אבני האפוד חלק א עג

עבודת השם בסי' ח' דע"ב ע"ד יצא לדון להיתר מתשו' מרן סי' ו' ותשו' הב"ח סי' כ"ז דדי בזה יש"ב וע' יד"א הגה"בי ס"ק רמ"ד מה שרמז בזה ומה שהביא מדברי הפמ"א ח"ב סי' ב"ך דהסכים להתיר במנין לחוד ע"פ הס"ס שעשה. וה' מוהר"שב בתשו' כי באה בס' באמ"ח ח''א סי' ה' תמה על הס"ס שעשה וכתב דאין לסמך עליו אך יכולין אנו לצאת י"ח ס' הרמ"בם כל היכא דבהזכירו המנין ציין הפרטים וכמ"ש היד"א בס"ק רמ"ה או במנין ומקום היציאה וההליכה וסימן כל דהוא י"ש וכבר רמזתי דהיכא דאיכא מנין ומקום שלם תו לא צריכינן לכלום. וע"ע ידי דוד א"הע סי' ז' דר"ד ע"א

קצ"ב שם אומנותו מעלה מקום המנין ולכן אם הזכיר שם היציאה וההליכה ושם אומנותו מהני לכ"ע. שער אשר שם והחזיק סברתו מדברי הפוס' גם מדברי ה' נו"בי ח"א סי' ל"ו דהתיר בהזכרת מקום יציאה והליכה בצירוף סימני כלים יעו"ש

קצ"ג אפילו שלא הזכיר מקום ההליכה רק מקום היציאה אם ידוע דכשעוברים ממקום זה למקום אחר בהכרח שיעבר ד"ש הו"ל כהזכיר מקום ההליכה והיציאה שער אשר שם וע' למוהר"שג בתשו' צל הכסף ח"ב סי כ"ה דצ"ה ע"ד

קצ"ד ס"ח ש''ע בא אחד ואמר לנו אמרו ב"ד וכו' שמת יצחק בן מיכאל וכו' לשון הרמ"בם בפ"יג מה' גירו' הכ"ד. ובש"ס איתא יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטובא לאספמייא וכו' ומוכרח דהוו שם תלתא בחד קינא וע"כז לא התיר רק מטעם דכאן נתלא וכאן היה. דברי אמת בתשו' סי' ט' דל"ה. וע' למו"הר בס' צל הכסף חא"הע סי' ז' דל"ט מה שהרבה להקשות על זה ע"ע

קצ"ה שם והוא שלא הוחזקו שם שנים וכו'. כל דלא ידעינן בודאי דהוחזקו הגם דהוא שם הרגיל דאיפשר להיות עוד אחר כיוצא בו מסתמא ל"א שהוחזקו אלא כשידענו בודאי. מוהר"שג בתשו' צ"הכ ח"ב סי ב' קצ"ו הרמ"בן והרש"בא והריט"בא וה''ני כתבו דה"ט דרבא דלא חייש ליצחק ר"ג אחר משום דיש עדים שראו ר"ג שמת שיצא מקרטובא ויש לנו כאן בקרטובא חד ר"ג שיצא ולא ידענו מה הי"ל אין לנו לתלות באדם אחר אלא אמרינן כאן נמצא ומכאן היה. וכפי ת' מוה"רש חסון בס' מ"י סי' מ"ט הוא דה"ד היכא דידעינן דהיה תושב מן העיר וכ"ן דעת מוהר"חש בח"ג סי' ס' אך אין כן האמת ואין סברא לחלק בין תושב לעובר אורח ואדרבא מוהר"חש הוא מסברא זו. והתימא מהר' פ"מ ח"א סי' פ"ד דלא הבין כן בדברי מוהר"חש ה' שע"א סי' יו"ד דנ"ב עג"ד. והרב מוהר"שג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' כ"ה דצ"ה השיגו ביתר שאת וכתב דדבר זה מידי פלוגתא לא נפקא יעו"ש וע"ע לה' שע"א בסי' א"ך בענין אם העיד המגיד שבערב ראה את הנעלם מוטל ארצה והשכים בבקר ומצאו מת אין לחוש דלא עיין היטב והוא שפט בדעתו שהוא הוא אותו היאודי ואין כן האמת דאיפשר דאותו היאודי אזל לעלמא וזהו אחר ל"א כן אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה. כ"ש דאיכא תו למימר דכיון דצמצם המקום יצאת מאיסור תורה ולא ישאר רק איסור דרבנן ואזלינן בספקו להקל עי"ד וע"ע בענין זה להרב מוהר"ח תודעי בתשו' כי באה בס' חיים ושלום ח"ב דכ"ה ע"ד וסי' ט' דנ"ה ע"א

קצ"ז סי"ח מו"רם בהגה וי"א דכ"ז דוקא שהזכיר העד שם עירו וכו'. דעת מרן בזה בש"הט לא ידענו אך בתשו' חשש לס' המחמירים דבעינן גם שם עירו. ה' כפי אהרן ח"א א"הע סי' ג' דס"ד וכבר נבוכו האחרו' על התפשטות המנהג זה אומר בכה וזה אומר בכה. ע' כנ"הג הג''הט ס"ק ר"ה ורמ"ז. יד"א ס"ק רצ"א וש"סב מכת"ל סי' ב' ושא נא עיניך וראה למו"הר מוהר"ימ בס' באר המים חא"הע סי' ס"ב דנ"ז ע"א שכתב וז"ל וכד הוינן בהך אנן בדידן חזינן לרבוואתא רבנן בתראי דבתראי ובפרט באתרא הדין ה"ה מוהר"חש וה' תו"ח והפ"מא ומוהר"שי ומוה"רי קובו ומוהר''שא ומוהר"מא ומוה"ריד והנמשכים אחריהם כולם כאחד הסכימו בתשו' כהסכמת מרן מוהר"חש דכולהו תלתא בעינן להלכה ולמעשה א"ד ז"ל הזכרת שמו

קצ"ח נתן סי' בנוני שעינו אחת זולפת אי הוי כמזכיר שמו. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ר"ו. יד"א ס"ק רצ"ח ומו"הר בס' צ"הכ ח"א סי' ז' דמ"ב פירש דבריהם ובד"מג ע"ב העלה דאין שום חולק דחשיב כשמו ודן מינה אם העידו שהיה די קארה פיקאדה דחשיב כשמו וגדולה מזו כתב דסי' זה די קארה פיקאדה איפשר דחשיב ומעלי כ"כ להשלים שמו וש"א כאחד וע"ז חד"ד ותימה' מוהר"שה בס' עבודת השם סי' י"א דפ"ט וכתב דצריכה רבה ודיינו להתיר בעד שמו דוקא אבל לא בעד שמו וש"א מ"ע

, קצ"ט נכפה לא גרע מסימן בינוני וממלא במקום שמו שער אשר סי' א"ך

ר' משרת גוי פ' הוי כמזכיר שמו. כנ"הג הג"הט ס"נן רכ"ט משם רב"א סי' ל"ב וע' יד"א ס"ק ש"ך שכתב משם ה' מט"י ח"ב חא"הע סי' ד' וה"דן סי' מ"ט דכל שאנו יודעים שזה הגוי היה תושב מצרים וכאן היה משרת אותו ונהרג ואמר הגוי מל"ת אותו שהיה משרת לפ' הגוי נהרג הו"ל כמזכיר שם עירו עי"ד ולא בא בפיהם אי מהני לש"א ג"ך. ומסתמא משמע דמ"ש דה"ל כמזכיר שם עירו היינו דמהני ג"ך לשם עירו וצריך לראות הדברים בשרשן וכ"ר לה' בא"מח ח"א חא"הע סוסי' ג' שכתב דאם