אבני האפוד חלק א סז

קמ"ו גם לס' החולקים על מוהר"ש סבע ואסרי היכא דמזכירו בחזקת מת אינו אלא בשאלה דיאודי לגוי אבל בשאלת גוי לגוי כל שמזכירו בחזקת מת לכ"ע מסל"ת הוי מוה"ר בשע"א סי' יוד' דנ"ד

קמ"ז ישראל שנאנח וא"ל הגוי על מה אתה נאנח אתה קרוב לג' יאודים שנהרגו? א"ל היאודי אני נאנח על בתי שגנבוה לסטים והיאודים שנהרגו היו קרובים שלנו והשיב הגוי ענין הריגת היאודי איך היתה לא חשיב מסל"ת דהאנחה חשיבא כשאלה. מוהריק"ש בתשו' כ"י והר"ב עז"ן בס"ק קי"ג כתב שאין דבריו נראין יד"ח הגה"ט ס"ק פ"ב. ועתה נראו בעליל תשו' מוהריק"ש והיא בסי' קכ"ב והרואה יראה בשרשן של דברים דהרב לא סמך ע"ז רק דהיו לו טעמים אחרים וז"ל ואילו לא היה בעדות זה דחייה אחרת היה איפשר לעשות סמיכות עם מ"ש בפסק אחר בהיתר אשת גוייאד דאנחה ובכיה נהי דהוי התחלת דברים מ"מ לאו שאלה הוה דאדרבא מורי היות האמת ופשוט שכבר מתו ובכה או נאנח עליהם וגם וכו' ודבריו באו בארוכה בסי' ג"ן דכפי מ"ש שם הוא דאזיל בשיטת מוהר"ש סבע ודעי' הסוברים דכל שהזכירו בחזקת מת אין זו שאלה וכמש"ל באות קמ"ג ועפ"ז תנוח דעתך דאין נסת"ר מחמתו שמו שהק' היד"א בס"ק פ"ד והאמת דסובר דבכית הישראל לא הוי כשאלה והוא פשוט אלא דמוהרמב"ח בס' עז"ן הקשה עליו מטעם אחר במאי דקאמר אעיקרא דהבכיה היא כמו שאלה רק שאנו יכולין לפרש דבריו דאדרבא בעבור שברור לו שמת הוא בוכה וע"ז מר קמתמה דאין אנו צריכין לזה דכפי דעתו מ"ש מוהר"מ חאליוואה דהככיה חשיבא שאלה היא חומרא רבתי ודוק. וע' ערך השלחן ס"ק זך שהבין בדברי הריק"ש כהיד"א דאנחת ישראל הוייא כתחי' דבור והנלע"ד כתבתי

קמ"ח צריך אתה לדעת שאין הגוי נאמן אלא כמס"לת לגמרי אבל במתכוין כלל לא בין שמתכוין להעיד כגון שבא לב"ד וכו' ולח עוד אלא אפי' שאלוהו היכן פ' או אתה יודע מה נעשה מפ' וכיוצא בזה והשיב מת אינו נאמן. הרש"בא במיוחסות סי' קכ"ח. ומוהר"חש בק"ע די"ג ע"ד פירש בכונת הרש"בא לחלק בין בא לב"ד לחוץ לב"ד אמנם ה' מוהר"ים בס' באר המים חא"הע סי' ס"ג דס"ב ע"ד פירש בכונת הרש"בא דבא ללמדינו דאפי' שאלה סתמית דיכולין אנו לפרש השאלה דעל ענין אחר שהיה עמו הוא שואל לדעת ממנו איפה עמד סתמו כפירושו. וע"פ שיטה וזו פירש כונת מוהר"אנח בא' סי' ז"ך ומר הוא דקאמר דדעת מוהר''אנח הוא דל"מ היכא דהשאלה היתה על גופו של מת הגם דיש להסב השאלות על אופן אחר דלא הוי מסל"ת אלא אפי' בהשאלה אינה ברורה על גופו של מת הגם דיש להסב השאלה ע"ע אחר כיון שיש ספק אזלינן לחומרא והצ"ע דברי מוהרמ"כח בס' עז"ן ס"ק צ"ב במ"ש בדעת מוהרא"נח ז"ל והרש"בא ע"כ והגם שאין ידיעתי מכרעת מ"מ לדידי חזי לי בכונת מוהר"אנח דדעתו דכל היכא דהשאלה אינה ברורה על גופו של מת ויכולין אנו להסב השאלה לקולא הכי עבדינן. וגדולה מזאת ראיתי לגדול בדורו מוה"רד קאראסו בס' ידי דוד סי' יוד' דט"ו ע"ג דסבר מימר הכי בדברי מוהרא"נח אף דהשאלה היתה על גופו של מת יע"וש. וזוהי שקשה עליו דמר ניהו גופיה עמד ע"ד מוהר"ימ הנז' בסי' שאח"ז ולא בא בפיו שבדעת מוהרא"נח קאי מר להפך ונ"מ טובא לענין דינא וק"ל וע' בסמוך. וע' למוהר"מק ז"ל בתשו' כי באה בס' צ"הכ ח"ב סי' ה' ובספרו ירים משה סי' ב' דשאלת הישראל לגוי אם אתה מכיר לפ' והשיב איך איני מכירו? ביחד היינו בספינה שנשבעה ואני נצולתי דחשיב ליה הרב העדות להכל כי זה מקרי ע"י שאלה וסמך ראשו ורובו על ה' בא"המ הנז' ומו"הר מוהר"אג ז"ל בהסכמתו שם העיט כי מידי פלוגתא ל"ן דיש להסב השאלה ע"ט אחר עי"ש

סמ"ט הא דאמרינן דעל ידי שאלה לא חשיב מס''לת ה"ד כששואלין אותו בפרטות על ההרוג אבל כששאלו ממנו על הכלל והגוי השיב על הפרט מס"לת מקרי. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ק' ויד"א הג"הט ס"ק קל"ה בשם הפוס'

ועובדא הוה בישראל ששאל לגוי אחד שהלך עם ג' יאודים. ני באר? ני ייוק? קי אובוד די לוס גידייוס והשיב הגוי שנהרגו ובא מעשה לפני סרכין תלתא יעו' בס' ידי דוד סי' ט'. דמוהר"שג לא רצה לסמך על עדות זה. יען דברי המגיד באו ע"י שאלה ולכן הלך למצא היתר עפי' דברי העד הב' י"ש. ובא רעהו מוה''רד קאראסו שם בסי' יוד ההוא אמר דברג"וד לא חשיב שאלה לאפוקי מתורת מסל"ת ד שאלה לא מקר''מ כי אם כששואל על ר' בפירוש ומשיב עליו והביא דברי הפוס' הנז' וכתב דבשאלת קי אובו די לוס גידייוס? ר"ל אם כבר הלכו למקומם ולא הוי אלא לידע מענייני העולם רק דהגוי השיב שהרגוהו ועדיף נדון זה שלא הזכיר בפיו השואל שום דבר הריגה וסיים וכתב דאם יאמר האומר דכיון דשאלה לגוי קי אובו די לוס גידייוס? דלמא הגוי הבין שכונת השאלה אם נהרגו או מתו וחשיב שאלה הא לאו מלתא היא כיון דיש לפרש השאלה לקולא ולקומ' לקולא מפרשינן כמ"ש מוהר"אנה בסי' ז"ך יש"ב

ואני בער לא אהיה חובש תחת לשוני את אשר עם לבבי דחדוש זה לא שערוהו הראשונים וצריך ראיה עצומה להיתר זה דשנייא נדון זה מההיא דכתבו הפוס' דכשהשאלה היא על הכלל והשיב על הפרט דחשיב שאלה משום דש"ה דכיון דהשאלה היתה על הכלל אין בו מובן דרוצה לידע על הפרט דוקא וכיון דהשיב על הפרט הו"ל תשובה בלי שאלה עי"ד לא כן בנדון הרב דשאל על הכלל