אבני האפוד חלק א מה

למוה"רי מברונא בסי' רכ"ג ובס' ויקרא יאושע דנ"א. שב שמעתתא הלכה ז' פ"א וב'

ט"ז שם אפי' עבד וכו'. אשה וגוי עשה עדיף בין להקל בין להחמיר בשמים ראש סי' רע"ג. ונראה דה"ה עבד כשר דעדיף מגוי מסילת וכו'. ה' ערך השלחן בסק"יא ודבריו הן הנה היפך דברי הרד"בז ז"ל בתשו' ויהיו נקראים דברי דוד הנד"מ בסי' כ"ה שכתב וז"ל ולענין אם עדיף גוי מל"ת טפי מעבד ושפחה הדבר ברור דעדיף ועדיף וכ"ן מדברי רש"י בסוף יבמות בעובדא דההיא פונדקית וכ"כ ר"י ישראל וכ"כ מוהרי"קח יעו"ש כי איני בא לשנות הדברים ולין דין צריך בשש עכ"ל

והנה בחלוקה הראשונה דאשה וגוי מצאתי להתוס' ביבמות דק"טו ע"ב ד"ה וקאמרי דמוכח מדבריהם דאשה עדיף וכדברי ההגה"מר יעו"ש. אולם האיר ה' את עיני וראיתי לה' המכת''ס בק"ע כי' ב' סכ"ב שכתב וז"ל עדות אשת המת עצמה עדיף מגוי מל"ת אבל עדות אשה דעלמא גרע מגוי מל"ת ה' בנימן זאב סי' א' ע' מו"רם בתשובה סי' ק"א ובקונט'. מוהר"הש די"ו ע"ב. ובהביטי דברי הרבנים הנז' בגופן שלהן עיני ראתה לה' בנימן זאב שם ולה' ת"הד סי' רל"ט רמזו מוהר''חש שם שפירשו כונת התוס' הנז' דמיירו באשת המת ומשיוה הוא דעדיפא מגוי מל"ת. עוד דרך אחר דרך מוהר חש דהתוס' מיירו בטביעות עינא ובזה אה'ין דאשה עדיף משום דהגוי אומר בדדמי והן הנה דברי הבנימן זאב שם. ועיניך תרחנה למוהר'אש שם שכתב דגם מיהרי"קו בשו' קכ"ח והר"ן בתשו' סל"ה דגוי עדיף מאשה דעלמא ועליהם נשא עיניו הרד"בז ז"ל כאז''ל ופליאה נשגבה על ה' ע"הש דכל רז לא אניס ליה איך נעלם ממנו כל זה וס' בשיר איננו בנמצא לראות הדברים בשרשן דאיפשר דמיירי באשת המת ולכן כ' דמהימנא יותר מגוי וכדבר האמור מפי כבוד הרבנים הנז' י"ז כל שבח אד לענינו ואומר מת פ' אי נהרג אין להסתפק דמזה כמה שנים הוא שמת ואיפשר שהוא איש אחר ואינו הנעלם אלא מסתמא מת סתם משמע מקרוב והיינו על האיש הנעלם וכ"ש כשהוא עד מפי עד. הרב מוה"רר שמוחל גאטינייו זיל בתשו' הנד"מ בכ' צל הכסף ח"ב סי' ב' דס"ו ע"ד

י"ח שם ופסולי עדות אם פסולים מדרבנן וכו'. מעשה באיש א' ששלחו אותו לעיר אחרת לחפש אם ימצא איזה עדות להתיר אשה עגונה ועשו תנאי עמו שאם יביא עדות להתיר אשה יתנו לו ב' חלפים לבנים ואם לא יביא עדות שיספיק להתיר לא יתנו לו רלא אלף לבנים והלך אותו השליח והביא עדוייות מפי אחרים שלא היו מספיקין להתיר האשה אבל אמר ששמע מפי גוי מ"לת שנהרג. אותו היאודי ואותו העדות היה מספיק להתיר את האשה ונסתפקנו אי סמכי' על עדות אותו השליח כיון שהוא נוגע בעדות ועדיין במקום הספק אני עומד וכו'. מוהרי"בל ח"א סי' ח"י ומוהר'"חש בק"ע ד"ד ע"ג הקשה אליו דהרי כתב הרש"בא בתשו' הבירה הר"בי ח"מ סי כ"ח מ"א דהא דנוטל שכר להעיד עדותיו בטלין ה"ד בעדות שכבר ידע אבל לילך ולהעיד עדות אינו בדין זה ותירץ דבנוטל שכר יותר מדאי אין חילוק דאפי' נוטל לילך ולחפש דילמא אחר החיפוש משקר להרויח י"ש. ולכאו' ק' ע"ד מוהר"חש דמאי קא מקשה למוהרי"בל מההיא דהרש"בא דמיירי בנוטל שכר להעיד דבסוג זה הוא דחילק הרש"בא בין יודע העדות להולך לידע. ברם בנוגע בעדות חין לחנק בהכי דאפי' הולך לידע הענין פסול דנוגע בדבר ונוטל שכר להעיד ב' סוגין ננהו ומוהרי"בל לא קאמר אלא משום נוגע בעדות אם לא שנאמר דנוגע בעדות דנקיט מוהרי"בל בלישניה אינו אלא לשון מושאל ור"ל נוטל שכר להעיד. והכי אשכחנא לה' קול בן לוי ז"ל בתשו' סי' ו' דמ"ב ע"ח שכתכב וז"ל ותשתכח דדוכתי דהזכירו הפוס' נוגע בעדות ל"ד ושם מוושאל הוא דאיכא גווני מנייהו דמקרי נו"ב ממש ואיכא גווני דאע"ג דחינו ממש אלא הנאה חיצונית יכונה בשם נו"ב וכו' י"ש. והכא ממקומו הוא מוכרע שהרי כתב מוהרי"בל ז"ל בס"וד ועדיין במקום הספק אני עומד וכל מ"ש הוא להלכה וכו'. יעו"ש. והרואה יראה דמקודם זה לא בא בפיו שום ספק בענין נו"ב אלא מיש קודם לזה בנוטל שכר להעיד אם פיסולו מדאורייתא או מדרבנן וכתב ב' דרכים דרך ח' דנעילם הוא מדרבנן הדרך הב' דהיכא דנוטל שכר להעיד יותר מדאי הוא מדאורייתא אך בבג"וב לא נסתפק בזה (וכבר כתבתי מזה בהגהותי על כתבי רב נהוראי כמוה''רש מאטלון נר"ו בה' קידושין סי' ט"ו. והן עתה עלו ובאו על מ''הד ה"ה בס' עבודת השם יעו"ש בד"קטז

) אולם ראיתי לה' משאת משה בסי' צ"א שכתב דבכגוד מקרי נוגע בעדות שפיסולו הוא מדאורייתא אלא היכא דמתנה עמו בין יועיל ובין לא יועיל התם הוא נכנס בסוג נוטל שכר להעיד ופסול מדרבנן ע"ש ואין ספק שזה חולק אמוהרי"בל. וע' לה' ח"קל בסי' י"ד מה שפלפל בדין זה ולא בא בפיו תשובת ה' משא"מ הנז' אמנם חל עלינו חובת בי'אור מדוע לא חייש מוהרי"בל לפסל מטעם דהוי נו"ב והוא מילתא דמסתברא דכיון דהתנו עמו דאם יועיל יתנו לו כו"ך ואם לא יועיל לח יתנו לו אלא כך למה לא יקרא זה נוגע בעדות דלעצמו ג"ך יש חלק בעדות אם יועיל.