אבני האפוד חלק א מא

סק"א אם הבועל מהמנין. וע' לרב רחומאי מוה''רא ברכה נר"ו בס' ויקרא יהושע חי"וד כי' ב' בהגהותיו שם דהאריך הרחיב בכל הנז' ואסף איש טהור ספרי הפוס' דעמדו ע"ז יש"ב ובס' טהרת המים מע' הפ' ס"ק ב"ך

ו ס"ו שפחה שהוטבלה לשם עבדות אסור לב"ח. איסור שפחה לב"ח וישראלית לעבד לדעת הרמ"בם הוא איסור דרבנן ולדעת ר"ת הוא איסור דאורייתא. הרש"דם חי''וד סי' קצ"ה וק"צז וכו'. כנ"הג לעיל סי' ד' הג"הט סק"ח והריאה דברי מוהרש''דם בשרשן סי' קצ"ז יראה דבישראלית לעבד לכ"ע הוי דאורייתא והכריע הדבר שמוכרח לחלק ביניהם ומן התימא על ה' יד"ח שם סק"ד שכתב גם הוא כלשון הזה ובסי' זה סק"ד בנה אצלו צייון תשו' ה' ת"ח ח"ג סי' מ"ד ומ"ה ומ"ו ושם מבואר דבר זה בדעת מוהרש"דם. ומוהר"שק ומוה"רד בן נאחמיאס שם גם המה הסכימו לזה בדעת הרמ"בם עי"ש. שו"ר לה' שע"המ פט"ו מה' א"ב שהק' כן על הכנ"הג וכתב שמדברי הרד"בז נראה ששניהם מד"ס ובס' מעשה רוקח הנ"דמ בפי"ב מה' איסורי ביאה כתב דגם הק"ש תפס בדעת הרמ"בם דאיסור עבד ושפחה הוי דאורייתא וע"ע בס' פחד יצחק שיטה לקידושין ד' מה שפלפל בדין זה על תשו' מוהרש"דם ועל דברי המש"ל פ"ג מה' עבדים חק"ל ח"אע סי' ז' וע' בס' שושנת העמקים להגאון פרי מגדים בכלל ה' מ"ש בזה

ז ס"ה ש"ע נתערב ולד ישראל בולד שפחה הרי שניהם ספק. אם נתערב ולד שפחה בשני ולדות אי אמרינן בזה חד בתרי בטיל חו"ד בע"ח חשיבי ולח בטלי עמד בזה ה' חק"ל בחי"וד ח"א סי' פ"ט יש"ב

סימן טו"ב

א ס"ח ש"ע ה"א בכלל עריות היא ואין קידושין תופסין בה. מי שטבע במשח"לפ או נעלם ויצא עליו קול שמת אך לא נתודע הדבר בבירור ונשארה אשתו עגונה והלך אחר וקדשה ושוב אחר ימים נתאמת שהקול המת והותרה האשה ושוב הלכה ונתקדשה נשמעו עמד בזה ה' שערי רחמים בא"הע סי' כ"ד למען דעת איזה קידושין תפסי דאף דבשעת קידושי הראשןון לח נתברר הדבר דפנויה היתה מ"מ כיון דלבסוף הוברר דמת היה באותו זמן אגלאי מלתא למפרע דשפיר מצאו הקידושין מקום לחול או"ד כיון דבשעת קידושין לח נודע בבירור שמת א"כ הקידושין הוו מעשה קוף בעלמא וקידושי ב' הוו קידושין ופשיט לה דקידושי קמא הוו קידושין גמורין ואמרינן אגלאי מלתא למפרע וחיליה מההיא דנחלקו ר' ור"ל ביבמות דל"ה בחולץ למעוברת והפילה דר"יו סבר א"ץ חליצה מן האחין דאמרינן אגלאי מלתא למפרע ור"ל סבר דצריכה חליצה דתגלי מלתא למפרע ל"א ופסק הלכה כר"ל וכתבו התוס' שם בד"ה תגלי דאפי' לר"ל דל"א אגלאי מלתא למפרע ה"ד בדבר שלא היה ראוי להתברר באותה שעה וכגון במעוברת דמי יודע עתידות אם תפיל אבל היכא דסענין כבר היה באותה שעה רק דהיה נעלם מאיתנו כגון קדש אחת מב' אחיות ומת דאזי שתיהן חולצות ולא מתייבמות ול"א כיון שאינן עולות ליבום אינן עולות לחליצה דאם היה גלוי לכו איזו מהן נתקדשה וכגון אם יבא אליהו ויאמר מי המקודשת היתה עולה לחליצה וניבום יעו"ש והנמק"י סבר לחנק דבמפלת איפשר דבר אחר גרם לה דבההיא שעתא בר קימא הוא אבל בעלמא אמרינן אמ"ל אף לר"ל ומינה דן הרב לנד"ז דלח הוי מלתא דנולדה אח"ך דאז בשעת הקידושין הבעל איננו והיא היתה פנויה רק דאין אתנו יודע בכ"הג אמרינן אגלאי מ"ל לכ"ע והקידושין הנם ק"ג ובסוף הסימן כתב דכן מצא להדייא להרד"בז בישנות סי' רע"א ולמוהרש"דם א''הע סי' ס"ב את"ד יעו"ש ובסי' כ"ה שנתוכח עם רב שבימיו לפלפולח בעלמא אך לענין דינא הסכים כוותיה ע"ע

ואני אמרתי תגלה אזנך לחמר דלכאורה נראה דיש חולקין וכ"ל דבגו"וד לא הוו קידושין. הלא מראש שא נא עיניך וראה לה ח"מ לקמן ר"שי כ"ח דעמ"ש מרן בס"א והם דברי הרמ"בם בפ"ה מה"ח וז"ל המקדש את האשה בגזל וכו' אם נתיאשו הבעלים ונודע שקנה אותו דבר ביאוש ה"ז מקודשת כתב הרב דדוקא נודע קודם הקידושין חבל אם בשעת הקידושין לא נודע אם נתיאשו אף שח"תך נודע שכבר היה יחוש קודם הקידושין הוי כיאוש שלא מדעת והרי התם האמת שכבר נתיאש והידיעה חסרה אצלינו עם כל זה כיון דאנן לא ידעינן הדבר ל"א חמ"ל ולא הוו קידושין וה"ה ה"ן הגם דכבר מת הבעל קודם קידושין והיא פנויה עכ"ז כיון דלא נודע לעם כי הוא מת ודחי אע"פ שנודע אח"ך מ"מ בשפת הקידושין אנחנו מחוסרי ידיעה. אך במעט קט יש לדחות דאם כונת ה' ח"מ היא כמו שפירשנו דטעמא הוי דוקא בעבור חוסר ידיעה ק' דהוא סותר דידיה אדידיה דלהלן באותו סי' עצמו כ"ק נ"א עמ"ש מרן דאם היתה סחורה בינו ובין חברו וחלקו שלא מדעת חברו וקדש בחלקו הואיל וצריכה שומת ב"ד אינה מקודשת שאין זה נועל לעצמו מה שירצה ויניח מה שירצה כתב הח"מ שאם אח"ך בא השותף ונתרצה למעשיו ועדיין לא נתאכלו הקידושין או אפי' נתאכלו יש לדון בזה למעשה אם נאמר אמ"ל שבשלו קדש והב"ש שם ס"ק מ"ו פשיט לה דל"א למפרע שבשלו קדש יעו"ש והשתא ק' לה"חמ דהדברים ק"ו השתא הכא בגזל דעל האמת נתיאשו הבעלים קודם הקידושין וקושטא קאי דאיכא קנייה רק דאיכא חוסר ידיעה עכ"ז קאמר דבעבור החוסר ידיעה לבד שלא היה לנו בעת הקידושין הם בטלים