אבני האפוד חלק א שצה

לאפוקי קלה דאי איתא דגם בחלה יכול לעשות ש"ק שליח אחר מאי איכא בין שליח הולכה לש"ק והיה די בשיאמר דדעת הרש"בא דדינו כמו שליח הולכה אלא ודאי דדעתו בדעת הרש"בא דס"ל לחלק בין חלה לנתינת רשות אך הדבר הקשה הוא שראיתי לה' מלך שלם בחידו' לקידושין דמ"ב שהביא דברי הרש"בא בחידו' לקידושין ר"פ האיש מקדש דעל סוגייא זו דושלחה מלמד שהשליח עושה שליח כתב וז"ל וא"ת בשלמא שליח דידיה משוי שליח אבל שליח דידה היכי משוי שליח והא מילי ננהו ולא ממסרן לשליח, תירץ הרב אלברצלוני דהכא בדשויתיה איהי שליח בקנין דאלים לשוויי שליח. ומסתברא בשנתנה לה רשות לשוויי שליח דלא אמרינן מילי התם דהא באומר אמרו שליח עושה שליח א"ן בשחלה שליח או שנאנס שהשליח עושה שליח משום דסתמא דמילתא כל שחלה דעת בעלים שימנה שליח וה"ן בכ"הג מירי ולא באו כאן אלא ללמד שהבעלים רשאין למנות שליח ושהשליח שלהן ממנה כדיניה עכ"ד. מבואר דעתו דחלה הו"ל כנתינת רשות. והנה ה' מלך שלם הביא משם חכם א' שבימיו שהקשה על הרש"בא מסוגיית הש"ס שם בגיטין דכ"ט דרמי תרי מתניתא אהדדי ותי' רבא משום דמילי ננהו ולא ממסרן ואי איתא דכשחלה ל"א מילי לא ממסרן לשליח הי"ל לתרץ שאני מתני' דחלה, והרב המחבר רפא שבר זה על נקלה אהמ"ר עי"ד אבל על שניהם הכתוב אומר ונעלם דבר דהריט''בא בחידו' לגיטין שם נרגש מזה הבאתי דבריו לעיל (ד''ה והנה) אשר לפי דבריו מתחזק יותר הקושייא על הרש"בא דמהש"ס מוכח דמילי לא ממסרן לשליח אפי' בחלה, ומלבד מאי דקשה מסוגיית הש"ס ק"ט מדידיה אדידיה ולא זכיתי להבינו דהרש"בא הוא מכת הסוב' דעיקר שליח הולכה דמצי משוי שליח היינו בחלה וכי מקשי הרש"בא דתינח שליח דידיה אבל שליח דידה היכי מצי משוי היינו אפי' בחלה דאי לא חלה אפי' דידיה נמי ולפ"ז בשלמא לתירוצא קמא דהיכא דיהבא איהי רשותא שאני את' שפיר אך לתירוצא בתרא דהכא מיירי בחלה אינו מובן דא"כ מאי איכא בין שליח דידיה לשליח דידה והדבר צריך אצלי תלמוד. ומ"מ אע"ג שאני בעניי לא זכיתי להבין דבריו מ"מ לא נכחד דהרש"בא כתב להדייא דבחלה ש"ק יכול לעשות שליח אחר וסלקא בידן דהרש"בא חולק עם הר"ר ישעיה וס"ל דחלה הוי כנתינת רשות

ובדעת הרמב"ן ראיתי בדברי הפוס' שינויי דעות בזה וז"ל הרמב"ן והביאו הר"ן בס"פ התקבל יכולה אשם לומר פ' שהוא במד"הי הריני עושה אותו שליח לקבל לי גטי ומיהו מסתברא שאין ש"ק עושה שליח דהו"ל מילי ומילי לא ממסרן לשליח אלא באומרת אמרו ומנתה היא שליח שלא בפניו וכו' ע"כ ולפום ריהטא מלשון הזה אין להכריע מאי דעתיה דהרמ"בן בש"ק אי יכול למנות שליח במקומו כל שהאשה הרשהו או אינו יכול אפי' ברשותה דאיכא למימר דכיון דדייק בלישניה לומר דאין ש"ק עושה שליח רק באומרת אמרו ומנתו היא משמע דדוקא בכ"הג דהא סוף כל סוף הרי הוא מנוי ממנה אבל בהרשאה כיון דאין המנוי ממנה לשליח שני בדרך ישר רק מכח הרשאת שליח קבלה הראשון לא מהני דהו"ל מילי ולא ממסרן לשליח או איפשר דכל שהוא ברשותה מצי משוי ונקט הכי לריבותא ללמדך דאע"ג דשליח ב' אינו בא מכחו של ראשון אלא איש אחר אשר איננו שליח על המעשה בא והגיד לו שהאשה מנתו שליח וסד"א דלא מהני דהו"ל כאומר אמרו קמ"ל דבכ"הג לא הוי כאומר אמרו לסופר אך אם הוא ברשותה הא ודאי דמהני. ונראה להכריע כהצד הזה מדחזינן דהגם דהרש"בא ס"ל כדברי הרמב"ן בזה וכמ"ש הר"בי בסי' ק"ך כשהביא דברי הרמב"ן דס"פ התקבל הנז' ועכ"ז כתב דש"ק יכול למנות אחר תחתיו כל שהיא נותנת לו רשות. והרש"בא גופיה בר"פ האיש מקדש הבאתי לשונו לעיל יליף דש"ק מצי משוי שליח מההיא דאמר אמרו עי"ש, אמנם עינינו הרואות איש שר וגדול מרנא הרב"י שהבין בדברי הרמ"בם אלו שדעתו דגם בהרשהו ל"מ דאחר שהביא בב"י דעת הרש"בא שכתב דאם אמרו בפירוש שימנה שליח אחר תחתיו דמהני כתב אבל הר"ן כתב בס"פ התקבל (והם דברי הרמ"בן) דאין ש"ק עושה שליח וכו' אלא באומרת אמרו ומנתו היא שליח של"ב ע"כ מבואר הדייא לדדעת מרן ב"י לחלק בדעת הרמ"בן וה"רן דדוקא היכא שמנתו היא שליח מהני אבל כל שמרשה לשלוחה שהוא יעשה ש"ק למי שירצה אע"ג דידו כידה ופיו כפיה לא מהני דהו"ל מילי ולא ממסרן לשליח וכדעת הרמ"ה. אפס כי עז ולא אוכל אבינהו מ"ש בב"דה אחר שהביא דעת הר"ן הנ"ל וז"ל וכ"כ ה"ה בפ"ז בשם הרמב"ן ע"כ ושא נא עיניך וראה לשון הרב המגיד שם שאחר שהביא דברי הרמב"ן הנז' כתב ואף הרש"בא כתב שאינו עושה שליח תחתיו אא"כ אמרה בפירוש שימנה שליח אחר תחתיו וכו' מבואר דדעת ה"ה דהרש"בא והרמ"בן בחדא שיטה אזלי דיכול ש"ק למנות אחר תחתיו כל שהוא ברשותה ודלא כמו שהבין מרן ב"י בדבריו ואיך מביא עזר כנגדו גם הריב"ש בסי' שי"ו כתב בפירוש בשם הרמב"ן דדעתו דכל שהוא ברשות האשה יכול למנות אחר תחתיו ול"ד היכא שמנתו האשה ומדוע לא הביאו מרן ב"י פה והלא היא כתובה בב"י לפנינו לענין אחר ומלה בצל"ע (למוד"עי אני צריך כי שיטות הרשב"א וחדושי שאר הראשונים על הש"ס בעונותי אמ"א רק שיטת הריט"בא לגטין, ואני מסתפק ממה שהעתיקו לשונם הפוסקים) ודעת הרא"ה ז"ל בספר החינוך סי' תק"נב הבאתי דבריו