אבני האפוד חלק א שצא

סי' פ'

א ס"ה שיע מלאכות אלו עושה אופן היא בעצמה וכו'. הרמב"ם זל פט"ו מה' אישות כתב וכן צוו חכמים על האשה שתהא מכבדת את בעלה יותר מדאי ויהיה לו עליה מורא וכו', אם כבוד האשה לבעלה הוי דאורייתא או דרבנן נסתפק בזה הרב הקדוש ארעא דרבנן באות של"ג ומוהרי"ע בעפרא דארעא הביא ראיה היותו מדאורייתא ממ"ש רז"ל בקידושי' ל' ע"ב אם יש ספק בידו לעשות וכו' ומר בריה דה' מחזיא בסי' ח' הביא ראיה זו מדנפשיה ודחאה והעלה דאין החייוב אלא מדרבנן וע' בפוס' שציין שם ובס' גנזי חיים מע' הך' או"די

סי' פ"ב

א ס"ה ש"ע האשה שנתגרשה אין כופין וכו'. ע' כנ"הג הגה"ט סק"ד שהביא בשם גאון בתשו' כת"י וז"ל אם גירש אדם את אשתו והיא מנקת אסור לו ליקח את בתו ממנה אלא היא יושבת עם בנו ומגדלתו והוא נותן שכר הנקתו, ודברים אלו בעצמם הנם כתובים בתשו' הרש"בא קו"ק סי' תצ"ב אשר הביאותים אל בית הדפוס מחדש אני הצעיר בש' התרנ"ח, ולפום ריהטא היה נראה דהכא קיימינן באינו מכירה דאי מכירה אפי' לאשה כופין מפני הסכנה אלא בשאינו מכירה דברצונה תלייא מילתא ואתא לאשמועינן גאון דאם היא נתרצית דגם הבעל חייב בזה ואסור לקחתו ממנה דכיון דהיא אמו משתדלת עליו יותר אלא דכפ"ז מאי שנא מינקת דנקט דמשמע דוקא בעבור שגרש אותה כשהיא מנקת אבל גרשה כשהיא מעוברת ואח"ך ילדה יכול האב לומר איני חפץ שתניקיהו לי ואם טעם האיסור משום דאמו משתדלת עליו יותר גם בזו היה לנו לאסר, ואיפשר דהתשו' הנז' קאי להיכא דמכירה והיינו האיסור דנקט שיש חשש סכנה אבל אם אינו מכירה יכול הוא לומר תני לי את הילד הזה ואני אטפל בו. ואינו ענין למ"ש מרן לעיל ס"ב דהתם מיירי בנשואה וק"ל. סי' צ"ו

א לפנים סוף אות כ"א וע"ע למר ידידנו ה' פני יצחק בח"ה הנד"מ בא"הע סי' י"ד שנשאל על פתגם דנא והביא דברי הגאון מו"הר בש"עא ודברי ה' הפוסק ועמד עליהם וגם תשו' ה' הון יוסף הנ"ל והאריך הרחיב וסו"ד שזיכה לאב בכל מכל גם בחלוקה השנית והיינו מטעם מנהג שהדרך הוא לתת לבנם בתו' שאלה יעוש"ב רח"ב רח"ב והסכימו כמו רבני אזמיר ורבני ירוש' תובב"א ע"ש

א לפנים אות א שיטה נ' וע"ע לה' אביר יעקב בסי' כ"ה פלפול עצום בעיקר המחלוקת

ב לפנים סוף אות ג'. אות ח' וע"ע פחד יצחק מע' הלמד אות לאה ד"א ע"ד

ג לפנים סוף אות ט"ו גם מו''הר מוהרא"ג ז"ל אשר היה אב"ד של יתומים בעירנו שלוניקי יע"א קרוב לשלשים שנה כתב בס"ה צל הכסף ח"א ח''המ סי' ט"ז דקכ"ב דמנהג שלוניקי להגבות כתובה להאלמנה שאבדה כתובתה ע"פ הוכחות ואומדנות כמה היה סך נדונייתה יעו"ש

סי' קי"ג

א לפנים סוף אית א' וגלילותיה וע' מחזה אברהם סו"סי א' שנסתפק על עיר מוניסטירייו הסמוכה לשלוניקי אי הוייא בכלל ההסכמה יעו"ש

ב לפנים סוף אות ה'. דקי"ז מחזה אברהם סי' א' שמן המר א"הע סי' ד

ג אפילו למ"ד שאין הולכין אחר אומד הדעת אלא לגרוע אבל לא להוסיף ה"ד כשלא פירש אבל אם נדר לתת לה כו"ך ומת יתנו לה מה שצוה אפילו בדבור בעלמא שאין צריך אלא גילוי דעת, יד"א הג"הט ס"ק כ"ז משם הפוסקים וע"ש שהביא מחלוקת בזה. מיהו ע"כ לא נחלקו אלא לתת לה יותר מעי"ן אבל עד כדי עי"ן לכ"ע יהבינן לה אף ע"ג דלבת הראשונה שהשיא בחייו נתן לה פחות כיון דגלי דעתיה האב ואף לראשונה דעתו היה לתת לה יותר רק שחתנו לא רצה. ה' שמן המר שם עש"ב

ד אם כבר נשאת ואמה או קרוביה נתנו לה יותר מעישור נכסי אי מפקינן מינה להחזיר לאחיה ע' כנ"הג ס"ק טו"ב, יד"א ס"ק ח"י דבמחלוקת הוא שנוי. ומיהו אם באה האלמנה לגבות כתובתה ורוצה להוציאה מיד היתום לא מצייא מפקא אלא תלך היא ותעשה דין עם חתנה ה' מחז"א שם וחלק על מוה"רי צדקה ה"ד שם דפסק לזכות את האלמנה ושם חתר ליישב ולעשות שלום בין מוהר"שך ח"ד סי' ל"ו והמ"ץ בח"ב סי' ן' דהי"דא בס"ק כ"ד עשאן כחולקין וע"ש מה שפלפל עוד ע"ד הכנ"הג בס"ק ב"ך וס"ק כ"ט

סי' קט"ו

א ס"ד ש"ע ואם רצה לקיים אותה אין כופין אותו להוציאה. ע' ב"י שרמז דברי הר"ן דפ' המדיר שכתב בשם הרשב"א דמסתברא דאיפשיטא בעיין שאם רצה לקיימה מקיימה וכו' ע' בדברי הר"ן בשרשם באורך. ועמ"ש לפנים אות ך' וז"ל הרש"בא בתשו' קו"ק סי' תק"ך (אשר עתה