אבני האפוד חלק א פד

דרבנן אפי' דאיתיה בידן לברורי לא מבררינן. הרד"ק האחרון בס' ידי דוד שם דרי"ד ע"ד וע' שע"א ח"א סו"סי ב"ך

רפ"ט שם בש"ע וחלקו עליו האחרונים מאחר דר"ת דן כן לפני רש"בה. והר"אש והטור ומוהר"ר עזריאל ומוהר'יקו כתבו דיש לסמך אר"ת אפי' שלא בשעת הדחק ודאי דאזלינן להקל כיון דהוי איסו' דרבנן. הר"דק בס' ידי דוד שם דר"יג ע"ג י"ש ובס' שערי רחמים ח"ב הנ"דמ א"הע סי' י"ד דס"ד

ר''צ סכ"ו ש"ע אין מעידין עליו אא"כ וכו' אבל אחר ג' אין מעידין עליו וכו'. הנך ג' ימים אינן צריכין להיות מעת לעת דא"עג שאינם מע"לע אין מעידין. ה' החב"יב בס' בעי חיי א"הע סי' י"א די"ח ע"א. וכ"כ הפ''ת ס"ק קי"ג משם מ"הץ והנ'וב עי"ש. אך ה' חק"ל בא"הע סי' י"ד הכריע דבעינן ג"י שלמים מע"לע עי"ש

רצ"א ש"ע שם אבל אם טבע במים וכו'. אם נהרג ביבשה וא"חך הושלך למים כתב הב"ש בס"ק ע"ט בשם מוהרש''דם סי' נ"ד דאם אין בו מכה אינו משתנה וע' כנ"הג הגה"ט ס"ק שמ"ד דס' מוהרי"בן הובאה בתשו' מרן סי' י"א דמשתנה וע' יד"א ס"ק תמ"ב דסברת מוהרי"בן היא יחידאה וע"ע לו במ"ב ס"ק קמ"ה וע' שער אשר סי' ז' דמ"ד ע"א דכ"כ וסיים דאף מוהרי"בן בלשון ספק אמרה ואין ספקו מוציא מידי ודאן של שאר פוסקים והן הן דברי הד"כמ בחא"הע סי' ך' שהביא היד"א אך לא אכחד תחת לשוני מאי דפליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה דמדברי הרבנים מבואר דאף דהרגוהו ביבשה עי' אבחת חרב דלשון נהרג הכי משמע עכ"ז ל"א מייא מרזו מכה דלשון זה לא נאמר אלא כשיש לו מכה אחרת ולמה יהיה כן דאטו מי גרע חתך ההריגה משאר מכות שבעולם שלא נאמר בה מייא מרזו מכה. ומצאתי אילן לסמך עליו הוא הקדוש מוה"רם אלשיך ז"ל בתשו' סי' קכ"ב ה"ד הכר"ש סי' יו"ד וה' חוקי חיים סי' ז"י דל"א ע"א אגמרה בדדמי לנ"ד וזיל וב"נד לא בעינן קברתיו יען בב' העדוייות הזכירו שהרגום תחי' והטילו אותם לים וכיון שכן ל"ב קברתיו וכמ"ש מוהר"מא בסי' קכ"ב דכיון שיש מכת מות מייא מרזו מכה ותו לא חיי ע"כ ואין ת' מוהר"מא תחת ידי לראות הדברים בשרשן דאם כנים אנחנו בזה מצאנו ריע טוב לס' מוהרי"בן וזה מן התימא שהדב"מ הזכיר שם ת' מוהר"מא הלזו ולא ידענא מאי אידון בה. אם לא שנאמר דמוהר"מא קאי לענין שאינו יכול לחיות עוד אך לא לענין שינוי הפנים דקיימי הרבנים הנז'. או שנאמר דלשון הריגה דנקטו הפוסקים היינו הריגה שלא ע"י סכין אלא בפצעים וחבורות בלי מקום חתך ודוק

רצ"ב היכא דטבע במים ונמצא במים דמהני ה"ד אם נטבע בנחל שוטף תמיד ול"ח שהועלה מן המים דאמרינן כאן נמצא וכאן היה אבל אם במקום הנמצא ליכא נחל שוטף תמיד רק מחמת שהוא מקום עמוק בין שני הרים ובעת שהגשמים יורדין הולך שם מים יש לחוש שמא באיזה פעם פסקו הגשמים ולא הלכו אז המים על פניו כיון דדרכן בכך וא"כ אף בלא נתפח יש לחוש שמא נשתהה פ"א חוץ למים ואין מעידין עליו יד יוסף הנד"מ א"הע סי' א' וע' לה' חק"ל בא"הע סי' י"ב דכ"א ע"א דחילק כיוצא בזה בנתפח דוקא יעו"ש

רצ"ג כשם שהמים מעמידין צורתו כן השלג. כנ"הג הגהט"ו ס"ק שמ"ט משם מוהרא"ש ויתר פוסקים יד"א ס"ק תע"ו וע' חק"ל בא"הע סוס"י י"ד שכתב דלבו מהסם שלא לסמך ע"ז כי הוא היפך דברי מוהר"י מברונה בתשו' סי' רי"ח דכ"ב ע"ב ודפ"ה ע"ב ע"ע

רצ"ד ש"ע שם שאינו משתנה במים אלא אח"ז אפ"י שהגוף נתפח מצד המים שמכניסין דרך פיו. כנה"ג הג"הט ס"ק שמ"ח משם הרשד"ם סי' נ"ד יד"א כ"ק תע"ה וע' שער אשר א"הע סי' ז'

רצ"ה שם ש"ע והוא שיראוהו מיד כשהעלוהו מן המים וכו' בב"י מבואר מחלוקת הראשונים עמ''ש בש"ס דחזיניהו בשעתיה אם הכונה דיש לו זמן שעה שלימה או בעינן תכף לעלייתו. וע' כיה"ג הגהב"י ס"ק ת"י שהביא משם מוהרח"ש דבספק זה אזלינן לקולא וע' יד"א ס"ק תקע"ד וה' חק"ל בא"הע סי' י"ב תמה על הכנה"ג והעלה דאין להקל שהרי רוב הראשונים סברי להחמיר והכרעת מרן שכתב לשון מיד תכריע וכ"ד מורם שלא הגיהו ואף שקצת מרבני האחרונים נקטי להקל אין מקום להקל בזה עי"ד וע' פ"ת ס"ק קי"ז שהביא משם מ"הץ דעשה מחלוקת בזה בין מרן למור"ם וע"ש

רצ"ו אם נתפח אפי' ראוהו תכף לעלייתו הסברה נוטה דאין מעידין עליו כנה"ג הגהט"ו ס"ק שס"ו משם מוהרח"ש ז"ל וע' יד"א הגה"טו ס"ק תצ"א שהביא חולקים ע"ז וע"ע כנה"ג הגהב"י ק"ק תמ"ט יד"א ס"ק תר"ו ותר"ז. וע' לה' חק"ל שם מדט"ז עד ד"ך שהאריך הרחיב בזה לחלק בין נתפח קצת לנתפח הרבה והעלה דכל שנתפח הרבה בפנים אין להקל וע' פ'"ת שם ד"ה ומ"ש הבאה"ט

רצ"ז שם ש"ע אבל אם שהה לאחר שהושלך מן המים אין מעידין עליו. הטעם הוא דמתפח ומשתנה והמעיד חושב עליו שהוא ר' והוא ש' ומעיד בדדמי וכמבו' בב"י וע' יד"א הג"הט ס"ק תמ"ח שהביא משם הפוס' דבב' עדים לא שייך בדדמי. ומו"הר בשע"א שם סי' ז' כתב משם מוהר"אא בתשו' סי' י"ב שהביא מהרמ' בם והר"שבא והר"מה ורי"ו דקיימי בשיטה חדא