אבני האפוד חלק א מו

היא שעמדה לי לומר דרך אחרת בדברי מוהרי''בל ונ"ל כי הוא הנכון דכונת מוהרי"בל במ"ש כי הוא נו"ב דהוי נו"ב ממש ואינו לשון מושאל וכונתו דחכמי הדור נסתפקו אי סמכינן על אותו עדות דהוי נו"ב כיון דהתנו עמו דאם יועיל יתנו לו כך ואם לא יועיל לו לא יתנו לו אלא כך. ויען דמשמע מדבריהם דאם היו מתנין עמו סך קצוב בין אם יועיל ובין אם לא יועיל דהיה מותר ולא חילקו בין רב למעט ע"ז כתב מוהרי"בל ועדיין במקום הספק אני עומד כלומר דגם אם היה הענין כן יש להסתפק כיון דאם נוטל שכר הרבה הוי פסול לפי הדרך הב' ודוק. ואינו רחוק שכזה הבין מוהר"חש ומקשה על מוהרי"בל דנסתפק משום נוטל שכר דזה הוי היפך הרש"בא ולחלק יצא בין רב למעט וכנז' וע' כנ"הג הג"הט ס"ק ל"ו יד"א הג"הט ס"ק טו"ב והנלע"ד כתבתי וע' להגאון נודע ביהודה סי' כ"ט רמז דבריו בפ"ת סק"יט שכתב דנוטל שכר להעיד כשר בעדות אשה וע' ערך השלחן ואפי זוטרי. בית מאיר דט"ו ע"א. ויקרא יהושע דכ"ט ע"א. ומוה"רח מדיני נר"ו בס' דברי חכמים סי' ע"ג דנ"ג ע"ד ד"ה אלא כתב בפירוש דברי מוהרי"בל קרוב למ"ש אני עני בס"ד. וע' להגאון שב שמעתתא הלכה ז' פ"ו ופ"ז מה שפלפל באורך על תשו' הרי"בל הלזו

י"ט ראיתי לחתר חתירה ולומר דפסולי עדות מ"הת דחיישינן דמשקר ה"ד כשמדברים בפה ודבורא מקרי ואמר אבל לכתב מכתב (וכגון אני הח"מ פ' מעיד בתו"ע על פ' שנהרג וכו') ולהכשיל לאשה אולי לא חיישינן לזה וכעין מ"ש מוהר"יק בתשו' וכן קי"ל בח"מ סי' פ"א סי"ז לענין שלא להשביע דבכתב לא חיישינן ע' בס' ש"ך שם וה"ה כאן לא חיישי' למשקר אבל גם זה אינו דכבר כתבו התוס' בגיטין דס''ז דדבור דאתי לידי מעשה גם דבור לא מקרי ואמר וכאן עי"ז יתירו לאשה ודאי לא אמר ואפי"ה לא האמינו לפסול דאורייתא ה"ה במכתב ע"כ. הגאון שואל ומשיב מ"ג ח"א סי' רנ"ח

ך ש"ע שם אבל פיסולי עדות דאורייתא פסולים היינו הפסולים מחמת קורבה. וכן הפסולים מחמת עבירה שנתבארו בט"חמ סי' ל"ד. ושם מבואר דאינו נפסל מדאורייתא אם לא כשעבר עבירה שחייבין עליה מלקות אבל אם עבר עברה שאין בה מלקות אין פיסולו אלא מדרבנן חוץ מגנב וגזלן דא"עפ שאין נלקין עכ"ז פסולים י"ש וע' פ"ת סקי"ח שהביא משם הגאון קהלת יעקב שכתב דהגם דמשמע לכאורה מלשון הש"ס דכל הפסו' הנמנין בסי' ל"ד פסו' מ"מ הנ"י בפ' זה בורר ובפ"י דיבמות כתב דכל שאינו רשע דחמס אינו פסול רק משום גז"הכ דאל תשת רשע עד לכן באיסו' דא"ץ עדות דאפי' אשה כשרה ה"ה רשע שאינו של חמס ובב"י סי' כ''ח נסתפק בהך סברא ומהתימא שלא הזכירו כאן דברי הנ"י אחר שלא נמצא חולק ויש להחמיר וכו' עכ"ל ובאמת כי סברא זו של הנ"י היא ג"ך ס' הרמ"בם בפ"יא מה' עדות וכבר כתבתי בזה בחידו' ליו"ד סי' קכ"ז. מ"מ במאי דקמן ראיתי לה' המאירי בסוף יבמות דק"א ע"א מן הספר שכתב להדייא חבל הגזול או הפסול בעברה שפיסולו גרם לו אינו נאמן עי"ד מוכח דאף בשאר פסו"ע איתיה להא ומה שציין לה' ב"י לא ידעתי איה מקום כבודו

כא מי שעשה עבירה שנחלקו הפוס' עליה אי איסור עשייתה מדאורייתא ללקות עליה או מדרבנן מה דינו לעדות אי נפסל מדאורייתא או מדרבנן או למר מדרבנן ולמר מדאורייתא ונ"מ למילי טובא. חזה הוית לגדול אדוננו ה' שער אשר בחא"הע סי' ג' שעמד על פתגם דנא הלא הוא על איש אחד שיצא ביום שב"ק ממקום שהיה והוציא דבר מר"הר לר"הי והלך חוץ לתחום יותר מי"ב מיל אם נפסל מדאורייתא או מדרבנן דהאיכא פוס' דס''ל דלוקה מ"הת ולעומתם איכא פוס' דס"ל דאין דין ר"הר בז"בז וגם איכא כמה פוס' דס"ל דאין תחומין כלל מ"הת ומר הוא דקאמר דכיון דמספ''קל אי עבר אדאורייתא או אדרבנן באנו למקנו' הפוס' אי חומר הספקות מ"הת או מדרבנן ולמ"ד מה"ת נפסל מ"הת ולמ"ד מדרבנן נפסל מדרבנן ושוב כתב דכד הוינן בה חזינן דבכ"הג דאנן קיימין שאנו באין לפוסלו ולהוציאו מחזקת כשרותו כ"ע מודו דמדאורייתא אוקמינן ליה אחזקתיה וכשר לעדות מ"הת ולא נאמרו דבריהם דרבנן ומחלוקותם אלא דוקא היכא דליכא חזקה לשום צד מהם לא להקל ולא להחמיר אבל היכא דאיכא חזקה לא' מהצדדין אפי' להקל פשיטא ודאי דאוקמינן אחזקתיה מדאורייתא ורק מדרבנן הוא שנפסל א"ד ז"ל

ובאמת דלא זכינו לאור באור פני גמר הפסק הנז' וכמ"ש מע' הרב המגיה נר"ו וזוהיא סיבה דאין איתנו יודע אם הביא איזה ראיה לדבריו. ואנכי הדל באלפי בתר דלחיכנא עפרא דתחות רגלוי אמינא דדבריו שגבו ממני ולא זכיתי להביאה דאיך הפה יכולה לדבר ולומר דאיכא חזקת כשרות מאחר דאיכא עד המעיד שעשה איסור אלא דאין אנו יודעין אם הוא מדאורייתא או מדרבנן ומה שייך עוד לומר חזקת כשר והאמת אגיד דמיראת כבודו כי רב הוא הייתי מטמין חילוק זה תחת שפתי עד צא כנוגה בספרן של צדיקים

ואבקשהו ולו' נמצא בדברי ה' תנא ה' מש"ל ז"ל פ''ו מה עדות דין ז' שארי עלה ונסתפק היכא דאיכא פלוגתא דרבוואתא בדבר אחד דמר אסר ומר שרי ובא אחד ועשה אותה פעולה אי מוציאין ממון ע"פ וכתב דזה תלוי במחלוקת ר"ח והרז"ה עם הרמ''בם