אבני האפוד חלק א פו

ולאידך אוקמתא דסימ' דאורייתא אפי' סי' שאינן מובהקין מהנו ומתני' בסימנין גרועין כגון חוורי וסומקי או ארוך וגוץ ולפ"ז כי אמרינן דבסיפא דמתני' מעידין לאחר. ג"י כשיש סימ' בגופו ובכליו הוי דסימ' אמצעיים אע"פ שאינן מובהקי' מהני לכ"ע וכ''ש דלמ"ד סי' דאורייתא דמהני אפי' סימ' גרועין וכו' וכמו שכ''ר לה' עבודת השם בסי' י"ג דצ"ח ע"ג שהביא דברי ה' ע"הג הנז' ושגם ה' נו"בי מ"ק סי' ל"ב כ"כ ודן מדבריהם כמ"ש אני עני ופלפל בחכמה ע''ד יעויש. וזהו היפך כל דברי הפוס' ראשונים ואחרו' כי נקבצו ובאו בכנ"הג ויד"א הנז"ל שכתבו להדייא דאין להתיר רק בסימנים מובהקים וצ"י ש"ט עד מפי עד אי תלינן שהא' הכירו בסימנין במחלו' הוא שנוי. ע' כנה"ג הג"הט ס"ק שמ"ב והגה"בי ס"ק תל"א. יד"א ס"ק תס"ט ומ"ב ס"ק קמ"ג בעי חיי בתשו' די"א ע"ד. וה' כפי אהרן בח"א סי' ג' דס"א ע"א העלה להקל וכ"ד מו"הר בס' שע"א סויסי ב"ך וכתב גדולה מזאת דאפי' שהגוי לפנינו ויכולין אנו לשאל את פיו לא שיילינן: ליה יעו"ש ובס' עבודת השם סי' יו"ד דפ"ג ע"א וע"ע בס' שע"א סי' י"א דנ"ז ובדברי מוהר''שג שם סי' י"ב דח"ן ע"ג

ש"י אף למאן דמחמיר בע"מע דלא תלי' שהא' הכירו בסי' היד כשלא הוזכר בדברי העד האחרון כלום אבל אם הזכיר בפי' שהא' הכירו בסי' תלינן שהכירו בסימ' מובהקים. כנ"הג הגה"בי ס''ק שין וע' מ"ש בזה הש"עא בסי' י"א שם שכתב שחילוק זה אינו מוסכם

שי"א סכ"ו ש"ע מצאוהו הרוג ומכירין אותו בט"ע ואין יודעין מתי נהרג י"א שתולין תוך ג' ויש אוסרין ע' שב שמעתתא הלכה ז' פכ"א מה שפלפל בזה. והנה מרן לא גילה דעתו בזה ולענין הלכה ע' כנ''הג הגה"בי ס"ק תמ''ה מערכה לקראת מערכה והוא היה מונה למרן מוהרי"קא בתשו' סי' י"ב שכתב שתלינן להחמיר והשיגו בזה ה' כפי אהרן בח"א סי' ג' והכריע דדעת מרן להקל ועינו ראה בח''קל א"הע די"ט ע"ג שהבין כן בדעת מרן ומיהו עכ"ז אין בידינו כח לחלוק על הכנ"הג שהבין להיפך בדעת מרן יעו"ש וע"ע למוהר"א הלוי ז"ל בס' עין משפט הנד"מ סי' א' ולמו''הרא לבית חזן ז''ל שם סי' ב' ובס' ראש משביר סי' י"ג. מכתב שלמה סי' ד'

שי"ב בעד מפי עד רוב הפוס' ס"ל דתלינן להקל ואמרינן שהראשון לא היה מסופק אלא בתוך זמנו ראהו ומיהו מידי פלוגתא לא נפקא. כנ"הג הגה"בי ס"ק תנ"ה. וע' ערך השלחן אות מ"ב שכתב משם הרש"בש והרי"בש להקל ובמ"ש על מוהר''יקש ע' כפי אהרן שם מ"ש ע"ד. וע' ראש משביר סי' י"ג שי"ג שם שיע ומיהו אם יצא קול איש פ' מת וכו' ע' יד"א הגה"בי ס"ק תר''טו ותר"יז דבעינן שיאמר איש פ' וכו' אבל סתם איש יאודי מת לא מהנייא. וע' פ"ת ס"ק קכ"ד. ברכות מים דצ"ו

שי"ד הכ''ח ש''ע י"א בשם ר"ת דהא דאין מעידין עליו וכו' ה"מ כשהוא חבול בפניו וכו'. ואינו מחוור בעיני האחרונים. ע' כנה"ג הגה"בי ס"ק תל"ז. פ"ת ס"ק קכ"ה יד"א ס"ק תק"צב. עבודת השם סי' ח' דס"ו עג"ד, מוהר"א הלוי בס' עין משפט סי' א' ומוה"רא לבית חזן שם סי' ב'. ראש משביר סי' י"ב. יד יוסף הנד"מ א"הע סי' ב'. ברכות המים בסי' זה מדצ''ב ע"ד צ"ה

שט"ו ע"כ לא חלקו עליו האחרונים אלא לאידך דקאמר ר"ת דהיכא שאינו נחבל בפניו שיכול להעיד אפי' אחר כמה ימים אך במאי דמפשט פשיט"ל לר''ת דאפילו היכא שהוא נחבל בפניו מעידין תוך ג"י בהא ודאי שפיר איכא מודים דרבנן שיכולין להעיד וכמו שנראה להדייא. מדקדוק דבריהם דהרשב''א והנמקי יוסף וכ"ן מדברי המ"ץ ח"ג סי' ל"ו וכן הדבר מפורש בתשו' מט"י ח''ב א''הע סי' ד' ומן סתימא על ה' פרח שושן א"הע דכ"ו ע"ב דאין דעתו כן מ"מ הגם דנימא דמידי ספקא לא נפקא אי גם בזה נאמרו דברי הרש''בא להחמיר וכמו שנראה מדברי רש"ל דיבמות סי' ה' מ"מ שפיר יש להקל מטעם ס"ס ס' דלמא בחבול בפניו בתוך ג' מודו כ"ע ואת"ל דגם בזה היו דבריהם להחמיר דלמא הלכה כדעת ר"ת ורבים דעמיה דבגופו שלם יכול להעיד אפי' אחר כמה ימים. הגאון מו''הר בס' שע"א סי' ב"ך

שט"ז אפילו לדעת החולקים על ר"ת היינו בע"ח המעיד דשמא טעה ואמר שהוא הוא ובאמת איש אחר הוא והאיש ההוא הלך לדרכו אבל בב' עדים נראה דמודים לדברי ר"ת דמעידים לאחר ג"י ג"ך וראיה לזה מ"ש הר"אש והביאו רמ"א לפסק הלכה דבב' עדים ל"א בדדמי גבי מיתה והרי"בש כתב דבדדמי דמיתה גרע מבדדמי דצורה וכשם דבדדמי דמיתה כתב הר"אש דבב' עדים ליכא למימר בדדמי ה"ה בדדמי דצורה. הרב מרדכי הכהן בתשו' כ' באה בתשו' מוה''רם זיסקנד רוטונבורג (הנדפס בש' תק"ו) סי' ב''ך והרב המחבר שם בסי' כ"ג הסכים עמו וכתב: דיפה כתב ושכן הוא בהדייא בתשו' רש''דם סי' ס"ט ובתשו' הר''בא וא"עפ שיש להשיב עליהם קצת וכו'. ומ"מ צריך שיהיו שניהם עדים כשרים י"ש. וע' כיוצא בזה לעיל אות לענין אשתהי

שי"ז אם העד אינו לפנינו או שהיה עד מפי עד תלינן שלא ראה חבול בפניו. כנה"ג הג"הט ס"ק שע"ז משם מוהר"ש הלוי ומ"ב יד"א ס''ק תצ"ט ומשמע מדבריהם שאם הוא עד רא' המעיד לפנינו צריך שיברר הדבר שלא ראהו חבול והיד"א במ''ב ס"ק קנ"ב כתב דמדברי מרן בתשו' סי' י"ב משמע שכל שלא אמר הגוי שלא היה גופו שלם או שהיה נחבל בפנים מסתמא אמרינן דהיה שלם.