אבני האפוד חלק א נח

וכאשר באו האותות האלה לקמן על סי"א בס"ד וא"ל בנדון הנח"ב דב"ד דהכא שלחו לב"ד דהתם אליבא דכ"ע דא"ץ קייום ונאמן להכחיש את העד הב' שהעיד כן משמו ודוק

נ"ז הא דכתבו הפוס' דהא' נאמן ה"ד היכא דמכחיש לב' בפירוש דאומר לא אמרתי לך דבר אבל אם הא' אומר איני זוכר אם אמרתי לך כדברים האלה כ"ע יודו דמהמנינן לב' דאיני זוכר לא חשיב הכחשה. מו"הר בס' שע"א סי' ט"ו ד"ס ע"ד ואנכי הדל באלפי בהגהותי על כת"הק אשר לה' מוהר"ש מאטאלון נר"ו בה' קידושין אספתי ס' הפוס' המדברים בענין זה דאיני זוכר לא חשיב הכחשה לך ואספת ושן עתה עלו על מזבח הדפוס באה יקרא עבודת השם עי"ש בסי' ט"ו וע' מה שארמז לקמן בסי' מ"ב

נ"ח ע"כ לא כתבו הפוסקים דהראשון נאמן אלא דוקא באחד מפי אחד אבל בב' עדים מפי אחד לכ"ע נאמנים דאין דבריו של אחד במקום שנים. יד"א בהגה"ט ס"ק תק"ע משמיה דמוהראנ"ח וש"פ והביא שם שה' מוהר"א אלפאנדארי חולק בזה יעו"ש וכתב מוהרש"ג בתשו' צל הכתף ח"ב סי' ך' דצ"ג ע"א דאין לסמך ע"ד שהוא יחיד בדבר הזה ובנה אצלו ציו"ן לה' משא"מ חא"הע סי' כ"ט שהאריך לסתר דברי הא"ר ושהאמת כס' מוהראנ"ח י"ש

נ"ט הא דמהמנינן לעד הא' נגד הב' היינו היכא דלא יש שם עדות אחר על המיתה אבל כל היכא דאיכא עד אחר האומר מת מצטרף זה העד הב' עמו אע"פ דאותו שבא מכחו מכחישו ואמרינן אין דבריו של אחד במקום ב' ה' נחפה בכסף ח"ב דק"ד ע"א

ס' אע"פ דכתבו הפוס' דמהמנינן לעד הא' לא בעבור זה העד הב' הוחזק כשקרן כיון דמידי פלוגתא דרבוואתא לא נפיק ואין בידינו להכריע ונ"מ דאם העד הב' מעיד ששמע גם מפי אחר שמת לאמן דבמאי דאיתכחיש איתכחיש ובמאי דלא הוכחש לא הוכחש ודלא כדמשמע מדברי ה' ב"ד בא"הע סי' י"ב מו"הר בס' שע"א שם דכ"א ע"ג

ס"א הגם דמהמנינן לא' למ"ד דוקא היכא דלא נשאת אבל אם נשאת ואח"ך בא העד ומכחישו לכ"ע אינו נאמן. הכנה"ג בהג"הט ס"ק תנ"ז והיד"א ס"ק תקס"ז דקדק דכן דעת הח"מ סקי"ז דנקיט בלישניה אחר שהתירוה לינשא י"ש אמנם מוהרמב"ח בס' עז"ן ס"ק ס"ו דל"ג ע"א כתב דאפי' אם נשאת תצא וכן כתב הנח"ב ח"ב סי' ח"י דק"ג ע"א ובאומר מבודה הייתי כתב בס' שבילי דוד סק"ג דלדעת הב"ש אפי' אם נשאת יכול העד לחזור בו כל זמן שלא העיד בעצמו לפני בי"ד מיהו בסו"ד הביא משם ה' שב שמעתתא והסכימה דעתו עמו דל"מ דהיכא דנשאת אינו יכול לומר כן אלא אפי' העיד בב"ד והתירוה על ידו שוב אינו יכול לומר מבודה הייתי וכ"כ בס' פ"ת ס"ק מ"ה משם ה' חתם סופר בסי' מ"ה י"ש וע' לה' חקקי לב ח"א סי' ז"ן דק"ו ע"ב שלא כתב כן

ס"ב ס"ט ש"ע ע"א אומר וע"א אומר נהרג וכו' ה"ז תנשא, דין זה הוא מתשו' הרא"ש והרב"י תמה על הטור למה כתבו בשם הרא"ש והיא משנה שלימה וע' כנה"ג הגה"בי ס"ק כ"ג מכתם לדוד בסי' א' דקמ"ג מה שיישבו. והנה ריא"ז חולק ע"ז וס"ל דהואיל ואיכא הכחשה ה"ז לא תנשא ומוהרי"מט ח"ב חא"הע סי' ל"ח הביא מהירושלמי דיבמות המסייע לרי"אז וע' כנ"הג הנה"בי ס"ק פ"ג. ולמו"הר בס' שער אשר סי' ט' דמ"ט ע"ג מה שחתר ליישב דלא תקשי להר"אש ולמרן ב"י מהירושלמי

ש"ג הגם דרי"אז חולק אין ספק דנקטינן ככל הני רבוואתא המקלין. כנ"הג הג"הט ס"ק ל"ח משם הפוס' אך היד"א מ"ק ס"ק כ"ד כתב משם העז"ן דיש לחוש לס' רי''מז רק אם נשאת לא תצא. והר"הג מוהר"ים בת' בא"המ סי' ס"ז דע"ב ע"ג הביא שדעת הרב המאירי כהר"אש ודהכי נקטי רוב מנין ורוב בנין והלכתא כוותייהו גם מו"הר בש"עא שם כתב דגדולי המורים ורבני האחרונים עבדי עובדא היפך רי"אז והכי נקיטינן וכ"כ עוד בסי' טו"ב דס"ה ע"ד אמנם מוהר'"שג בס' צל הכסף ח"ב הגה דבסי' א' דס"ה ע"ד ובסי' חי' ד"ן ע"ד מגרר ואזיל בתר רוב הפוסקים להקל בסי' י"א דפ"ג ע"א השיג על הבא"המ דרצה להקל מכח תשו' הר"אש עי"ד

ס"ד אף לדעת הר"אש המקל אינו אלא כשאין אנו צריכין לעדות שניהם כדי להתיר הוא דהכשירו לא כן היכא דאנו צרכין לב' העדוייות פשיטא ודאי דל"מ דלא שייך לומר ממ"ן הוא אמת. מוה"רש מנשה בתשו' כי באה בס' ירים משה סי' ה' משם הח'סל דנ"ה ע"א וב'

ס"ה ה"ה אם יש הכחשה ביניהם על המקומות שע"א אומר במקום פ' מח ועם אומר במקום פ' מת כיון ששניהם מעידים שאינו קיים ה"ז תנשא. מוה"ריק בתשו' דיני יבום סי' א' והעתיק דבריו הכנ"הג בהג"הט ס''ק מ"ב וכתב שדבריו היו להלכה ולא למעשה. וע' יד"א מ"ב הג"הט סקי"ז שהביא משם השב יעקב דלא איכפת לן כלום בהכחשת המקומות ומשה הפ"הא כתב דהשיג על ה' החבי''ב דאין תראה כן מדברי מרן וע"ע ביד"א ס"ק כ"ח שכתב משם מוהר"שך דהכחשת המקום לא הוי הכחשה וב"סק כ"ו וכ"ז הביא משם הפוס' דהכחשת זמן לא מקרי הכחשה וע' שער אשר סי' ט' דמ"ט ע"א שכ"כ ע"ד ה' החב"יב הנז' ועוד לו ס"סי טו"ב דס"ד ע"ג אשר העלה שפשטה הוראה בין האחרונים להקל בין בהכחשת מקומות ובין בהכחשת הזמן יע''וש גם מוהר"שג בתשו' צל הכסף סי'