אבני האפוד חלק א שצג

ב לפנים אות ד' במה שהבאתי מהג"פ שהדין מוסכם. ע' מה שכתבתי עוד בזה במז"הג הנז' שם

סי' קכ"ט

א ס"ד ש"ע כותב מקום הנתינה. אשה שבמקום הכתיבה היתה נקראת שרה וסינייורולה ובמקום הנתינה אין קורין אותה אלא סינייורולה לבד הגט כשר דבכינוי אין לחוש ללעז. כנ"הג הגה''בי סק"ז וע' יד"א סק"ח ומוהר"ר עזריה יהושע ז"ל בתשו' כת"י עמד על נד"ז ממש וחולק דס"ל דגט זה לא מהני ונדפסה תשו' זאת בס' מחז"א סי' כ''ד

ב ס"ט ש"ע גר או שתוקי או אסופי אין כותבין אלא שמותיהן בלבד. עמ"ש אני הדל בתשו' שבט התרע"א

ג סי''וד ש"ע שינה וכתב יוסף בן שמואל פסול. ע' גט מקושר סי' ד"ן או"ג ומ"ש בתשו' שם

ד לכתב שם אבי אביו או שם אבי אמו בגט. עמ"ש בזה בב"י בשם מוה"ראי בפ''וכ סי' קל"ח וע' ג"פ ס"ק נ"א ב"ש סקי"ט ומ"ש א"ה בתשו' שם

סי' ק"מ

א לפנים סוף אות ה'. סי' כ"א או"ג – וע"ע פחד יצחק מע' המ' ע' מומר המגרש על מה שנהגו בארץ כתים שמרצים את היוצאים ברצי כסף לגרש נשותיהם ומפני הלחץ מזמנים ב' עדים ומצוה המגרש בפניהם לסופר לכתב ולהם לחתם וליתן לה ומעכבים המגרש ומעסקים אותו בדברים עד שיודעים בבירור שהגיע הגט מיד העדים ליד האשה שעמד בזה הרב שמשון מורפורגו (בע"ס שמ"ן) דעל מה סמכו להתיר א"א לעלמא על נקלה לבלתי שמר את כל המשפטים והתורות אשר באו בס"הג ואם יש לסמך ע"ז מפני הסכנה ומוה"רי פאציפיקו השיב שם להלכה להתיר לכתחילה דכיון דאיכא סכנה דאו"הע תמיד מבקשים תואנה עלינו בעניינים כאלו לא בעינן לא הרשאה ולא ביטול מודעות ואחריו בא הרב מוהר"י באסאן ז"ל והחזיק בהיתר. ושוב הובא שם תשובה אחת בלתי חתימה ופלפל על דבריהם דרבנן דמה סכנה היתה שם דאם יהיה דכשיראה המגרש הדברים המצטרכים לחיקון חז"ל יתן כתף סוררת כיון דבא הפייוס ע"י ממון לא חיישינן להכי ואם הסכנה היא מחמת המלכות שלא יתרצה בכך או שאנו יודעים בבירור שהמומר לא יתרצה בכך אפי' יתנו לו כל כסף וזהב שבעולם הא נמי תברה דאיפשר דעבדי אדעתא לקלקלה סו"ד לא מצא נח"ר בדבריהם והוא נוטה להחמיר י"ש

א''הע סי' קמ''א

א ס"ד ש"ע המקדש קטנה ע"י אביה וכו' אביה מקבל גטה. במחלוקת הפוס' בזה ובנוסח הגט ובסדר הנתינה ע' מה שרמזו בזה הכנ"הג ויד"א. וגם ה' פאת נגב בסי' ך' האריך בזה והעלה לענין מעשה שלא תתגרש אלא ע"י אביה דוקא ולכתחילה לצאת ידי ספק צריך לכתב ב' גטין וצריך ליתנם ביד האב וליותר טוב הגט שהוא לגבי דידה יתנהו בידה בשיתפס אביה את ידה יעוש"ב. ובמפתחו' בס' מחזה אברהם סי' כ"ד אות ז'

ב סמ"ג ש"ע שליח קבלה אינו יכול לעשות שליח וכו' ראיתי לעמד ולברר דעת הראשונים כל אחד ואחד בפרטות בענין זה מהספרים הנמצאים אתי יען ראיתי מבוכה בזה בספרי האחרונים בהביאם אותם והוא דבר הנצרך לדעת כי נ"מ לענין אחר (עמ"ש במז''הג שלי סי' קל"ה) ואומר דג' שיטות בדבר. הדעה הראשונה דש"ק יכול לעשות שליח תחתיו כמו שליח הולכה דבעל אפילו בלתי רשות האשה. הדעה השנייה דכל שהוא בלתי דעת האשה אינו יכול כ"א דוקא כשנתנה לו רשות למנות גברא בחריקה הדעת השלישית דאפילו בנתינת רשות מהאשה ל"מ דהו"ל מילי ומילי לא ממסרן לשליח אפי' בכ"הג

הדעה הראשונה היא דעת בעל העיטור והובא בטור סי' זה שכתב להדייא דכל היכא דהבעל עושה שליח ושליח שליח האשה עושה שליח ושלוחה שליח. ומבואר בדברי הטור דאפי' בלי רשות ואע"ג דמרן ב"י הביא דברי העיטור באות שין שכתב בנוסח שטר קבלה ויהא ליה רשותא לשוויי שליחא ושליח דשליחא אחרינא וכו' לאו למימרא דצריך שיתן לו רשות בהדייא דא"כ היינו סברת הגאון ולמה כתב הטור אחר דברי הגאון ובע"הע כתב וכו' דהיינו דבא לחלוק א"ו מוכרח לומר דבנוסח שטר השליחות כתבי הכי לרווחא דמילתא אבל מצד הדין אע"פי שלא נתן רשות מהני והרש"בש בסי' רס"ו הובאה בב"י לקמן כתב כן להדייא בדעת העיטור וכתב דדעת הרמ"בם כדעת בע"הע מדכתב בפ"ז מה' גירושין דכל שליח עושה שליח ולא חילק בין שליח האשה לשליח האיש ושכ"ד גדולי האחרו' והסכימה דעתו לזה. וע' יד"א בהג"הט ס"ק קי"ג הביא משם ה' עצמות יוסף שכתב דר"ח והריט"בא סברי כדעת בע"הע ואין ספר עצמות יוסף כעת עמדי לראות איה מקום כבוד דברי הריט"בא ז"ל דכתב דש"ק מצי משוי שליח אחר בלי רשות האשה דמדבריו בחידו' לגטין על דכ"ט מבואר להיפך שכתב וז"ל ואע"ג דבהאיש מקדש נפ"קל דשליח עושה שליח מושלח ושלחה והתם בין חלה בין לא חלה משמע וכו' איכא למימר דקרא לא אתי אלא היכא דגלי בעל דעתיה דלא קפיד ואשמועינן קרא דהיכא דליכא קפידא דיכול השליח לעשות שליח ופירשו רבנן דהיכא דחלה ודאי לא קפיד ע"כ הרי בהדייא דמוקי להך דרשא דושלח ושלחה דשליח עושה שליח היכא דגלי דעתיה בעל