אבני האפוד חלק א שצב

באו על הדפוס נקראים בשם תשו' הרש"בא ח"ז) עוברת ע"ד אסור הבעל לקיימה שהרי בעייא היא במ' סוטה אע"פ שהספר דוחה אותה לשם סתמא דמילתא כיון שעוברת ע"ד היא מינח ניח"ל משמע אם רצה הבעל יכול לקיימה ולא היו מקנין לה אשינוייא דחיקא לא סמכינן להקל וכו' ובזו מצוה מ"הת לגרשה עכת"ד ואתה תחזה דה'ן נסת"ר מחמתו ומצוה ליישב

סי' קי"ח

א לפנים אות י"ד שיטה ב' שנוי ע' כנ"הג הג"הט סק"א

ב תנאי ההשבון צריך שיהיה תנאי כפול וכל משפטי התנאים. כנ"הג הגה"בי סק"ך ועמ"ש אני עני לעיל בסי' ס"ו בקונט' זה בביאור הכתובה

ג לפנים סוף אות ט"ז. סי"ך וע"ע מחז"א סי' ב"ך אות א' שהאריך לקיים המנהג שלא להחזיר המתנות והסבלונות שהוא עשוי כדת וכהלכה יעו"ש

ד לפנים סוף אות ב"ך ובעיקר הדין דפשי"טל להרבנים הנז' על מנהג קושטא דנותנין להמדודין דין מצוי אפי' כלו ונאבדו. עמ"ש בזה ה' פאת נגב סי' י"ט דבמחלוקת הוא שנוי בין רבני קושטא יע"א

ה לפנים סוף אות ל"ח שיטה ה'. הג"ור וה' מחז"א בסי' ב"ך אות ה' הביא שכ"כ מוה"רח שאול זיל (בע"ס מגן שאול) אפי' היכא דהשיאה אביה ומת בעלה הראשון וגבתה היא הכל היא רשאה ושלטאה בנפשה לכתב ההשבון ע"ש מי שתרצה יעו"ש

סי' קי"ט

א לפנים סוף אות א' וע' שדי חמד כללים מע' הגימל אות ט"ז

ס' ק''ך

א ק"ד ש"ע ואפי' אמר להם אמרו לסופר ויכתב וכו' לא יכתב הסופר וכו'. באומר אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח שיכתב גט לאשתי אי מהני במחלו' הוא שנוי וכמבו' בב"י ומשטחייות דבי' מרן דקא יהיב טעמא עד שישמעו מפיו משמע דקאי בשיטת הרמ"בן ודעי' דלא מהני וכ"כ הג"פ בסקי"ח ואם יהיה האופן דהבעל אמר לסופר הנני מצוה לך שתכתב גט לאשתי ואני נותן לך רשות שתוכל לצוות לאחר תחתיך אפי' בלי שום אונס להא ידך כידי ופיך כפי וכו' כתבתי במז"הג שלי סי' קל"ה אות י"ח דאפילו לסברת הרמ"בן ודעי' ש"ד, אך אי נקי ממחלוקת דלס' סרמ"ה ודעי' ל"מ אולם אם השליח הראשון נמנה בקנין יש להתיר בשופי יש"ב

סי' קכ"ג

א ס"א בהגה דיש להחמיר שגם קרוב לא יכתב לכתחילה זהו מדברי מוהרי"קו והר"בי כתב דגם מהיות טוב ליכא קפידא. וע' בתשו' הרש"בא קו"ק סי' רי"ג (והעלתים גם אני הדל על מה"ד בש' תרנ"ח בעיר ווארשא) שכתב דקרוב כשר לכתב הגט והראיה דבגיטין דכ"ג לא הוציאו קרוב וכו' ועוד שהוא עצמו יכול לכתבו כדתנן ג' גטין פסולין כתב בכת"י ואין עליו עדים וכו' כותב ותנשא לכתחי' ע"כ וקונט' תשובו' הלזו היה בנמצא ביד מוהרי"קו ז"ל כאשר כתבתי אני עני בהקדמתי להספר הנז' ולא זכר שר וע' פ"ת לקמן סי' ק"ל סק"ב מה שהביא בשם הגאון ישועות יעקב שדחה ראיה זו דבעל שהביאה מור"ם בד"מ והוא לא ידע כי ראיה זאת קדים אמרה הרשב"א ז"ל. וע' במזכרת הגטין אשר לי סי' ס"ג אות ט"ז וצ"ה או"ד

ב לפנים אות ג' רמזתי אי בעינן שליחות בכתיבה שנחלקו הראשונים בזה והזכירו הג"פ בסי' ק"ך ס"ב והובא ג"ך בב"י וגם באחרונים שהבאתי לפנים ובדברי ה' שד"ח שציינתי בפנים אתה תראה שהביא דברי החק"ל בא"הע סי מ"ו שחקר דלמ"ד דבעי' שליחות לכתי' הגט איך מצאנו ידינו ורגלינו בב''המ דרוב המגרשים אינם יודעים לכתב ומ"ג אם המגרש גידם שאינו יכול לכתב ואנן קי"ל כ"מ דל"מ עביד ל"מ משוי שליח ע"ש בדברי הח"קל שיישב דה"ד היכא דלא מצי עביד מדינא מטעם איסור י"ש וכזאת וכזאת חקר הג' מחנ"א בפ"ג מה' גירושי' לענין שכ"מ וגוסס ולא העלה ארוכה ומ"ור דיינא בס' יאודה יעלה חא"ח סי' י"ד יישב חקירה זו ע"פ חילוק זה מדנפשיה ושוב מצאו בחק"ל כנז' ויע"ו בהגהותי שם מה שרמזתי ע"ז עתה ראיתי בכ"י להחהש"ו עצ"ור ח"ר בכור גאטינייו ז"ל שרמז לה' פי שנים בדרוש לפ' וארא דקי"ד שעמד בזה וכתב דפועל אשתני מדין שליחו' ואף במקום דל"מ שליחות פועל שאני דהוי ידו כידו וציוה לעיין ג"ך בש"ך ח"מ סי' ק"ה סק"א ובאורים ותומים שם עכ"ד וע"ע זכרינו לחיים ח"ב דב"ן ע"ב, שד"ח חלק הכללים מע' הך' אות פ"ז שבט סופר א"הע סי' כ"ג

סי' קכ"ה

א לפנים אות ו' שיטה ל"א. בסי' רל"ב והן עתה ראיתי בתשו' הרש"בא קו"ק סוס"י שצ"ו (שהוצאתים לאור ונדפסו בוארשא ש' התר''נח ויהיו נקראים תשו' הרשבא חלק שביעי) שהזכיר מנהג זה דקריעת הגט לאחר נתינה ונ"ט כדי שלא יבא הבעל ויערער עי"ש

סי' קכ"ו

א סמ"ז ש"ע שין ועין שלא היו היודין נוגעין בהן וכו' ע' במזכרת הגטין שלי סי' קנ"ג.