אבני האפוד חלק א פג

רע"ז אבעבועות ביותר הוי סימן מובהק. כנ"הג הג"הט ס"ק שי"ז. יד"א ס''ק ת"ס משם הפוס'. ולשון הרבנים מוכח דאם אמר העד שה"יל וירגואילאס ביותר הוא דהוי סי' מובהק אבל אם אמר העד סתם לא הוי סי' מובהק אמנם דבריהם באו שלא בדקדוק דהגם שלא אמר העד אלא שה"יל גומות בפניו או שהי"ל קארה פיקאדה דעת הרבנים הנז' לומר דהוי סימנין אלא דאעיקרא איכא מחלוקת ויש לנו לתפס לחומרא בדבר ערוה. מו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' ו' דל"ז ע"ד וע' למו"הר בס' שע"א סו"סי ו' שכתב דאהנייא לן הך ספקא לסניף בעלמא יעו"ש ובס' עבודת השם חא"הע סי' י"א דפ"ט ע"א ודצ"ב ע"א

רע"ה נטילת עצם מאצבעו ונשאר בו גומא וכן אצבעות ידיו ורגליו משונות. אצבע כפוף תמיד ע' כנ"הג הג"הט ס"ק שכ"ד. יד"א ס"ק תל"ט. וע' שער אשר סי' ז' דמ"ה מה שפלפל בדבריהם והעלה לענין הלכה דכל חד מהני הוו סי' מובהקין י"ש ובס' ראש משביר סי' י"ב שערי רחמים ח"ב סי' י"ד דס"ב ע"ד

רע"ט להבדיל בין ישראל לתוגר אי הוי סימן אות הברית נחלקו הפוס'. ע' כנ"הג הגה"ט ס"ק שנ"ה. יד"א ס"ק תפ"ד. ואפי' לס' האומרים דהוי סימן ה"ד בשכבר מעיד שהוא יהודי אבל כשהעד עצמו חומר שאינו יודע כ"ע מודו דל"מ אות הברית לסימן. מו"הר בס' צ"הכ שם דל"ו ע"א

ר"פ אפי' להאומרים דאות הברית לא הוי סימן היכא דאיכא תרתי מילה וציצית לכ"ע הוי סימן. מכתם לדוד סי' ג' דקמ"ז ע"ד

רפ''א שם ואפי' ק' סימ' שאינן מובהקים אינם כלום וכו' אי סברא זו הוי דוקא היכא דהסימנין הוו גרועים אבל סימנים אמצעיים מצטרפים ויעלו כולן לסי' מובהק א' ואפי' סימן א' אמצעיי עם סימנים גרועים או"ד סימנין אמצעיים אפי' הרבה אינן מצטרפין במחלוקת הוא שנוי. ע' כנ"הג הג"הכי ס"ק שע"א. מכת"ל סי' ג'. חק"ל סי' י"ב מד"זך והלאה פ"ת ס"ק ק"ו. וע' עבודת השם א"הע סי' י"א דצ"א עג"ד שערך בזה מערכה לקראת מערכה וכתב דאם יש ספק אחר מהני ומעלי הך פלוגתא לצרפו לס"ס יעו"ש וכ"כ ה' מכת"ל שם אלא דבנ"ד ריוחא אשכח וע"ע בס' שערי רחמים א"הע ח"ב הנד"נ בסי' י"ד דס"ג. רפ"ב שם ואפי' להצטרף לשאר אומדנות המוכיחות אינן כלום. ע' חיים ושלום ח"ב סי' א' דח"י ע"א

רפ"ג שם בהגה וכל סימן המהני בישראל וכו' ה''ה בגוי המ"לת. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק שפ"ו שכתב דאין אנו נוהגים כן וע' יד"א הגה"בי ס"ק תק"נג. וע"ע צל הכסף ח"ב א''הע סי' ג' ד"ע שהאריך בזה עבודת השם סי' יו"ד דפ"ג ע"ג

רפ"ד גוי המעיד בט"ע כתבו ר"ש ור"ן והו"ד בב"י דלבם נקפם להתיר ואפילו לפי דעתם לא אמרו אלא בגוי האומר שראה יאודי א' מת מוטל בארץ צף ע"פ המים והכירו בט"ע והניחו והלך לו אבל אם מחמת שהוא אהובו טרח וקברו אלמלא שעיין בו יפה לא היה מקבל כל אותו הטורח. כנ"הג הגהב"י ס"ק שפיו וע' יד"א ס"ק תקכ"ז והפ"מ ח"א סי' ט' נסתייע מתשו' הרא"ם דה"ה בענין קבורת אשה לבעלה דבודאי הכירו יפה כיון שטרחה כולי האי. ומוהרש"ג בס' צל הכסף ח''ב סי' ג' ד"ע ע"ד השיגו דגבי אשה ובעלה לא חשיבא הוכחה הטרחא כיון דאפי' שלא יהיה בעלה עכ"ז טורחת כיון דמ"מ יאודי הוא ולמצוה יחשב משא"כ בגוי דאי לאו משום אהבתו לח היה טורח אם לא שהכירו יפה יפה יע''וש במה שפלפל בעיקר סברת ר"ש ור"ן הנ"ל וע' למוהר"א לבית הלוי ז"ל בתשו' הנד"מ על ידי ויהיו נקראים בשם עין משפט בא"הע סוב"י א' שכתב דהעיקרא אין לחוש לס' הרא"ש הנז' וכ"כ ה' ראש משביר בח"א סי' י"ג דז"ך ע"א משם כמה פוסקים אחרונים ע"ע וכ"כ הרדב"ז בס' דברי דוד סי' כ"ג

רפ"ה סכ"ה ש"ע כתב ר"ת וכו'. וע' להגאון שב שמעתתא הלכה ז' מפרק י"ג ואילך מה שהאריך לפרש דברי ר"ת

רפ"ו שם ש"ע אבל אם כל גופו שלם וכו' משמע כל גופו שלם שאינו חסר חבר אבל אם נפצע בא' מאבריו אפי' חסר קצת בשר נראה דמעידין עליו מוהר"יק בתשו' סי ה' ומוהר"חש בק"ע מגמגם בזה. כנ"הג הג"הט ס"ק רצ"ה ולא שבקינן פשיטותו של מרן מפני גמגומו של מוהר"חש ואיפשר שאילו היה בא מעשה לידו היה מורה כמוהרי''ק כפי אהרן ח"א סי' ג'. גם ה' עבודת השם סי' יו"ד דפ"ג ע"ג התיר היכא דאכלו הדגים הרגל והעין

רפ''ז שם ש"ע יכולין להכירו בט"ע. מדברי מרן בש''ע מבואר דבט"ע לחוד בלי סימנים מהני וע' באחרונים ובי"דא הג"הטו ס"ק קכ"ד מחלו' הפוס' וכל היכא דהוי בדרבנן הו"ל ספקא במידי דרבנן ולקולא. ידי דוד א"הע סי' יו"ד דר"יג ע"ג וד' וע' אמר שמואל סי' ב' ד"ק ע"ג וד' דאסף להקת הפוס' דס"ל בדעת ר"ת כדעת מרן עוד הוכיח במישור כן מדברי ר"ת בס' הישר שלו והעלה להקל גם באיסור דאורייתא ע"ש

רפ"ח אפי' לס' החולקים וס"ל דבעינן סימנין הוטביעת עינא לא אמרו כן אלא בעד הרואה אבל בעד השומע תלינן שהראשון הכירו בסימ' וט"ע ואי קיימינן באיסו'