אבני האפוד חלק א נט

א' כתב דהכחשת זמן לא הוי הכחשה וע' ירים משה א''הע סי' ה' די"ט ע"ג שכתב דהיכא דההכחשה במקומות היא במקום הקבורה אליבא דכ"ע ליכא למיחש למידי

מ"ו ע"כ לא החמיר רי"אז אלא באחד נגד אחד אבל אם אחד אומר מת וב' אומרים נהרג פשיטא דמותרת ע"פ ב'. יד"א מ"ק הג"הט ס"ק כ"ג משם הפ"מ ח"ג סי' ט"ו. וכעת אין ס' פ"מ עמדי לראות הדברים בשרשן כי דברים ככתבן אין להם הבנה דכל דאיכא בפני ב"ד ב' המכחישים לאחד בודאי דלא משגחינן בא' דאין דבריו של א' במקום ב' ומה בא ללמדנו. אולם ראיתי למוהר"שג בתשו' צ"הכ סי' א' דהעתיק דברי הפ"מ היכא דהבאים לפנינו הם א' נגד א' רק דהאחד בא מכח א' וא' בא מכח ב' זהו החידוש דאזלינן בתר עיקר השמועה ולא משגחינן במאי דקמן ומר ניהו רבא נפק דק ותשכח דין זה מדברי מוהרי"בל והעלה כן י"ש וכ"ד מו"הר בש"עא סי' ט' דמ"ט ע"ד וה' ירים משה בסי' ה' די"ט. וכפ"ז בנדון ה' מגן גבורים סי' ע"ב היה לו מקום להקל מצר זה עי"ש

ס"ז אף לדעת רי"אז דמחמיר בהכחשת העדים לא הוי אלא כשמכחישים זה בפני זה באמרם לא כי ה' נוב"י מ"ק חא"הע סי ע"א וכ"כ ה' נחפה בכסף ח"ב א"הע סי' ח"י דק"ג ע"ד ירים משה שם וראה זה חדש דבדברי הפוס' ראשונים ואחרונים שבאו בנדונם הכחשה לא אחד בהם שבאה הכחשתם בלא כי ועכ"ז חתרו היבשה להוציא לדונם מסברת רי"אז וכמו שעיניך תראנה. והן עתה נדמי"מ ס' שם משמעון להרב מוהר"ש מנשה זיל וראיתי לו בסו סי' יוד שהביא דברי ה' ירים משה הנז' שהיו אצלו בכת"י וסמך עליהם וצרפן

ס"ח ע"כ לא אמר ריא"ז אלא בעד כשר לגבי עד כשר או אשה לגבי אשה דשויינהו רבנן דשייכי לעדות לענין עיגונא וכיון דשייכי מדרבנן בתו' עדות משוינן להו כעד כשר לגבי עד כשר ואחר דאיכא הכחשה בגופה של עדות משוינן ליה הכחשה כבעלמא ברם בגמס"לת שאינו בתורת עדות כלל אף לענין עגונא ולא הימנוהו רבנן במסל"ת אלא משום דמסתמא קושטא קאמר וכו' כיון דלא שייך גוי בתורת עדות כלל לא משגחינן בהכחשה דהא מיהא קושטא קאמרי. הר"הג בס' בא''ה חא"הע סו"סי ס"ז וע' שער אשר סי' ט' וסי' ט"ז דנ"ד היה בב' גוים והכניסו למחלוקת הרא"ש עם רי"אז. ולא ירד לחלק כחילוק הרב זיל. ונראה דתשו' ה' בא"המ הלזו נעלמה מעיני ה' ירים משה דנ"ד הכי היה דההכחשה היה במה ששמעו מפי גוים ולא הזכירה

ס"ט ע"א אומר שמת מחמת שבא אליו הטירו (כלי הפותח) וע"א אומר שנטבע בים אין כאן הכחשה ולקולא יד"א מ"ב הגה"טו ס"ק ט"ו משם ה' מגן גבורים ז"ל סי' ע"ב ואתה תראה בדברי הרב בשרשן שנתן ב' טעמים להקל ויצא הראשון דבין למי שהעיד שנטבע בספינה ובין למי שהעיד שמת מחמת הטירו אם היה אמת שמת מחמת הטירו או"ל לעולם היה בתוך הספינה שנטבעה ואם לא מת מכח הטירו מ"מ נטבע במשיאלם והוי אסור דרבנן שאינו בחזקת חי כיון שרובם למיתה הו''ל ס' במידי דרבנן ולקולא ועל טעם זה שפיר קמותיב הגאון מו''הר בסי' שע"א והצ"ע מדברי המרדכי דיבמות פ"ב דמייתי עובדא בידיה בגמ"לת שאמר שהרגוהו ושוב השליכוהו למים ואחר אמר דחי השליכוהו דלא הותרה להנשא משום דכ"ול כזה אומר מת וזה אומר לא מת יעו"שב, אך טעם ב' כתב ה' מגן גבורים שם דאיפשר לקיים שניהם שהוכה בטירו ולא מת מיד ונשאר בספינה ושם מת קודם שנטבע בספינה יעו"ש וה"ז כההיא שהביא היד"ח במ"ק סק"מ ובמ"ב סק''יח

ע' ע"א אומר שהכהו באבן על מצחו והפילו ארצה והרגו וע"א מעיד שהרגו אותו ע"י אבן אחת שהכהו על בטנו ל"מ הכחשה דאיפשר לכוין הדברים דגמר הריגתו היה כשהפילו ארצה ע"י אבן אחרת שהכהו על בטנו. באר המיים סו"סי ס"ז שע"א סו"סי ח'

ע"א ע"א מעיד מפי יחיד שמצאם אאוגאדוס אין איל ד''פ דיל ייול שפירושו שמצאם חנוקים בתחתית היאור וע"א מעיד מפי מרובים שראה אותם מתים אלאדן דיל י''ול שפירושו בצד היאור אמרינן שהראיות לא היו בזמן אחד ולא בז"אז שכיון שהאחד אמר שכשראה אותם קברם מוכרחים אנו לומר שראיית הרבים היתה מקודם וכיון שראה אותם סמוך ליאור מוכרחים אנו לומר שמיתתם היתה ביבשה ואחר ראייתם של אלו עברו אחרים והשליכום לתוך היאור. הגאון מו"הר אג"ן ז"ל בס' צל הכסף ח"א סי' ודמ''ד. ואנכי עפר ואפר לא זכיתי להבינו דאיך איפשר שיהיה לב' עדוייות הללו ישיבה אחת בעולם דהעדות אשר הוא השני לפי דברי הרב אמר לשון אאוגאדוס דמשמע חלוקים מקודם לכן דאינו שייך לומר בלשון בנ"א אאוגאדוס רק באופן זה ואיך איפשר לומר שמיתתם ביבשה וכן ראיתי להרב המופ' מוה"רש מאטלון נר"ו בתשו' כת"י אשר עמדי בסי' י"א מחא''הע שחלק עליו ביתר שאת והן עתה היא לו' נדפ"סה בספרו עבודת השם ע"ש דפ"ח ע"ב. ע"ב לא כתבו הפוסקים דטרחינן לכוין דברי העדים שלא יהיו מכחישים רק כב' עדים אבל בע"א שמכחיש את עצמו כפעם בפעם אף שאינו מכחיש את עצמו בענין המיתה מ"מ כיון דחזינן דהוא שקרן ראוי לתלות דכל דבריו מילי דכדי ננהו. יד"א מ''ק הג"הט משם הפ"מ ח"א סו"סי פ"ד ורמז להרב"ד וה' דב"מ. והיינו שתמהו על הפ"מ. וע' למוהר''שג בס' צל הכסף ח"ב סי' י"א דפ"ג ע"א שירד להציל להפ"מ ומצא לו עזר וכתב דעיקר חילוקו במחלוקת הוא שנוי בין מוהר"ימט ומרן מוהרי"קא עי"ד וע"ע למוה"רח