אבני האפוד חלק א נ

וכל דליבא ב' עדים לא מהני מדאורייתא אבל בעיגונא דבעיקר העדות הקלו דסגי בעד אחד גם מוה"די ב"ר יודה דכשר העד הנשאר ואחזה אנכי דבדבר הזה קדמוני שרים. דמוהר"ם נאויירה בתשו' כי באה בספר מכתם לדוד אה"ע סי' ט"ז דהתם קאי בענין עדות מיתה להתיר את האשה כתב וז"ל איברא דכאן יש צדדים לחלק ולומר דאינו בכלל מאי דחמור רבנן נמצא א' מהם קודם עדותן בטילה וכו' דהכא שאני דכל א' העיד בפ"ע ונמצא דלאו מפיו אנו חיים ואפי' בחד סגי וכמאן דליתיה לפסול דמי דמתחילה העיד כל א' בפני עצמו ואח"ך שלשתם ביחד דל מהכא זה הפסול אכתי איכא עדות כשר ע"כ ומכותלי דבריו ניכר דאף הוא היה מכוין למאי דאמרן דבעדות אשה עגונה לא שייך דין זה. אך בהעמיק קצת על דבריו אתה תראה דעיקר היתרו אינו אלא משום דלא באו בבת אחת להעיד אלא בתחי' באו כל א' בפני עצמו ואחר באו שלשתם דמשמע דאם היה הנדון שבאו שניהם יחד להעיד הוא היה מורה לבטל עדות הנשארים מפני סיבה כי נמצא ביניהם פסול וכן הבין בדבריו הר"הג מוהר"דפ ז"ל בתשובתו על דבריו שם דבא בהשג יד דמה בכך דהעידו כל א' בפני עצמו מאחר ששלשתם נמצאו בשעת ראייה ובאנו לההיא דהר"מבם ז"ל דכל שמתחילה בשעת ראייה כיונו לראות כדי להעיד בטל כל העדות ואפי' לדעת הרא"ש דס"ל דתרתי בעינן מ"מ לדידיה א"צ שיעידו ביחד וסיים וכתב וז"ל ומעתה ל"מ לדעת הריב"ש וסיע' דסברי דע"א דנאמן בעיגונא דאתתא אינו אלא מדרבנן דהיקלו אבל מדאורייתא הוה בעי עדות גמור דנמצא א"כ בהנך סהדי שייכי אהדדי מה"ת מיהא וכולהו עדות אחד מקרו וכו' אלא אפי' לדעת הרשב"ץ וסיע' דסברי דע"א באשה כשר מדאורייתא לדידהו נמי אע"ג דאילו היה חד כשר לחודיה הוה מהימן לגמרי מה"ת ועדות גמור היא דכל שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כב' מ"מ כל שנצטרף עמו הפסו' אע"ג דלא צרך ליה כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן וכמאן דליתא דמי אפ"ה כי היכי דמצטרף בעלמא השלישי הפסול לבטל עדות הב' הכשרים אע"ג דהב' לא צריכי ליה כלל ולא שייך בהדייהו מכל וכל אפ"ה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטל כלה ה"ל פשיטא דלא שנא עכ"ד. והנה אמת שגדול כבודו וגברא רבא אמר מילתא מ"מ תורה היא ולפי דעתי אהס"ר לא כן אבי ל"מ לדעת הרש"בץ דס"ל דמדאורייתא בע"א סגי דבנר"ז לא נתבטל עדות האשה ול"ד לג' דכשנמצא א' ק"ופ דנתבטל עדות הב' אע"ג דאנן לא צריכינן לעדות הג' דהתם שאני דמן הדין לא סגי בלתי שנים וכאשר אמרנו בראשית האו"מר אלא אפי' להריב"ש שהוא מדרבנן מ"מ הם העמידו דבריהם נגד הדת ואמרו דסגי בא' והחזיקוהו כאלו היה מן התורה דסגי בא' וכפ"ז לא שייך כאן דינא דנמצא א' ה"ד היכא דאמר המומר פ' מת או ק"ופ וכבר החזקנו דברינו מדברי הפוסקים שהביא הכנ"הג בשם התו' וככל הנז'. וכבר ראיתי לה' מכת"ל שם דשוב בתר הכי נסתייע עצמו מדברי התוס' ומוה"רי בי רב הנז' לרווחא דמלתא וגילה דעתו דאילו לא היה דנמצא כשרות להעד הפסול לא היה סומך ע"ז ולפי דעתי המעט כל מן דין סמוכו לנא. ומ"מ בסוד ה' מכת"ל שם נפק דק ואשכח ולימד אמרינן מדברי מהרח"ש בקו' תנינא ד"ו דבעדות עגונא לא נפסל עדות הכשר בעבור שנצטרף עם העד הפסול יעו"ש

ושוב ראתה עיני דדין זה בא מפורש ברבני אשכנז קבצם כעמיר ה' פתחי תשו' בסק"ח דה' נו"ב בסי' מ"ה נשאל בזה (מרן ס' נ"וב תחת ידי כי לפי מה שהעתיק שם נראה דהיינו נדון ה' מכת"ל) והעלה דלית דין צריך בשש שעדות הכשרים קימת ושרע"קא נסתפק בזה והרצה דבריו לפני הגאון מליסא והסכימה דעתו כדעת הנו"ב ושוב הרעק"א כתב דנכונים ומסתברים דבריו י"ש

כ"ה שם ישראל מומר רם הוא מסל"ת נאמן. מכלל הן אתה שומע לאו דאם אינו מסל"ת אינו נאמן לכ"ע וכתב מוהר"ש גאטינייו ז"ל בתשו הנ"מ בס' צל הכסף ח"ב סי' י"ב דמבואר בתשו' מוה"רם ופסקי מוה"ראי דאף להחמיר אינו נאמן יע"וש

ודע דבמאי דתפס במושלם מרן דמומר מסל"ת נאמן מידי פלוגתת לא נפקא ויש מן הפוס' שכתבו דיש להחמיר יעו' בי"דא הגה"בי סק"ך י"ש וכתב ה' עיר וקדיש מוהד"יקו ז"ל בס' גבעות עולם סי' ז' דאפי' לס' החולקים פ' נהרג שמעיד על המת ממש בהא אמרינן דשמא מתכוין להעיד והוא עושה ערמה להיות מסל"ת אבל כשהוא מדבר על דבר אחר ומתוך דבריו יוצא עדות על ההרוג כגון ששאלו אותו למה נתעכבת בדרך והוא השיב שנחבא מההורגים וחזרו ושאלו לו באיזה מקום היה והוא השיב במקום שהרגו את פ' בהא ודאי ליכא למיחש וכתב שהוא חילוק נכון ויציב י"ש ובס' פ"ת ס"ק כ"א

מ"ו משומד ששב בתשו' ומתפחד שלא יכירוהו והוא נושא סי' בראשו להורות שעדיין הוא מומר אי כשר להעיד בתורת עדות נחלקו בזה ה' מוהר"ם חיים עם הפמ"א ולפי דעת הפמ"א אינו כשר רק כשיעשה תשו' דפז"ב שילך למקום שאין מכירין וכו' ה"ד היד"א בהגהב"י סקי"ט וע' למוהרש"ג בס' צל הכסף ח"ב סי' ב' שעמד ע"ז וכתב דאף לדברי הפמ"א היינו בכגו"ד דעדיין היו לו סימני טומאה אבל כל דחזינן דשב בתשו' לגמרי אין אנו צריכין לתשו' דפז"ב י"ש וכ"כ בס' ידי דוד סי' י"ג וע' במה שאכתוב לקמן על ס"ו בס"ד

כ"ז עובדא הוה באשה אחת שהיתה בחזקת ממזרת ונשאת לגר ולימים הלך הגר למרחקים ושוב נודע לה עדות