אבני האפוד חלק א נב

וחזה הוית לה' עבודת הגרשוני סי' ס"ו רמזו היד"א בהג"הבי ס"ק תע"ג שכתב דנ"ל דגם הר"יף והרמ"בם ס"ל דחמותה הבאה לאחר מכאן לא תעיד לה וליכא ספקא כלל כי פשיטותא דפשיט בש"ס הוי פשיטות מעלייא ואע"ג דדחינן לה דלמא ש"ה דרגיש לה צערא אינו אלא דחייה בעלמא ובפרט להקל לא סמכינן אדחייה דמפשטא דמתני' אמרה מת בעלי וכו' משמע שגם חמותה הבאה לאחר מכאן לא תעיד לה ע"כ לא היו צריכין להזכיר חמותה הבאה לאחר מכאן כי הוא בכלל הדין של מתני' הנ"זל הגם שקצת רוחק הוא וכו' יעו"ש ומלבד דה"ז עיסה שלחתומה מעיד עליה עוד בה דאגב שטפיה כתב דהרמ"בם פסק להך מתני' דאמרה מת בעלי וא"חך מת חמי וכו' מה שאין כן האמת דהרמ"בם לא פסק הך דינא עד שמה"רחש בק"ע דל"ב ע"ג והב"ח לקמן סי' קנ"ח תמהו על הרמ"בם למה השמיטו וה"ד מוהר"חש הכנ"הג בהג"הט ס"ק רע"ט וממילא נפל היסוד נהרס הבנין

ודע דכתב עוד הגאון ר' המאירי שוב בתר הכי על הך בעייא וז"ל ותי' שאני התם דרגיש בה צערא כלו' צערה קרוב עד שהוא מתרגש ובא והרי הוא אצלו כמי שבא שההולך סתמו חוזר ובא משא"כ בחמות הבאה לאחר מכאן שאין מתתו ראויה להעלות על לב ומתוך כך ראוי לומר שנאמנת וכן ראוי לפסוק וכן נראה לי שכיונו בשניהם גדולי הפוס' ז"ל (ידוע שכך כותב הרב על הר"יפ) בב' שאלות שלא הביאום מפני שבת חמיה היא כבת חמותה ואינה נאמנת וחמותה הבאה לאחר מכאן אינו בכלל חמות ונאמנת וכן נ"ל בלי פקפוק אלא שכל המפר' מעמידין אותה בספק ולא תצא עכ"ל הביטה וראה כמה הלכתא איכא למשמע מהני מלי מעלייתא ראשונה דאיהו ס"ל בדעת הר"יף ז"ל דס"ל דבת חמיה אינה מעידה, וגם ס"ל דחמותה הבאה לאחר מכאן מעידה היפך דברי ה' ע"הג בס' הרי"ף וכל קבל דברי הרבנים הניתנין למעלה דסברי דבחמותה הבאה לאחר מכאן יש להחמיר טפי מבת חמיה. ורבו יתירא השתכחת ביה במ"ש דכל המפר' מעמידין אותה בספק וה"ז סמיכה בעז'רה להר"אש ודעי' דנקטי לה לחומרא נמצא דאיכא טובא דס"ל דחמותה הבאה לאחר מכאן אינה נאמנת וק"ל. ל"ו אם מת הבן וכלתה דהיינו האשה נשאת לאחר נאמנת החמות לומר שמת האחר ואינה נפסלת להעיד מדהיתה פעם אחת חמותה. תפארת ישראל בפירושו על המשנה. וע' ב"ש סקי"ג. כנה"ג ה"גהט ס"ק רס"ז. יד"א ה"גהט ס"ק ת"ה

ל"ז ש"ע שס ובת חמותה. ה' מש"נל ז"ל עלה ונסת'פק על בת חמותה שאינה בת חמיה אי נאמנת וכתב שהדבר צריך תלמוד י"ש ובפ"ת ס"ק כ"ח לא העתיק יפה והנה מאי דמספק"ל להמש"ל פשיטא ליה למהר"חש בק"ע דג"ל ע"א שכתב דבת חמותה דקתני במתני' כוללת בין בת חמותה שאינה בת חמיה ובין שהיא בת חמיה יעו"ש. ברם קרבת על חד מן קמאייא איהו ניהו ר' המאירי בחידושיו וקא חזינא ליה שכתב להיפך וז"ל ובת חמותה שהיא בת אחות בעלה שאף היא אומרת זו באה ואוכלת עמלו של אבא ואמא ואני מכורה ויוצאת נראה מדבריו שאם אינה אחות בעלה אע"פ שהיא בת חמותה ליכא למיחש

ל"ח אשת ראובן לא תעיד לדינה יד"א הגה"ט ס"ק ת"ט משם הנמק"י והאחרונים וכ"כ בס' פתחי תשובה סקל"ב משם מ''הץ וע' להגאון ר' המאירי בחידושיו שכתב דנאמנת דיראת בעלה עליה שלא תתקלקל אחותו י"ש

ל"ט שם וצרתה ויבמתה. בת יבמתה וצרתה מעידין לה מהר"ח"ש בק"ע ד"גל וכן הביא בפ"ת ס"ק כ"ח משם מ"הץ וכ"כ להדייא הרב המאירי הבאתי דבריו לעיל ונעלם דבר מה' אפי זוטרי ס"ק ל"ח דהשיב על ה' עז"ן בחינם י"ש

מ שם ובת בעלה. בת בעלה הבאה לאחר מכאן איכא לספוקי אי מעיד לה. כנה"ג הג"הט ס"ק רפ"ו משם מהר'יחש יעו' יד"א ס"ק ת"יא שכתב משם ה' עבודת הגרשוני סי' ס"ז דבן היבם לא תעיד על מיתת אביה וע"יז נתיר את זקוקתו כי ודאי שונאת אותה ומסקא אדעתא שאביה ייבם אותה שאינה חסרה כ"א יבמה יבא עליה וליכא ספיקא כלל ודבר ה' בפיהו אמת דמלתא כדנא אשתכח בחידושי המאירי שם וז"ל שומרת יבם שהיה יבמה במד"הי עם בת אחת ובאת הבת והעידה שמת אביה והורתי בה למעשה שאינה נאמנת להתיר היבמה לשוק מדין בת בעלה וכבר הארכתי בזה בתשובת שאלה ע"כ וכיוצא בזה כתב ה' צמח צדק בסי' פ"ח וה"ד הב"ש בסי' קנ"ח. אמנם במה שרצה לפסל ה' ע"הג שם לבן היבם אע"ג שעדיין אינה זקוקה האשה הזאת ליבום מטעמא דמסקא אדעתה דדלמא מיית בעלה י"ש אשר בזה נסתפק מהרח"ש ז"ל ע' בס' פ"ת ס"ק ז"ך שהביא משם ס' בית מאיר שמצדד להקל בזה וכ"ד האפי זוטרי בס"ק ח"ל. ומתוך דברי המאירי ז"ל גבי חמותה הבאה לאחר מכאן שכתב דנאמנת משום דמיתה לא מסקא אדעתה וכמ'ישל מבואר דה"ד לגבי בת בעלה הבאה לאחר מכאן דנאמנת בכגי"וד וק"ל

מ"א זכרים הדומים לאלו הנשים כגון חמיה ובת חמיה יבמה ובן בעלה נאמנים כ"כ האחרו' ועיקר שורשוהי בש"הג בשם ריאז פ' האשה שלום י"ש והיד"א בהגה"ט. ס"ק ת"ג הגיה דצ"ל בת חמותה במקום בן חמיה וכתבו עליו הברכ"י בסק"ה וה' אפי זוטרי בס"ק ל"ו דבחינם הגיה כן עי"ד אמנם בס' פ"ת ס"ק כ"ו הביא משם הגאו' ב"מ ומ"הץ דהגיהו כן ודהכי איתא בירושלמי ע"ע