אבני האפוד חלק א ח

ושיש חולקים ע"ז עי"ד

כ"ה במקומות שקבלו עליהם חרג"מה אי מהני רשותה ע' כנ"הג ס"ק טו"ב. יד"א סק"לב ומ"ב סק"מא ראש משביר ח"א חא"הע סי' א' ול"ב. ולענין שבועה ע' מה שארשם לקמן בשייך לס"יב

כ"ט אפי' לספקו של הר"ן שנסתפק אי מהני רשותה ה"ד אם נתן לה רשות בעודו נשוי אבל אם בשעת נישואין התנה עמה שכל עת וזמן שירצה הבעל ליקח אחרת שלא תוכל למאן ולסרב הכל לפי תנאו ועכ"ז לא מלאו לבו להתיר. נטפל לקדש שבס' מאמר מרדכי (ביאור על המר') סי' ו'

ל שם בהגה וכופין בחרמות ונידויים מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן. פירוש השנייה ע' כנה"ג סק"ט וט"ו. יד"א מ"ב סק"ח. בני אברהם סי' ג"ל. עבודת השם א"הע סי' א' דמ"ב. ומ"ש א"ה לקמן אותי

ל"א שם י"א מי שהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ע' פ"ת ס"ק ע"ז ופ"ב. שדי חמד שם. הגאון תפארת ישראל בקונט' אבי עזר. והרב שמעון פסח (אחד מחכמי ורבני דורינו) ז''ל בתשו' כת"י עמד לדידן בני ספרד דהאיסור הוא מחמת השבועה מהו הדין והעלה לענין דינא דלכ"ע מותר דאדעתא דהכי לא נשבע וכתב שעשו מעשה בכמה נשים שנשתמדו גוייות ונשאו בעליהן נשים עליהן בלי שום זכות ע"כ

ל"ב סי"א ש"ע טוב לעשות תקנה בחרמות וכו'. המנהג בשלוניקי לכתב בכתובות בנוסח זה. ע"הת ונתחייב החתן הנ"ל שלח לישא אשה אחרת עליה בחייה בעודה באישות עמו לא בתורת אשה או אמה ופלגש וחשוקה ולא בשום אישות כלל וכו' ובסוף הכתובה כותבין ונשבע החתן הנז' לקיים כל התנאים הנ"ל ש"ח ע"ד המב"ה וע"ד הנ"בא וע"ד הכלה וכו' ובתוך הכתובה אינו מפורש כיצד היא סדר השבו' אולם המנהג הוא שבעת הקידושין חזן הכנסת דהיינו ש"ץ נוטל בידו סודר ונוטל מהחתן קגומ"ך ואומר קנין ושומט הסודר מידו ותוקע כפו אל כף החתן ואומר ושבועה (פה סופיאה אומרים שבועה חמורה דאורייתא ולא מצאתי טעם בתוספת זה) ע"ד המב"ה ועוד הנ"בא וע"ד הכלה לקיים כל התנאים הכתובים בכתובה. ובכן לנו לברר אי שבועה זו הוייא מדאורייתא או אינה אלא מדרבנן כי האחרונים נבוכו בזה

ראש המדברים הוא ה' עדות ביעקב סי' ל' שכתב דשבועה זו אינה אלא מדרבנן דשבו' דאוריתא הוי היכא דנשבע בשם או באחד מהכינויים דאית בהו מידי דחייוב לאו וקרבן למר כדא"ל אך שבועת תקיעת כף אשר לכ"ע הויית שבועה דרבנן הרי חזר הדין למיזל בספקו לקולא והגם דבענין התרתה מצינו לר"ת דמחמיר עליה בה טסי משבו' התורה היינו כי טעמיה שכתב מוה"רי וייל בסי' קל"ז דהוי כמו כריתת ברית וכו' ועינינו הרואות כמה פעמים אנו נמנין להתיר בפתח וחרטה. לא זאת אשר כתב הרב הנ"ז דלא החמירו בשבו' דת"כ אלא כשנותן ת"כ לאדם לעשות דבר לאותו אדם כגון צדקיהו לנבוכדנצר אבל בנ"ד כיון שלא נתנה ת"כ אלא המשודך בעצמו אין להחמיר כולי האי וכו' א"כ בנ"ד נמי אשר המנהג פשוט שאין הנשבע נותן ת"כ לכלה בעצמה אלא חזן הכנסת הוא המשביע לחתן בעד ובשם הכלה נראה דאין להחמיר כולי האי וסיים וכתב דכיון דהוא מיראי ההוראה אינו סומך עצמו בזה בפרט היות ענין שבועה דחמירא ע"כ

וכאשר ירדוף הקור"א כל אשר בתוכו ית'מה דמלבד דתחי' דבריו תמוהים במ"ש דת"כ לכ"ע הוייא דרבנן דהרוחה יראה בב"י יו"ד סי' רל"ט ובה' הלבוש ובהכנ"הג שם דלרוב הפוס' דינה כשבועה רק דעת הרש"בא והביאו הרש"בץ בח"ב סי' קמ"א דאינו אלא משום שארית ישראל אל לא יעשו עולה וכמו שיע"ומ ומרן בש"הט שם פסק דדינה כשבועה גם בח"מ סי' ר"ז סי"ט כתב דנדר ושבועה ות"כ מהנו לסלק האסמכתא. וע' לה' זכ"ל בח"מ דש"כד ולה' גנזי חיים במע' התיו אות ה"ן שכתב דאילו הוה שמיע ליה להרש"בא דהגאונים ור"ת ורבים מהגדולים שכתבו לאסר הוה הדר ביה, וע"ע שם שכתב משם הד"מ ביו"ד סי' רל"ט דהצ"ע דברי מוהר"יו שכתב לחלק בין תוקע המחייב בעצמו עם מקבל ההנאה לכשהוא ע"י אחר מדברי המרדכי ושגם איהו גופיה לא כתבו בהחלט רק אמר לולא דמסתפינא יעו"שב. בר מן דין חפי' אם נרצה לילך אחר עקבות הרש"בץ דמקל בזה כהרש"בא הלא דל מהכא הת"כ הרי איכא הכא ג"ך שבועה וכשהוא מזכיר לשון שבועה הגם דליכא שם וכינוי מ"מ לכ"ע איסו' דאורייתא איכא וכמבו' בטוש"ע יו"ד סי' רל"ז. וכן ראיתי לגדול אדונינו ה' מוה"רא גאטינייו זצו"קל בס' צל הכסף ח"א ח"הע סי' י"ד דק"י ע"ד שכ"כ וז''ל למנהגינו שאנו משביעין לחתן ואחי החתן ובשבו' שאומר לו שבועה על תנאי הפתו' נמצא דיש כאן שבו' ות"כ וא"כ לכ"ע איסורא איכא מתרי טעמי חדא דהפ"מ בח"ב סי' ג"ן דצ"ה כתב דמושבע מפי אחרים בת"כ דעשה מעשה לתקוע כפו לחברו חשיב מנשבע מפי עצמו וכו' ועוד דדל מהכא השבועה בת"כ לחוד רבו המחמירים וכו' נמצא דכל הראשונים ומרן מכללם כולם שוים שאין להקל אפי' בת"כ לחוד כשהיא בדרך שבועה יותר משבועה ולא נמצא מי שמקל בה כ"א הרש"בא וכו' ואף לדידיה אם הת"כ היא בשבו' דל מנכא ת"כ הרי הוא מכת הסוברים דשבו' בלי שם וכינוי הוי שבועה אף למלקות ואף במושבע מפי אחרים כבר הוכחנו דל"ב שו"כ וכו' וכבר כתבנו דשבו' בת"כ הוי כמושבע מפי עצמו באופן דלמנהגינו שמשביעים