אבני האפוד חלק א מג

ב שם ש"ע ספק מקודשת קידושין תופסין בה מספק היכא דאיכא ס"ס להעמיד קידושי א' לא תפשי קידושי ב' כנ"הג הג"הט סק"ד משם מוהרא"דב ז"ל. וע' להגאון מו"הר בס' שער אשר חא"הע סי' ל' דצ"א ע"א דהרבה להביא להקת הפוס' דה"לה וכ"ש היכא דאיכא תלתא ספקי יעו"ש וע' למוה"רם ב"ח בס' עז"ן סק"ג ויש לחלק וק"ל

ג ס"ב ש"ע א"א שפשתה ידה וקבלה קידושין וכו' שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וכו'. בז''הז דמנהג פשיט שהרב המסדר גונז הגט אחר נתינתו אינה נאמנת לומר גרשתני דהא איפשר להתברר. ב"ש סק"ד בשם ב"ה והובא גם בבא"הט סק"ד. וע' כנ"הג הגה"בי סקי"ג שכתב כיוצא בזה. וע' בס' עבודת השם סי' י"ד דק"ז שהתנפל עליו וכתב שאין דבריהם מחוורין ואי איתא להך חידושא לא הוו שתקי מיניה ומה גם דאף בז"הז איפשר שנמסר לה הגט בלי ב"ד ונתנו לה בעדי מסירה ואפי' בלי ע"מ למר כד"אל וכו' יעו"שב ובהגהותי שם אנכי העירותיהו דמדברי מוהר"מא בתשו' כר"ש סי' כ"ה נראם דדעתו כדעת ה' ב"ה. ועתה אנכי הרואה לה' שמש צדקה בא"הע סי' ו' ובתשו' כי באה בס' פחד יצחק אות ס' הנ"דמ בדפ"ג ע"א שכתב ע"ד הב"ה דסברה ישרה היא ומינה אין לזוז וכ"כ מוה''רש דיל ויקייו בתשו' שם בס' פחד"י דקי"ב ע"ב

ד לא בעינן שתאמר כן בפני ב"ד אלא כל שאמרה לבעלה מהני. ה' נו"בי מ"ב סי' צ"א רמזו ה' פ"ת בס''קג וע' למוה"רי פארדו בס' אפי זוטרי שחלן על מוה"רם ב"ת דס"ל דבעינן בפני ב"ד גיך ומר ניהו כתב דלא בעינן בפני ב"ד יעו"ש וכדבריו כתב בס' שערי רחמים הנ"מ בחא"הע ד"ג ע"ח

ה היכא דנתקדשה בחשאי מעיזה אפי' בעלה בעיר. מוה"רש מורפורגו ומוה"רש דיל ויחייו בתשו' שם

ו ואם בשעה שקבלה הקידושין מהב' אמרה בפירוש שלא גרשה בעלה הראשון פשיטא ודאי דלא תפסי בה קידושין של ב'. מו"הר בש"עא בא"הע סי' ר"ח דל"ד ע"א. וע' עבודת השם סי' י"ד דק"ח ע"ג מ"ש בז"ה. וע' כנ"הג הג"הט סק"ח כיוצא בזה

ז אם הוא עיר קטנה שאין שם ב"ד מומחין ואי גירש אותה מידע הוה ידיע לא חיישינן לה. ה' שע"א שם וע' בהגהותי לס' עבודת השם שם

ח יבמה שאמרה לפני היבם חלצתני אינה נאמנת דבשלמא באשה ובעלה אמרינן אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה משום דמיכף כייף ליה ומכספא מיניה אבל יבמה לא מכספא מיניה ואדרבא שכיח דסנייא ליה. הרי"בש בתשו' החדשות הנ"מ ממש בס' זרע אנשים סי' ח'

ט שם בהגה י"א דוקא לענין שקידו' תופסין נאמנת אבל אינה נאמנת להנשא לאחר. ע' פ"ת סק"ד שכתב די"א הללו לא קיימי אלא אם אמרה גרשתני אבל אם נתקדשה בפני בעלה מותרת להמקדש. והרב מוה"רש דיל ויקייו בתשו' כי באה בס' פחד יצחק אות ס' הנ"דמ בדק"יא ע"ב התמרמר מאד על הרב וכתב דכד נאים ושכיב אמרה ואין חילוק בזה בין אומרת נתגרשתי ובין כשנתקדשה עש"ב

י ס"ב בהגה וי"א דבז"הז דנפיש חוצפא ופריצותא אינה נאמנת וכו' ה"ד להאמינה ע"פ דבורה לחוד אבל אם ב"ד אומרים לה שתקבל חרם או שבועה ודאי דלא אמרה אדם מעולם דלא תהא נאמנת בשבועה. יד"א מ"ב הגה"בי סק"ח משם ה' עדות ביעקב בסי' ל"ו. ולכאורה נראה דאין זה מוסכם דהא אי אמרי' דאינה נאמנת היינו משום דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר וזאת מצאנו לה' פני אריה בסי' נ"ל ה"ד מוהר"חפ בס' גנזי חיים מע' הש' אות ז' ובס' רו"ח סי' קט"ו דכל היכא דאמרי' בגמרא שמא עיניה נתנה באחר או עיניו נתן באחרת חשד זה גדול כ"כ שאין להאמינו אפי' בשבועה ומר קמסייעו מתשו' ה' עבודת הגרשוני סי' מ"ט דשבועה במקום שיצרו תוקפו לא מהני י"ש ובל"ה על סברא זאת דה' עדו"בי אק"הו בה אקהי"תח דהוי היפך משנה ערוכה בנדרים ד"ץ דבראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וכו' אבל אח"ך חזרו וחששו דשמא עיניה נתנה באחר ואמרו דהאומרת טמאה אני לך אינה נאמנת עד שתביא ראיה לדבריה וראיה זו היינו בעדים ואי חיתא דשבועה לבד סגי הי"לל או עד שתשבע שהיא כדבריה לאשמועינן דהיכא דליכא עדים סגי בשבועה כי ממשנה זו הוציא ה' פני אריה את דינו ובאמת שהיא קו' עצומה

ועל מדוכה זאת עמדו האחרונים רבני זמנינו קדושים אשר בארץ והחיים אשר הם חיים עדנה ויחיו לעד הראשון אדם מר ניהו ה' מוהר"ש מאטלון ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח''ב סי' יו"ד בקש לסייע עצמו לנ"ד דקאי בטוען על אשתו שמבקשת להכשילו והוא מוכן לישבע ע"ז וקפסיק מר דנאמן בשבועה מכח הך דהי' עדו"בי ודלא כה' פני אריה ובד"לו ע"ב בקש לרפאת שבר זה מאי דק"ל ממתני' דנדרים באמרו דהמשנה מיירי להאמינה ע"פ דבורה דוקא וע"ז הוא דחזרו לומר דאינה נאמנת מחששת נתינת עין אבל אם היא תשבע לאמת את דבריה נאמנת י"ש וע"ז אריה שאג על דבריו הגאון מו"הר מוה"ראג בתשו' שם סי' י"א דל"ז ע"א ומנ"יר כתב דמוכרחין אנו לומר דהא דדן מדעתו ה' עדו"בי דע"י שבועה נאמנת ה"ד בנ"ד דמדינא דש"ס היא נאמנת וכ"פ כל הפוס' זולת