו ולא ראינו אותו ועדיין חי הוא ומ"מ לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא אבל זה שתעה במדבר מי יאמר שמת אדרבא יש לנו לומר לעולם שהוא בחזקת חי ואם נשאת תצא עד שיהיה שם עד שיאמר קברתיו וכו' וע"ע לו בסי' תקי"ט. כל קבל דנא מצאנו להמ''ביט בראשון סי' קל"ה שכתב וז"ל מי שיצא ממקום פ' ללכת למקום פ' לביתו ולא הגיע לשם ונאבד זכרו ולא נודע מקומו איו ובא גמס"לת ואמר שראה יאודי באותו הדרך נהרג באותו הזמן הוא דבר שרובו למיתה שאם היה חי היה שב לביתו ונראה דעדיף עדות זה מעדות משאל"ס דאם נשאת לא תצא וטעמא דסברה הוא דקרוב להתגלות