אבני האפוד חלק א ס

מודעי ז''ל בתשו' כי באה בס' חיים ושלום ח"ב סי' ס דנ"ט וד"ס ע"ג

ע"ג ע"א מעיד ששמע מפי גויים שמצאוהו מת מוטל בדרך והשליכוהו חוץ מן הדרך וע"א העיד ששמע מפי גוי שנטפל עמו משעת מיתה עד שעת קבורה וקברו ואנן צריכינן לב' העדויות להתיר אך הם מכחישין זה את לא מתרצינן דבריהם ואמרינן דשניהם אמת דמעיקרא קברוהו וקרוב הדבר שהשליכוהו באחת הפחתים ולא כסהו בעפר כראוי ואח"ך חיות רעות גררוהו לחוץ ומצאוהו השניים מושלך בדרך. מכת"ל סי' א' דק"מג

ע"ד ס"יא ש"ע מצאו כתוב בשטר פב"פ מת וכו' אין להתיר אלא דוקא במצאו כתוב בשטר בפי' פב"פ מת אבל אה בשטר מזכיר אותו על ענין אחר כגון פב"פ ז"ל. הכ"מ. דמהדברים נראה שמת לא שרינן. ה' חות יאיר ס' מ"א וה"ד הפ"ת ס"ק נ"א וכיוצא בזה כתב מוה"רמ זיסקינד רונטונבורג בתשו ס"י כ"ג ונסתייע מתשו' מוהר"אש סי"ז וע' יד"א הגה"בי ס"ק ל"ז דעל גדולה מזאת נחלקו הרש"בש בסי' רס"ד עם רב שבדורו היכא שהזכירו בשטר דרך אגב רק שהזכירו בלשון זה תהא מיתתו כפרתו ע"ש וגדול שבדורו אסר מטעם דאינו כתוב בשטר בפירוש פ' מת והרש"בש התיר מיהו בנ"דז איפשר דגם הרש"בש יודה וק"ל. ומתוך דברי הרי"מט בא' סי' מ''ח מבואר דתיבת ע"ה אינה מועילה לכלום. ע"ה שם ש"ע תנשא אשתו. מחלוקת בירושלמי וכתב הטור דהר"אש לא הכריע והב"ש בס"ק ז"ך כתב דאין להקשות על הטור ממ"ש הר"אש בפ' מי שאחזו דהירוש' איירי בכתב לזכרון יעו"ש וה' קרבן נתנאל ביבמות דצ"ה דחה תירוצו י"ש וע' רוח חיים אות ב' וע' בתשו' מוה"רם זיסקבד רונטובורג בסי"ו פלפול עצום על דין זה

ע"ו אע"פ שעדות שבשטר כשר הוא מ"מ דין עד פסול יש לו ונ"מ למילי טובא. צל הכסף ח"ב בתשו' מוהר''שג ע"ז אי סמכינן על הכתב בין להקל בין להחמיר במחלוקת הוא שנוי עמדתי בזה לעיל על ס"ח אות נ"ה בס"ד ע"ד מי שהעיד שהיה בידו כתב חתום בג' שמעיד שפ' מת מהני עדותו. יד"א הגה"בי ס"ק ג"ן משם הב"ח בתשו' סי' קט"ו ודן מינה הגאון מו"הר בשע"א חא"הע סי' ט"ו ד"ס ע"א דה"ה אם האשה בעצמה אומרת שהיה בידה שטר הודעה שמת בעלה ונאבד ממנה דמהימנא עי"ד ע"ט פסולים דאורייתא דנאמנים במ'"סלת אי נאמנים גם ע"י כתב באשר נקיש אותו לנכרי וכבר ידעת דנכרי אינו נאמן להעיד בכתב כמ"ש כל הפוס' (ע' מ"ש לקמן אות פ"ד) או נאמר דון מינה ואוקי באתרין בגו"ד צריך לפנים. ה' קרבן נתנא לבסוף יבמות על ההיא דכתב הר"אש דכסו' דאורייתא נאמנין במס''לת אות ז"ך פ' שם ש"ע אפי' אינו. מקוים. ומ"מ צריך שיהא חתום על הכתב ואפי' ע"א מהני. ב"י בשם רי"ו וע' ב"ש בס"ק כ"ח ומעשה באחד ששלח כתב לביתו על ענייניו וסיים וכתב וחתם עצמו ואח"ך למטה אחר החתימה כתב תדעו איך מת פ' ואמר מוהד"חש ז"ל דמהני אף לדעת רי"ו שמות הגטין להר"דא שבס' ירך אברהם ח"א ד"ד ע"ג וע' עבודת השם סי' י"ב דצ"ה

פ"א הסכמת האחרונים דלא בעינן קייום ואף למאן דמצריך קייום די בע"א. יד"א הגה"בי ס"ק מ"ו ומ"ט ומוהרש"ג בס' צל הכסף ח"ב סי' ו' י"ג. ולפי דעה זו אי יועיל אשה ועבד לקייום נסתפק בזה ה' בני דוד וה"ד ה' יד"א הגהב"י סק"ז ומאי דמספק"ל פשיטא ליה למוהדמב"ח בס' עז"ן ס"ק ע"ה להיתרא יעו"ש

פ"ב היכא דהכתב בא ע"י שאלה כשר אפי' למ"ד דבעינן קייום. יד"א ס"ק מ"ז משם העדו"בי סי' י"ג וכ"ד הפ"ת ס"ק ב"ן משם החת"ס סי' מ"ג ומ"ה ושכן נעשה מעשה וכן הסכים מו"הר בשע"א סי' ט"ו וע' עבודת השם ס"י י"ב דצ"ה דהיכא דהכתב בא ממקום הנעלם ושם אנו שולחים הפסק ליכא למיחש למידי ע' לעיל על ס"ח

פ"ג בקב"ע שבא מארץ אחרת אי בעי קייום ע' יד"א הגהב"י ס"ק נ"א משם מוהרא"א בתשו' סי' יוד פ"ת ס"ק ב"ן עבודת השם סי' י"ב דצ"ה שער אשר א"הע סי' ז"ך וע' ירים משה סי' ד' דכתב להתיר בנ"ד דאחד מהב"ד כתב בקב"ע בפרט שהוא דבר עם הגוי והגיד המיתה י"ש וע"ע פני יצחק לרב רחומא' מ"ק נר"ו ח"ה סי' טו"ב דקי"ד ע"א

מ"ד שם ש"ע ולה רמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל משמע מלשונו, דלשאר פוס' א"ץ לידע שהוא כתב ישראל ולא ידעתי מי המה. ח"מ ס"ק א"ך משם מוהר"מ הכהן ומר בנו יישב דכונת מרן לגלות אוזן דמספק"ל בדעת הרמב"ם אי בעי קייום וה' עז"ן בס"ק מ"ו כתב מחלוקת בדעת מרן וכתב דמספק משיאין את אשתו ולשיטתיה אזיל מ"ש בס"ק ע"ג משם מוהרמ"א בתשו' סי' קי"ח וע' בד"ה. כנה"ג הגהב"י ס"ק ל"ו יד"א הגהב"י סק"מ פתחי תשובה ס"ק נ"ב המחלוקת מערכה מול מערכה במכתב גוי מס"לת וה' ראש משביר בסי' ח' ד"ח ע"א לא מלאו לבו להקל בכתב גוי אפי' מסל"ת נגד הפוס' הסוברים דתרי קולי לא עבדינן. גם מוהר"ם זיסקנד רונטובירג בתשו' סי' כ"ג חלק על רב שבדורו שרצה להתיר במכתב גוי מסל"ת והכריע לאסור אמנם מוזהר בשע"א ס"י כ"ו דפ"ו עמד ע"ז באורך ונכנס למנין ומצא דרובא דרובא דרבוואתא קיימי להקל ובעבור זה מר קאסיק לענין הלכה דשפיר עבדינן עובדא ומקלינן בכתב גוי הנראה וליכא שהוא מסל"ת גמור בלי שום ערעור ופקפוק כלל יעו"ש.