אבני האפוד חלק א שצ

אך ה' מוה"רי פייאמיטא שם אחר שפלפל בענין כתב דמי הוא זה שיבא מעשה לידו בז"הז ויוציא ממון אם לא יודה האיש במקום שכמה גאונים אמרו להיפך אך יש לייסר ולנדות ולהחרים לראובן עד שיפייס את הנערה ואפי' יותר ממה שעולה מזון הילדה ולזה הסכים ה' מוה"רש מורפורגו בע"ס שמיץ שם. וה' המחבר פח"די אחר שהביא דברי הריב"ש כתב לחלק דבכ''הג שהיתה משרתת בביתו ומצויה אצלו תמיד גם הרי"בש יודה וחילוק זה כתבו גם הרב הכהן בתוך תשובתו שם ומוהר"א פובינו שם כתב עוד חילוק אחר דכיון שכבר החרימו על מי שיודע דבר שיבא ויגיד ולא נשמע שמץ דבר על שום אדם הו"ל כאילו הודה ג"ך שממנו דוקא נתעברה ושדינן העובר אבתריה ע' בדבריהם של כמה רבנים המובאים שם כי לרגל המלאכה אשר לפני העתקתי דבריהם אך בקיצור

סי' ע"ז

א לפנים אות י"א שיטה ד'. ל"ד וע' זכרינו לחיים ח"ב דב"ן ע"ב אות א' שהביא משם ה' אשדת הפסגה בסי' ח' דג"ן ע"ג שכתב דפטור הבעל ממזונות ובהבטי דברי הרב בשרשן תמהתי שהי"ל להסתייע מדברי הכנ"הג ז"ל

, ב לפנים אות י"ד שיטה י"ב. משרים עתה שזכיתי שבא לידי ס' פאת נגב שמתי עיני כל מעיני שם ולפי דעתי המעט צדק ה' מוהר''שם ז"ל במה שהביא משמו דדעתו כס' הפ"מ והמ"מי דבעינן המתנת יב"ח אחר התראת ב"ד וכמו שנראה בהדייא ממ"ש שם בד"ה אמנם אלא דצירף עוד טעם לאיסור בנ"ד שהיה צריך רשות ב"ד עש"ה וכמו שכן הבין דבריו גם מו"הר מוהר"שא בסי' יוד דקנ"ז ע"ג

ג ס"ג מורם בהגה ואין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו. אשה כזאת דהוייא מורדת באמתלא ברורה דמאיס עלי לא ידענו מה היא באותן הימים לענין המזונות דיש מקום לומר דכיון דאין כופין אותו לגרש חייב לזונה כל עת שהיא תחת רשותו ויש מקום לומר שכיון שהיא אינה חפצה להיות אצלו הוי המניעה מצדה ופטור ממזונות וכהצד הזה מצאתי להרב ב"ש בדיני מורדת דמאיס עלי שכתב וז"ל וקודם שגירש וכל אחד יושב לבד משמע דאין זה שום תנאי כתובה וכו' ומזונות הם מתנאי כתובה גם מדברי רש"ל בתשו' סי' ס"ט מבואר כן דאחר שכתב דלא הוי מורדת דמאיס עלי אלא כשאמרה לא בעינא לא הוא ולא כתובתו רק שיגרשנה או לא אוכל לדור עמו כלל בשום ענין ודן את האשה דנ"ד כמורדת דמאיס עלי ואין כופין אותה להיות אצלו פסק שכל מה שהכניסה ישאר בידה. והמעות במזומן ישאר ביד שליש כדי לזון אותה מן הריוח יעו"ש מוכח דאין לה מזונות מבעלה כי אם מה שתקח מן הריוח ממעות המזומנים שנמצאו תחת יד אבי אמה

והוצרכתי לזה לפי שראיתי בהגה''מר דכתובות סי' ר"ץ שכתב דהטוענת מאיס עלי בלא טענה אין לה לא מזונות ולא נדונייא וכו' דמשמע דאם הוא בטענה יש לה מזונות ואין לומר דקאי בשיטת האומרים דכופים אותו לגרש ולכן כל שלא גירש אין לה מזונות דהא מוהר"ם הוא בעל המימרא דטוענת מאיס עלי באמתלא אין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו וכמ"ש משמו. הטור ומור"ם ואיך איפשר שהרב"ש ורש"ל יסברו היפך מוה''רם אבל האמת אינו כן דמוהר"ם בא להשמיענו דאם אין לה טענה מבוררת אפי' דאומרת מאיס עלי הרי היא כמורדת דעלמא דמשהינן לה תריסר ירחי שתא ואין לה לא מזונות ולא נדונייא ולא בא לומר דאס יש לה טענה דנותנין לה מזונות דכבר פסק את הדין דבכי האי יהבינן לה גיטא לאלתר וכמ"ש המרדכי קודם לזה ואם הוא אינו רוצה אין כופין אותו ודוק

ועובדא אתא קמן באדר התרע''ב באשה שטען עליה בעלה שלא מצא לה בתולים ונפלו מריבות ביניהם ואחר שנתברר ע"י רופאים כי היא היתה בתולה ושבעלה יעץ תחבולות להוציאה בלא כלום טען בעל שתבא אל ביתו והיא טוענת כי מאסה בו ושנאת עולם שנאתהו על כי הוציא עליה שם רע וביזה אותה ואת משפחתה בפני כל העם ושא"א לה לדור עמו עוד. ופסקנו דאין אנחנו יכולין לכוף אותה שתלך לביתו כי לאו דוקא טוענת מאיס עלי אלא כל שאומרת איני רוצה אותו שנאתיו לא נקרא עוד בעלי הוי כמאיס עלי וכמ"ש הכנ"הג בהג"הט סקי"ט והכא אין לך אמתלא גדולה מזאת אך לא חייבנו אותו במזונות ע"פ האמור

סי' ע"ט

א ס"ג ש"ע ואין ראוי' לעשות כן מפני ד"א. ע' ב''ש סק"ד שהביא מחלוקת הראב"ד ודעי' עם הרמב"ם ודעי' היכא דהיא מוטלת על ערש דוי אם רשאי לגרשה דהרא"בד ודעי' ס"ל דאינו רשאי וע' כנ"הג הגה"בי סק"ב. וע' למוהרח"פ ז"ל בס' גמי חיים מע' הגט אות ה''ן שאסף סברות הפוס' בזה והעלה דכל שהיא בבית אביה אע"פ שמוטלת על ערש דוי יכול לגרש אותה ובפרט עתה שאין מגרשין כ"א ברצון האשה יעו"ש, ונהירנא כי בא"מ שלוניקי יע"א זה קרוב לעשרים שנה נעשה מעשה לגרש ע"י שליח בהיות האשה מוטלת על ערש דוי בבית אביה והלכו לביתה וישבה על המטה וקבלה את הגט