אבני האפוד חלק א שצז

ע"א אהמ"ר מנייהו מלכי כיון שהטור דהוא בקי במילי דאבוה והר"בי כתבו בהדייא להיפך בדעת הרא"ש מאן ספין לחלק עליהם בלתי ראיה מפורשת

איך שיהיה מרן ז"ל בסעיף זה סתם כדעת השלישית דאין ש"ק יכול למנות שליח אפי' נתנה לו רשות ואפי' נאנס ובעבור זה קדמונים אחזו ציער על נוסח ההרשאה שהביא מרן לעיל בס"ל או ביד שליח שלוחה דלפי דעתו אינו יכול השליח לשוויי שליח אחר אפי' יורד ברשות וה' פ"ת בס"ק כ"ה הביא משם ה' גט מקושר (אשכנזי) דט"ס נזרק בדברי מרן (ויעו' במז"הג אשר לי סי' פ''ו או"ט) ובכן אנן בדידן שנתפשטו בינינו הוראות מרן אין ספק דיש להחמיר שלא לעשות ש"ק שליח שני אפי' נתנה לו האשה רשות

ודע דיש עוד שיטה רביעית היא סברת הר"י אלברצלוני ז"ל דס"ל דכל שהשליח הראשון הוא שליח בקנין יכול לשוויי שליח אפי' בלתי נתינת רשות והביאו הרש''בא בפ' האיש מקדש ה"ד היד"א בסי' ל"ה הגה"בי ס"ק כ"ו וכפי דעתו שם הוא דגם הרשב"א מסכים לזה יעו"ש ויעו' בס' דברי אמת קונט' י"א סי' ל'

סי' קמ"ג

א ס"ב ש''ע ולכתחילה לא תנשא קודם קייום התנאי וכו'. ברור דאינו אלא חומרא דרבנן אבל מן התורה אפילו שהוא בק"ע ותלוי ביד אחרים תנשא כדמוכח מדברי הרש"בא בפ' המגרש וכן בדין וכו'. ה' פאת נגב סי' כ"ג דנ"ז ע"א

סי' קמ"ז א ס"ב ש"ע כתב התנאי בגט אחר שגמר לכתב תורף הגט ה"ז כשר. זהו אפילו לדעת רבא בגיטין פ"ד וכן דעת כל הפוסקים וכמ"ש בב"י וגם הרי"ף ז"ל בהלכות כתב להדייא שכן הלכה. אך ק' דהרי"ף ז"ל בתשו' שהביאה הטור והיא מוצאת בתשו' המיוחסות סי' קמ"ז ובתשובו' שבידינו בסי' ל''ב כתב וז"ל דמוטב שישאר התנאי אצל הבעל כדי שאם תנשא תוך הזמן יערער בו אבל אין רשאי לכתב התנאי בגט עצמו ובתחתיו או מאחוריו משום שאם כתבו בגט הוייא ליה לבעל זכות בגוויה דגט ואין זה גט כריתות וכו' יעו"ש (ויעו' ביד"א הג"הט ס"ק) ואע"ג דהרמ"בם ורבינו בש"ע דקדקו לכתב כתב התנאי דמשמע דיעבד אבל לכתחי' גם הם יודו דלאו ש"ד וכמ"ש בב"י להדייא דלכתחי' אין כותבין על שום תנאי כלל ואפי בע"פ שכ"כ הר"ן בהמגרש דעכשיו נהגו ליזהר שלא לכתב שום תנאי בגט וכו' ע"ש, מ"מ מדברי הרי"ף בתשו' נראה דאפי' בדיעבד לימ' שכן משמע מלשון אינו רשאי וכמ"ש הרמ"בם בתשובתו והובאה בכ"מ פ"ח מה' גירושין דין ד' ולענין דינא הכנ''הג בסי' קנ"ד בח"ש בחלק הנקרא גט מקושר הביא הנוסח לכתב בשטר בפ"ע וע' גט מקושר סי' פ"ז אות ך' דהביא משם האדמ"ק חא"הע דמ"ל והפרי האדמה ח"א דפ"ד דמנהג ירוש' לכתב המע''בד אחורי הגט למטה במקום החלק ולא הונח לו מכח תשובת הרי"ף הנז' וכתב דאין לזוז ממנהג הראשונים לכתב מעב"ד בפני עצמו וליתנו בידה יעו"ש. ואת זה ראיתי במזה"ג אשר בס' דברי שמואל למו"הר מוהרישא ז"ל באות קס"ח שהביא נושא תנאי שעשו בנתינת הגט ולא פורש בדבריו אם נכתב אחורי הגט או בשטר בפני עצמו יעו"ש אך בדברי הגאון מוה"ר מוהרא"ק ז"ל במז"הג שלו סי' י"ג בא מפורש שהתנאי נכתב אחורי הגט ואין לחלק בין היכא דהגט היה גט כריתות לגמרי אלא דנתקן התנאי ע''י שבועה להיכא דהגט הוא ע"ת ויעו' בס' פתחי תשובה סי' קע"ה סק"ו דלכל האופנים טעמיה דהרי''ף הוא דעדיין אית ליה זכייה בגוויה ודוק וע' שדי חמד מע' גט סי' א' אות נ"ה דנתפשט המנהג בין הספרדים שלא ליתן גט שכ''מ על תנאי או גט זמן אלא גט כריתות ובהתקשרות שבועה יעו"ש

סי' חמ"ט

א ס"ה שלחן ערוך לא נאמרה חזקה זו וכו' ע' שדי חמד כללים מע' הא' אות ל"א ובקונט' פאת השדה מערכה זו אות קמ"ז

ב לפנים אות ח' ע"ע שדי חמד כללים שם אות ל"ב ובקונטריס פאת השדה אות צ"ט

סי' קנ"ד

א ס"ב בהגה איש המכה אשתו וכו' ולהשביעו שלא יעשה עוד הרש"בא במיוחסות סי' ק"ב כתב דאפי' הגיעו לדבר ברור שהבעל מכה שלא כדין איני רואה שיכולין ב"ד להשביעו שלא לעשות כן אלא גוערין אותו ומיסרין אותו וכו', וכ"כ בח"ה סי' רס"ד דאין להשביעו על העתיד אלא מפייסין אותה פעם ושתיים ואם חוזרת להתרעם מחרימין סתם על מי שעושה כן והדבר מסור לפי ראות עיני הדיינין כפי המקום וכפי השעה וכפי האנשים ע''כ

ב ס"ג בהגה ומושיבים ביניהם אחרים לראות בשל מי הרעה וכו' ככל הדברים האלה כתוב בתשו' הרש"בא קויק סי' תע"ו (והבאתים אל ב''הד בוארשא ש' תרנ"ח ויהיו נקראים ת' הרש"בא ח"ז) וסיים שם ואע"ג שנמצא דבר אמת שהכה אותה פעם אחר פעם אין כופין הבעל ליתן גט ולגבות כתובתה עד שיתרו אותו ביד וזקני הקהל וכו' וכשקבל עליו התראה ומשרין אותה ע"י נאמן אם יעיד אותו נאמן ששנה באולתו מגבין לה כתובתה ע"כ