אבני האפוד חלק א שצח

סי' ל' הלזו דסבר מימר הכי בתחילה ושוב הדר ביה מר מכח לשון ה' המאירי ביבמות שכתב שדעת גדולי הרבנים וגדולי המחברים כדעת רש"י שנוטל היבם כ"ח ואיפשר דהם רבים דקיימי בשיטה זאת ולכן נראה לדון כממון המוטל בספק דחולקין וסדר החלוקה הוא באופן זה (נז' לפנים) וכו' אך לא אהיה כובש תחת לשוני מה שנרגשתי בדברי הרב ז"ל והן קדם אציגה כא עמך לשון ה' המאירי בכ"י שהביא הרב והנהו בדפוס אצלנו בשייך לדכ"ד מהש"ס וז"ל זה שכתבנו שהיבם יורש נכסי אחיו המת דוקא במוחזקים ביד האח אבל הראויים לו אינו נוטל בהם אלא כשאר האחים מעתה מת בחי' אביו זכה המיבם בנכסים שהיו מוחזקים בידו באותה שעה אבל לכשימות האב אין היבם נוטל בהם כלום מצד אחיו המת וכן מתברר בפ' החולץ וכן כתבוה גאוני ספרד ומ"מ גדולי הרבנים נראה שסוברים שהיבם נוטל חלקו וחלק אחיו בנכסי האב לכשימות ופירשו שאינו נוטל בראוי במה שהיה ראוי אביהם לירש עדיין כגון שמת אביהם בחיי זקנם ואף גדולי המחברים נראה שכתבו כן וכן שיטת התלמוד מוכחת כמו שביארנו בפ"ק דבתרא. שהרי אמרו שם שהיבם שבא ליטול חלקו וחלק המת בנכסי האב אין האחים חייבים ליתן לו שני חלקים ביחד וכן שנאמר שם דאם היה המת בכור שהיבם נוטל חלק בכורתו בנכסי האב. ומ"מ הם מפרשים בה כגון שמת האב ועדיין לא חלקו ומת זה קודם חלוקה שהמייבם קם תחתיו לחלק ואם אבי אביהם קיים אינו נוטל בנכסיו כלום שראוי הוא וכן הדין בנכסי אביו אם מת זה בחיי אביו וכן שמעתי בשם התוס' ע"כ, וזכורני מזח שנים רבות שראיתי בס' בית הבחירה והם חידושי המאירי לנדרים נזיר סוטה בהקדמת המגיה דכשכותב ה' המאירי גדולי הרבנים כונתו על רש"י, וגדולי המחברים כונתו על הרמ"בם וכעת אין הספר בידי אשר עפ"ז יש לתמוה טובא אעיקרא ע"ד המאירי דבשלמא גדולי הרבנים דאיהו ניהו רש"י שפיר קאמר דרש"י קאי בשיטה זאת, אכן גדולי המחברים דהוא על הרמב"ם איך אפשר שדעתו כן דהא בפ"ג מה' נחלות דין ו' כתב להיפך וכמ"ש ה"ה ז"ל שם ותו דאח"ך סיים בדברו דנכסי אבי אביו נקראין ראוי וכן הדין בנכסי אביו אם מת זה בחיי אביו והוא היפך מ"ש בסמוך

אבל האמת דכונת דברי המאירי הוא כך דבתחילה גילה דעתו דכל שמת בחיי אביו אין היבם נוטל חלק אחיו בירושת אביו וע"ז כתב דמ"מ גדולי הרבנים שהוא רש"י דעתו להיפך. ושוב כתב דאף גדולי המחברים דאיהו הרמב"ם כתבו כן בפירוש כמ"ש בתחילה דאינו נוטל וסיים להחזיק דעתו דכן שיטת התלמוד מוכחת וכו' ודוק בדבריו כי הוא ברור. נמצא דמלבד דאין כאן רעים לס' רש"י עוד בה דמצינו דגם דעת המאירי כס' הטור ודעימיה דאינו נוטל חלקו וחלק אחיו בנכסי אביו כשאביו קיים ואיכא הכא רובא המסייע ליורש ולח ליבם דדינא הוי לילך אחר הרוב וצדק ה' עבודת השם בפסקו ואה"מר כדחזי מה' בני אברהם פנה אל דרך אחרת בדברי ה' המאירי

ועל מ"ש מור"ם בהגה ע"ע חובות והלואות של המת גופיה דבמחלו' הוא שנוי ע' מה שהאריך בזה ה' עבודת השם שם דהעלה לחלוק ביניהם חלק המוטל בספק ג' רבעים היבם ורביע אחי המת וכדעת הבנ"א הנז' לענין נכסי אביו ועמד שם באורך בספק הנופל בין יבם ליורש ואין שום א' מהם מוחזק מי מקרי מוחזק עי"ד

ב אי בנכסי אחיו יש לחלק בין ראוי למוחזק ע' כנ"הג הגה"ט סק"ד דבמחלוקת הוא שנוי וע' פאת נגב סי' כ"ד דאחר דהביא המחלוקת העלה לענין הלכה דהיבם נוטל ג' חלקים והיורש רביע יעו"ש

סי' קס"ה

א לפנים סוף אות ג'. דק"י וע' בס' עבודת השם א"הע סי' מ"ד דר"ג ע"א שכ"כ דקדימת מ"ח ליבום אינו אלא מדרבנן ושכן מצא להג"ור בא"הע כ"ב סי' י"ב ולהרב יאודה חן ה"ד בתשו' מרן א"הע דיני יבום סי' ג' דקמ"א ע"ע ומן התימה שלא הזכיר תשו' הרדב"ז שהביא מו"הר בצ"הכ וכנז' לפנים וגם הצ"הכ לא זכר הפוס' הנז' וע' לקמן אות ד'

ב לפנים סוף אות יו"ד. דפ"ה ע"א וכן הצ"ע ה' עבודת השם שם דכ"ד ע"ג דברי ה' מוה"רי פאראגי הנז'

ג הנשבע ליבמתו קודם שתפול לפניו לחלץ לה שבועה חלה עליו וחייב לחלץ לה יד"א הגה"ט סק"י משם מוה"רי בי רב סי' י"ב וכ"פ מרן בש"ע יו"ד סי' רל"ט ס"ז משם תשו' הרא"ש ועמ"ש אני עני בחידו' ליו"ד סי' ג"ר ולקמן בסמוך

ד יבם שנשבע בשעת נישואי אחיו לחלץ ולא ליבם כונתו דאפי' שיתרצו שניהם לייבום לא יוכל לייבם דמאחר שנשבע לחלץ לא היה צ"ל ולא לייבם לישנא יתירא לטפויי אתא דאפי' אם תרצה האשה להתייבם קבל עליו בשבועה שלא לייבם אלא לחלץ. מו"הר פמ"א ז"ל בח"ב סי' מ' רמזו היד"א בסק"ט. ובמעשה שהיה שכתוב בכתובה ונתחייב אחי החתן בש"ח וכו' לחלץ ולא ליבם כפי הסכמת ותקנת רבני פטרץ הישנה וכו' ועתה נתרצו שניהם ליבם נשאל ה' עבודת השם שם ועמד לפניו לשון הפמ"א. הנז' ובתחילה חתר לידע על עיקר תקנת רבני פטרץ מאיזה טעם תקנוה אי משום דחשו לס' האומ' דמח"ק ונ"מ דאף