אבני האפוד חלק א נא

מסל"ת שנהרג הגר נסתפק בזה ה' משנת ר"א ח"ב סי' מ"ט דליכא הכא כל החומרות השנוייות במשנה דהא ליכא הכא חששא דבניה ממזרין דבלא"ה בניה ממזרין וליכא למימר אתתא דייקא ומנסבה או"ד ל"ב כל החומרות אלא אף אם נחסרה אחת מהנה אמרינן אתתא דייקא והעלה דבמחלוקת הוא שנוי ולא בא לגומרה של תורה. וה' פתחי תשובה בסי' קי"ג הביא משם רעק"א וחתנו ה' חת"ס והגאון מליסא והנו"ב דהעלו להתיר על כיוצא בזה וע' פחד יצחק הנ"דמ במע' הע' דט"ו ע"ב שהוכיח מהש"ס דאף בזנתה דאבדה כתובתה אמרינן דייקא ומנסבא יעו"ש. כ"ח שם בהגה לא בא עד בדרכים הנזכרים רק יצא קול הברה שמת אין משיאין את אשתו. זוהי ס' הת"הד דלא כסברת ר' משולם שהובאה בב"י וע' כנה"ג הגהב"י ס"ק ל"ט יד"א ס"ק נ"ו מים שאל א"הע סי' א' ובספרו ברכות מים דצ"ח מוהרש"ג בתשו' שבס' צל הכסף ח"ב סי' ה'. חיים ושלום ח"ב סי' ט' מוהר"ש מנשה בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' ד' דב"ך ע"ד וע' מה שרמזתי לקמן ע"ד מור"ם בסי"א

כ"ט כל שיש הוכחה מתוך הסיפור כגון שציין מקום המיתה וכיוצא ל"ח לקול הברה כנה"ג ס"ק מ"ו צל הכסף שם ובסי' כ"ה דצ"ה ע"ד שער אשר סי' ט"ו דס"ג

ל' היכא דאמר ראיתיו מה אמרינן דנתאמת לו ודאי ש'ת ולא מקול הברה ששמע או ידע שנהרג או נטבע ובזה יודה גם הת"הד ודלא כדמשמע מדברי ה' לב שמח סי' ד' שדבריו תמוהים. ה' עבודת השם סי' יו"ד דפ"ז ע"ד ומצא כן מפורש למו"הראא בק"ע שלו ורמז כמה פוס' ע"ז ואני הדל בהגהותי שם כתבתי דגם היד"א ס"ק ס"א הביא הרבה פוס' רסל"ה י"ש

ל"א ע"כ לא חששו המורים לקול הברה אלא בע"א אבל בב' עדים ליכא למיחש. יד"א ס"ק פ"ד צל הכסף שם

לל"ב באומר ''דיזין'' ע' יד"א ס"ק ע"ה ע"ו דבמחלוקת הוא שנוי וה"ד באומר דיזין או אומרים לחוד אבל באומר באו ואמרו הכל מודים דל"ח לקול הברה. צל הכסף שם

ל"ג ס"ד ש"ע הכל נאמנים להעידה חוץ מה' נשים שאינן מעידות. אפי' לאסר ח"מ וב"ש בשם מוהר"אי ז''ל בפ"וכ סי' ר"ך ורכ"א ומיהו ה"ד היכא דאיכא מכחיש כנגדן אבל אי ליכא מכחיש כנגדן נאמנות להחמיר נודע ביאודה מ"ב סי' ס"ד ועפ"ז בין תבין דברי המש"ל בפ"יב מה' גירושין ד"ה נסתפקתי דלא ליתו היפך דברי ה' מוהרא"י ז"ל ודוק וע' פ"ת ס"ק כ"ד דדבריו בזה אינם מובנים ואין ספר מראות הצובא מצוי אצלי לראות הדברים בשרשן וע' אפי זוטרי ס"קלב מ"ש בזה. ובעיקר ספקו של המש"ל ע' מה שכתב ה' כפי אהרן בח"א חיו"ד ס"י ד' דל"ג ובמ"ש הדל אני לקמן בסי' זה על סמ"ה

ל"ד שם חמותה. דוקא חמותה ולא אשת חמיו. פתחי תשובה ס"ק כ"ו משם מיהץ סק"יו וכ"כ הגאון המאירי ז"ל בחידו' ליבמות לדק"יז

ל"ה שם אפי' אינה עתה חמותה רק אם יבמה. הן הנה דברי הטור מבעייא דש"ס ולכל מראה עיני הקושייא מבוארת דמ"ש בהך בעייא דחמותה הבאה לאחר מכאן דלא איפשיטא בש"ס דפסק לחומ' ואילו בבעיא דבת חמיה דעיילוה בבי מדרשא ולא איפשיטא לא הזכירוה לא ר' הטור ז"ל ולא הר"אש וראיתי למוה"רי פארדו ז"ל בס' אפי זוטרי סק"ל שכתב דטעמיה דהרא"ש דלא סמך אשינויי וסמך אסתמא דש"ס ולפיכך בעייא דבת חמיה דסתמא דש"ס מיירי בה להיתרא אע"פי דדחי בדרך דלמא אשינויי לא סמכינן ולפיכך לא הזכירו הרב וסתמו כפירושו דנאמן ככל שאר נשים אך בעייא דחמותה הבאה לאח"ז דסתמא דש"ס מתרץ הבעייא דש"ס לאיסורא מכח פשטא ומתני' אע"פ דדחייוה בדרך דלמא לא סמכינן אשינוייא ולפיכך פסק בה לאיסורא א"ד ז"ל ומן התימא דלא זכר שר דדבריו הנה הנם דברי מוהרח"ש בק"ע דנ"ב ע"ד שכ"כ בדעת הטור אולם בדעת הר"אש לא ניח"ל למימר הכי משום שכתב בפסקיו דהוי בעייא דלא איפשיטא משמע דספקא הוא ולכן מר הוא דקאמר דהדחיה הא' לאו דחייה היא ומשו"ה פסק לקולא והדחיה הב' היא מלתא דטעמא וברירא ש"ב ואתייא הא כההיא דכתב ה' יד מלאכי במע' הד' אות קל"ו משם כמה פוסקים דהיכא דדחי הש"ס בלשון דלמא הויה דחייה בעלמא י"ש וע' אהל ישרים מע' הד' או"ג

ובחפש'ון יצאתי ומצאתי בס' זכרון יוסף סי' י"ד דמ"ח ע"ג וד' שכתב משמיה דרש"ל בס' יש"ש על יבמות דרמי ומקשי הכי על כל הפוס' ז"ל והצ"ע ומר ניהו נפק דקואשכח (לפי שיטתו) בירושלמי על הך מתני' דמשמע מהתם דבת חמיה נאמנת ומשו"ה פסקו הפוס' כהירוש' י"ש גם מוהר"ם מרגלית בס' מראה הפנים אשר לו על הירושלמי אסיק ותני להלכה דבת חמיה נאמנת וחלק על ה' תוי''וט שרצה לדקדק מר"שי והנ"מקי ורע"ם דס"ל להחמיר. אמנם מוה"רחש ז"ל כתב שם דכיון דרי"ו כתב להדייא לפסל וכ"ד ה"ה ראוי להחמיר והו"ד בכנ"הג הג"הט ס"ק רפ"ב וכ"כ בס' מ"הץ וה''וד בפ"ת ס"ק כ"ח ול"ד. ושו"ר להגאון ר' המאירי בחידושיו דעל הא דבת חמיה כתב וז"ל ונראין הדברים שאף היא בכלל ואינה מעידה ובודאי עיקר הטעם מחמת גירסנא היא דאי מטעם שהיא נגררת אחר אמה הי"ל למנות ג"ך בת צרתה ובת יבמתה וי"א שהדבר בספק ולא תצא ע"כ וגם אתה תדין דגם לדעת הי"א היינו דלא תצא אבל לכתחילה אינה ראויה להעיד וק"ל.