אבני האפוד חלק א נו

אסיק להלכה בנ"ד בעד המעיד פ' בעלה של זאת האשה אינו בעולם או אשתו של פ' מותרת להנשא או תנשא אשתו דמהני יעו"ש

ואתה תחזה דגם מדברי מוהרד"ף נראה דדעתו לענין דינא כה' חק"קל ולא נחלקו אלא בפירושה ואה"מר מנייהו מלכי גם לי לבב לפרש הברייתא באופן אחר מבלי היות שם ט"ס ותרי בבי קתני וה"פ מעידין על השומא או מת פ'. או נהרג פ' זוהי הבבא הראשונה. הבבא השנית אין פ' בעולם או אין ממנו כלום או תנשא אשתו אין מעידין עליו דבהני לישני אין להו מופת חותך שמת ודוק ואם כנים אנחנו בזה דינו של מוהרח"פ ז"ל חלף הלך ויעבר והנה איננו שם בהגה וכן אשתו אסורה להספידו וכו' ע' יד"א הגהב"י ס"ק ק"ד וק"ה ובמה שרשמתי לקמן סי' קמ"ה

נ"א ס"ו ש"ע בשעת הגזרות מתירין נשים ע"פ בעלי תשובה. עיקר דין זה הוא מתשו' הרא"ש כלל כ"ד סי' א' וע' להגאון שב שמעתתא הלכה ז' פ"ה מה שפלפל בזה

נ"ב הסכמת האחרונים דבעיגונא לא בעי תחילתו וסופו בכשרות וכמ"ש הכה"ג בהגה"בי ס"ק ב"א. יד"א ס"ק ב"ך פ"ת ס"ק ל"ח ה' חיד"א בברכ"י בסי' זה וכן הכריע ג"ע בס' שער אשר סי' ו' וע' למוהר"שג ז"ל בס' צל הכסף ח"ב א'הע סי' ב' שכתב דלא בא בביאור איך יהיה חזרת התשובה אי בעינן כההיא דפרק ז"ב אולם בנ"ד דהמעיד זה ימים שחזר לדת ישראל והחזיק עצמו כשאר בנ"י הכשרים וכו' ונשא אשה יהודית וכו' מכל זה נראה ודאי דעשה תשו' מעלייא וכשר הוא ונקי יהיה ממחלוקת הפ"מא בח"א סי' קכ"ו עם מוה"רם בנו של מוהרח"ש וכו' יש"ב. ועל דנא פתגם עמד הר"רג מוהר"י מנשה בס' בא"המ סי' ס"ו ומר הוא דקאמר דתשו' דפ' ז"ב לא נאמרה אלא בעבירה שיש בה חימוד ממון לא במי שעבר עבירה שאין בה חימוד ממון אף שנשתמד וכפר בכל תורת משה י"ש וכ"ד מוהרי"א גירון בתשו' כי באה בס' חק"ל מ"ב חא''הע סי' ה' דמ"ט ע"א. אכן הגאון מוהרי"ח ז"ל שם בסי' ה' דפ"ה והנמש' האריך להוכיח מספרן ש"ץ דבעינן קבלת ד"ח וטבילה ומלקות ובציר מהכי לא מהני ר"ש ויעו' לה' מכתם לדוד א"הע סי' ט"ז ומ"מ בד"פז ע"ד העלה דלבו מהסס לעשות מעשה כדבריו נגד כמה מרבוואתא דהכשירו עדות מומר כששב לדתינו ולא בא בפיהם חי בעינן כל הנז"ל יש"ב וע' לה"הג מוה"רא אשכנזי ז"ל ולמוה"רם פארדו נ"רו בתשו' כי באה בס' נדיב לב ח"ב חא''הע סי' ח' דכ"ט ע"ב ובס' אפי זוטרי ס"ק נ"א

נ"ג ס"ח ש"ע אבל אם בא העד שאמרה בשמו מת ואמר שלא מת לא מהימנא דבר זה במחלוקת הוא שנוי ע' אנ'הג הג"הט ס"ק תנ"ז והנמש'. יד"א מ"ק הג"הט ס"ק תק"סו והנמש'. ובמ"ב הג"הט ס"ק קס"ח ולה' נחפה בכסף ח"ב חא''הע סי' ח"י ד"ק ואילך דהעלה להלכה להחמיר כדעת מרן י"ש

נ"ד איפשר לומר דהא דכתב הרמ''בן דאין הב' נאמן ה"ד בעד מפי עד אבל באשה עצמה איפשר דנאמנת מתוך חומר אע"פ שאין נראה כן מדברי הר"אש ור''יו וצ"ע נ"הג שם ושמה תראה דלא בא בפיו דברי הר"ן שהביאם הרב"י פה והעתיקם בש"הט דמבואר להדייא דאפי' אם בא להכחיש האשה נאמן שכך כתב אם ע"א אומר לאשה וכו' אבל אם בא העד שאמרה בשמו וכו' לא מהימנא והוא פשוט דס"ל דאף לגבי אשה עצמה נאמן ושו"ר לה נחפה בכסף שם דק"א ע"ג שחלק על הכ"ר והכריע כן מדברי מרן ז"ל י"ש

ודע שכתב ה' בני אברהם בחא"הע סי' מ"ד דדוקא שבא העד הא' ומכחישה ברם אם בא ואמר ששקר הגיד לה אינו נאמן מאחר שהגדתו היה להאשה בעצמה וחשיבא כב"ד וא"עפ שכתב הר"ן בתשו' סי' מ"ו דאף בעדות אשה אמרי' חוזר ומגיד (וע' חלקת מחוקק סח"יז) היד בעדות שמעיד לעד אחר אבל כל מה שאמר לה לאשה בהדייא אינו חוזר ומגיד ודקדק כן מדברי הריט"בא י"ש וע' לה' משנת ר"א בח"ב חא"הע סי' ן' דנעלם ממנו תשו' ה' בני אברהם ולזו וסבר איהו מימר מדנפשיה להאי חילוקא ולא הונח לו מכח הלשון יע"וש. וה' שבילי דוד הנ"דמ בחידו' לסי' זה סק"ג כתב בדעת הב"ש דלפי דעתו עד המעיד חוץ לב"ד יכול לחזר כל שלא בא בעצמי לב"ד לקבל עדותו ואפי' אם האשה אמרה לב"ד והתירוה לינשא ונשאת אפ"ה יכול לחזר כל שלא אמר בעצמו לפני ב"ד יע"וש ובמ"ש א''ה לקמן באות

נ"ה מה שכתבו הפוסקים דהא' נאמן הוא אפילו דאינו מכחיש לב' בפניו כ"ש כשהוא מכחישו בפניו. ה' נחפה בכסף שם דק"ב ע"א

נ"ו ראובן העיד על שם שמעון שא"ל ששמע מלוי על יאודה שנשרף בתוך היאודים שנשרפו בספינה והתירוה ב"ד להנשא ע"פ עדותו אלא שנתעכב ההיתר ונכתב למקום אחר שישלחו לב"ד העיר שיושב שם לוי שיודיעו העדות דברי אמת ובאה תשובה משם בשטר קב"ע מהעד הא אשר לפי דבריו האחרוני' לא נשרף ואיפשר שנצול. עמד בזה ה' נח"ב שם והעלה לאסר ובד"קב ע"א כתב וז"ל גם אין לצדד להקל בנ"ד מטעם שלא נתקיימו חתימות הב"ד של קב"ע וכיון דלא נכרו החתימות עדיין איפשר דכתב זה מזוייף ואין כאן הכחשה כלל לעד הב' שהעיד משמו וכו' דהא לאו מלתא היא מתרי טעמי חדא דכיון דקייום שטרות אינו אלא מדרבנן ומן התורה חשיב הכחשה