אבני האפוד חלק א נג

וע"ש דמדברי כולם נלמד דגם בן חמותה נאמנת להעיד. וראה זה חדש שראיתי בס' זכרון יוסף סי' י"ד דע"ח ע"ד שלפי שיטתו דפירש בירוש' הוליד דבן חמותה ובן בעלה אינם נאמנים יעו"ש והוא פלאי דבשלמא בן חמותה אינו כתוב בהדייא בל' ריא"ז אמנם בבן בעלה איך מלאו לבו לחלוק על ריא"ז שכתב בפירוש דנאמן. ולענין דינא נלקע"ד דאין דבריו עומרים בפני כל האחרונים שהסכימו בפי' דנאמנים ואין גם אחד שיסבור כסברתו לך נא ראה

מ"ב הרב ש"הג בהזכירו הזכרים הכשרים להעיד שת בתו'כות יבמה וסיים וכתב דאין היבם נאמן אלא להתירה לעלמא כגון שיש לו בנים לאחיו ואין אשתו זקוקה לו אבל אם היתה אשתו זקוקה לו אינו נאמן להתירה לעצמו ועל לשון רי"אז הללו רבים קמים עליו ונתחבטו בזה האחרונים ליישב לשונו שא נא עיניך וראה להיד"א הג"הט ס"ק ת"ד. ברכ"י או"ה. אפי זוטרי ס"ק ל"ז. ראש משביר חא"הע סי' יו"ד ר"ך ע"ט

ועיקר דין זה פסקו מו"רם לקמן סי' ק"נח ס"א דאין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבם את אשתו וכ' מוהר"שדם בסי' מ"ה דדוקא ליבמה אינו נאמן אבל אם אמר מת אחי ואני רוצה לחלוץ את אשתו נאמן. ורבני שאלוניקי ויתר הפוסקי' האחרו' ערכו אתו מלחמה יעו' ביד"א שם. אמנם ה' ראש משביר שם האריך הרחיב בזה ואסופא דמלתא אסיק וכתב דל"מ אם אמר מת אחי ואייבם את אשתו ושוב א"ל שאינו נאמן לייבם ואז ענה ואמר שיחלוץ לה להתירה לשוק ועשה מעשה וחלץ לה הואיל ועשה מעשה חזקה אין אדם חוטא ולא לו ונאמן. אמנם אם מת ביני ביני ולא הספיק לחלץ אינו נאמן וכתב שכן הסכימו הרבנים הלכה למעשה ועל ראשם הרב הגדול י"ש וע' אפי זוטרי שם שהתפלא על ה' תו"ח שה"ד ה' יד"א וכנראה שלא ראה התשובה במקומה שהביא ראיה עצומה לדבריו אמתני ותקיפא כאשר עיניך תחזנה משרים מ"ב מעשה היה בא"א שנתנה עיניה באחר שהיה נשוי אשה ואסרוה אל בעלה מכח שזנתה עמו והנואף והנואפת הלכו למדינה אחרת והמירו דתן ונישאו זה לזה ומשם נסעו לעיר אחרת לחזור לדת יאודית ויהי בדרך חשקו אבה לסטים והרגו את בעלה והוליכוה למקום יאודים ומכרוה לשפחה ובבואה שמה ספרה את כל הקורות אותה ושהרגו את בעלה ושהיא יאודית שהוציאוה לחירות וכן כתבו לאביה ולאמה את כל המעשה ושילכו שם ויוציאוה מצד דינא דמלכותא. נראה דהאשה היושבת פה עמנו היא מותרת לכל גבר די תצביין ואף שזאת האשה הכותבת וצועקת היא צרתא דדא והיא מחמש נשים שאינן נאמנות להעיד אע"פכ כיון שהיא לא באה להעיד אלא להראות העמים והשרים צרת נפשה ומדבריה אנו למדין שבעלה נהרג נאמנת ולענין דינא איני כדאי וכו'. מו"הר יצחק אלמושנינו בליקוטיו שבס''ס עדות. ביהוסף ח"ב דק"טו ע"ב

ולדידי חזי לי ראיה גמורה לדינו ממ"של דין ג' אות כ"ד משם מוהרי"קו ז"ל בס' גבעות עולם סי' ז' שכתב דא"עג דמומר אינו נאמן גם במ"סלת למ"ד, מ"מ היכא שתכלית דבריו אינם על המת רק על ענין אחר ומדבריו אנו למדים על המת דשפיר נאמן לכ"ע ה"ן אע"ג דהני חמש נשים אינן נאמנות אף במס"לת וכמ"ש רוב הפוס' מ"מ כל כי האי דתכלית מבוקשה הוא שיצילו אותה מידי אדונים קשה רק שמדבריה אנו למדים שבעלה נהרג וע"יז תצא צרתה לשוק לית לן בה. וע' למוה"רמבח בס' עזרת נשים סק"ס שפלפל בתשו' מוהר"מג ס' נ' ופירש ב' פנים ולפי הפי' הא' יוצא סייוע לנ"ד ולפי הפן הב' הזא להיפך י"ש. אלא דאנכי הרואה דבפן הב' שכתב הרב שם מוקים דמוה"רם גאלאנטי קאי בשיטת מוהרי"קא בתשו' דס"ל דל"ח לקול הברה וע"פ מונח זה כתב מ"ש אולם כשאני לעצמי גם מוהרי"קא ל"ק אלא דמסתמא ל"ח לקול הברה אבל אם כבר נתפשט הקול ושוב בא העד אה"ן דחיישינן וכמו שכ"ר למהר"מבח גופיה שם בס"ק ל"ו דנ"א ע"א שכ"כ בהדייא ונדון מוהר"מג הכי הוי נמצא דלכ"ע עדות הערבי מגן שוייא ונפל היסוד של הפן הב' ובאנו אל הפן הא' דהאמת הוא דעדות הגוי ל"מ ול"מ ומכח זה סמך הרב על ההשכבה הל"אה היה די לנו עדות אשתו אע"פ שהיא צרה לזו כיון דהיא לא באה גם להתיר את עצמה ונפקת דא גם מסוג מס"נת וכדבר האמור וע"ע כנ"הג בהגה"בי ס"קס דמדבריו ג"ך יש לדקדק לנ"ד דמהני עדותה י"ש ודוק וע"ע בית יעקב סי' קכ"ט ורמזו הי'דא בהג"הט ס"ק ת"ז

מ"ד יש להסתפק בהני נשי דאינן נאמנות אי ה"ד היכא דהעדות הוא שמת סתם אבל היכא שהעדות הוא רק על הסימנין שהיו בנעלם והעדות היה קודם שראו ובדקו אם ימצאו הסימנין בו ומצאו כדבריו מנא ידעה שיהיו הסימנין הללו בו או"ד חיישינן גם כאן דלמא ידעה שהסימנין הנ"ל לא היו במת רק באחר ומתכוונת לקלקלה אמנם פשוט דנאמנת אב"א קרא אב"א סברא. ה' תורת יקותיאל בתשו' שבסוף הספר ד"ד ע"ד יש"ב מלתא בטעמא. ולכאורה מדברי הגאון נו"בי במ"ב א"הע סי' ס"ד יראה דלא סל"ה שנשאל על איש א' נעלם שכפי העדייות שנגבו בעדו היה כדאי להתיר ע"י סימנין אלא שבתוך העדוייות היה ג"ך עדות אחותו שהיה להנעלם שומא אחת אצל החזה ושומא אחת אצל הטבור ולא נמצא להמת שומא אצל הטבור וכדברי אחותו וע"ז הביא דברי מר חתנו שדמיונו כאריה להך דכתב מרן בס"מו גבי צרתה דכשם דאינה נאמנת להתיר כך אינה נאמנת לאסר ופלפל בחכמה ע"ד