אבני האפוד חלק א נה

מ"ז שם מו''רם בהגה ואפי לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר ול"ח שמא עד הא' פסול היה ופירוש שמעיד ששמע מאחר ולא ביאר ממי שמע אבל באומר שמעתי סתם לא דבר מורם דאיפשר דחיישינן לקול הברה או לא חיישינן ודין זה הוא מתשו' ב''ז והובא בד"מ הפ"ת סק''לג משם ה' מ"הץ והכי פרשה רב אחר הוב"ד בס' זרע אברהם חא"עז סי' יוד' דל"ב ע"א והכי מוכחי להדייא דברי הב"ז בשרשן וגם מדברי מו"רם שסיים וכתב ולא חיישינן שמא עד הא' פסול היה משמע דאיכא אחר המגיד להעד שהוא לפנינו

ברם חזה הוית למוה''רש גאטינייו ז"ל בתשו' הנד"מ בס' צל הכסף ק"ב א''הע סי' ו' דע"ז ע"ג שהבין דברי מו"רם ז"ל דאף באומר שמעתי סתם דמהני ול"ח לקול הברה וקאי ויתיב בשיטת מרן מוהרי"קא בתשו' דפליג על מוה"רי סאמוט וכנודע. ושוב בתר הכי שם בד"מח ע"א מביא וקורא דברי מוה''רא אלפיאנדארי בק"ע דפירש הכי דברי מור"ם ז"ל י"ש. והכין חזינא לג"ע בס' שער אשר סי' ט"ו ד"ס ע"ג דהוא היה מונה למורים ז"ל בשיטת מרן ואחרי התאבקי בעפר כפות רגליהם אין הכרח בדעת מור"ם לאיזה צד קאי במחלוקת זה וכדבר האמור

איך שיהיה לעיקר מחלוקת מרן מוהריק"א עם מוה''ריס באומר שמעתי סתם אי חיישינן לקול הברה. ה' זרע אברהם שם פסק בסכינא חריפא דאזלינן לקולא דרוב הפוס' הכי ס"ל וכ"ד מוהרי"ף בס' אפי זוטרי סק"ע. אולם אנכי הרואה לרבני אתרין טובים השנים הנתנין למעיה דאחרי ראותם דברי הז"א הנז' עכ"ז הלכו להחמיר ע"ע, ואתה תחזה למוהרש"ג שם שאחר שהסכימה דעתו להקל משוי אנפשיה הדרנא והאריך הרחיב בזה י"ש גם ה' ברכות מים בדצ''ח העלה להחמיר עי"ד עוד תשוב ותראה למוה"ר שם דהלך לה חמיר אפי' בעד מפי עד עי"ד וע"ע שער אשר סי' יוד' דנ"א ע"א שכתב עוד בענין זה חילוקי דינים להקל

מ"ח ש''ע שם שואלין אותו היאך ראית וכו'. ה"ז לשון הרמב"ם ז"ל וע' לה"ה מ"ש בזה. וה' אורים גדולים בלימוד קס"ה כתב וז''ל ואיפשר דמפיק לה ג"ך מההיא דר"פ האשה שלום דאיתא התם דסבר רבא למימר רעבון אינו כמלחמה ולא אמרה בדדמי הדר אמר רבא רעבון הרי הוא כמלחמה דההיא דאתת קמי דרבא א"ל בעלי מת ברעב א"ל שפיר עבדת דשזבית נפשך ס"ד דבההוא פורתא דנפפיתא דשבקת ליה הוה חיי א"ל מר נמי ידע דבכ"הג לא קא חיי הדר אמר רבא רעבון גריעא ממלחמה וכו' ופרישי שפיר עבדת לנסותה ולתופשה מתוך דבריה נתכון י"ש ומאחר דרבא הוה סבר דרעבון אינו כמלחמה למה הוצרך לנסותה ולתופשה לכוין דבריה הא אין בודקין עדי נשים בד"וח אלא ודאי דהורה לנו דא''עג דאין בעדות אשה דו"ח אמנם בדיקה כל דהוא בעינן יעו"ש. וע"פ דרכנו למדנו מסוגיית הש"ס הלזו דאפי' אם אשת הנעלם באת לפנינו ואומרת מת בעלי בודקין אותה קצת דהא הכא נדון רבא באשתו היה עכ"ז בדקה אותה וכ"ד הח"מ לקמן סי צ"ג

ועל פי זה קל"ט על מה שראיתי בס' פתחי תשובה ס"ק ל"ד שהביא משמיה דהגאון בית מאיר שהק' על הח"מ בזה ומסיים וז"ל לולא דמסתפינא דל"עד מדקדוק לשון הרמ"בם גם מסידור דברי הש"ע דלא קאי אלא על המעיד אבל מעדות אשה עצמה לא קמיירי וי"ל דבאשה עצמה בשעת שלום א"ץ לשאלה סיבת המיתה וכו' י"ש ולפי האמור מסוגיית הש"ס משמע להיפך דרבא אע"ג דהוה ס"ל דרעבון אינו כמלחמה אלא כשעת שלום וההיא איתתא דאתיית קמיה היא היתה אשת הבעל וע"כז לשא"ל הגיעה בערמה ובחכמה למען דעת אם אמת היה הדבר הזה מוכח דגם באשתו אמרו חכמים דבעייא בדיקה וקיל. אלא דאעיקרא יד הדוחה נטויה לדחות דאין ראיה מהכא דלעולם אימא לך דקושטא דמלתא הכי הוי דלא בדקינן לאשת הנעלם אלא דהכא רצה לנסות אם לא היה טועה במאי דהוה ס"ל דרעבון אינו כמלחמה והתחיל בבדיקות וראה וידע דרעבון הרי הוא כמלחמה אבל אם היה הדבר נדון דעלמא שבאה האשה ואומרת מת בעלי אה"ן דאין אתה צריך לשאל מה הוא ואם כנים אנחנו בזה נדחית גם ראיית ה' או"ג מסוגייא זאת ודוק וע' נחפה בכסף ח"ב חא"הע סי' ח"י ד"ק ע"א

מ"ט שם ש''ע שאין מעידים על האדם שמת אלא כשראו שמת ודאי ואין בו ספק. איתא בתוספתא פי"ד דיבמות אלעזר בן מהבאי אומר מעידין על הסומא מת פ' אבד פ' נהרג פ' אין פ' בעולם אין ממנו כלום תנשא אשתו אין מעידין עליו ע"כ ולפום ריהטא ברייתא זו מוטעית וכאשר יראה הרואה. וה' חסדי דוד דקכ"ז כתב דכצ"ל מעידין על השומא (וכמ"ש ב"שש דידן דק"ך ע"א) מת פ' וכו' אין ממנו כלום מעידים עליה תנשא אשתו אין מעידין עליו ומיירי ששמעו מגוי שאמר מת איש פ' או חד מהנך לישני אע"ג דמוכח דמכוין להעיד כגון שבא לב"ד ואומר מת איש פ' לבד מעידים עליו כלומר מפיו ומשיאין את האשה מאחר דאינו מכוין להתיר אבל אם אמר ג"ך תנשא אשתו אז מוכח דמכוין להתיר ואין מעידים עליו וכו' אלא דמסיק שם דליתא להא דאפי' לא נתכון אלא להעיד אין עדותו עדות וכו' ע"ע והרב מוהרח"פ בס' חקקי לב ח"א א"הע סי' ז"ן דק"ד לא הונח לו פירוש זה בדברי התוס' ופירשה כולה בישראל המעיד רק דתיבת אין מעידין דתני בסוף הענין הוא ט"ס וצ"ל מעידין ומשו"ה