אבני האפוד חלק א שפט

לעיל סי' ל"ח ס"ח בהגה. כנ"הג שם הג"הט סק"פ ויד"א שם הג"הט סק"ב דיש פוסקים דסוברים דלא מהני. מ"מ רבני שלוניקי הראשונים סברו וקבילו דע"י כתיבת דברים אלו בראש התנאים ניצולנו מידי מחלקות הראשונים הנז' אף למאן דבעי בתנאי השייור משפטי התנאים וכס' הפוס' דסל"ה אשר עפ"ז יכולני לפתר דמוהרש''דם בסי' רכ"ב ומוהר"חש בסי' כ"ח ומוה"רש ן' חסון בסי' ו' לא פליגי אסברת מוהר"דך וכמאמר המלך מוהר"יח ז"ל הנז' וכנז' דהם המה רבני שלוניקי ובכתובות שלוניקי כתוב כדברים האלה בראש התנאים ובעבור זה לא חששו בנדונם על כי תנאי השייור לא היה כפול ודוק

ז לפנים אות ז"ך בסופה בכתובה של פאזארגיק אשר לפני מש' התקפ"ט כתוב בז''הל ואם ח"ו יפטר הוא תחילה אזי תגבה היא כתובתה ע"פ מנהג עיר אנדריאנופולי אך נראה שנשתנה הנוסח דכפי מה שהביא ה' אב"יע סי' כ"ח הוא דהיו כותבין כנוסח סופיאה רק שאינן כותבין כפי הסכמת וכו' וכתב הרב שם דהמנהג שם דכשאין שיעור ב' כתובות שחולקת עם יתמיה יוצאי ירכה, ואירע דבכתובת אשה אחת שנשאת בפאזארגיק ונכתבה הכתובה בסופיחה כמנהג סופיאה והיתה האשה רוצה לגבות את הכל ודן דינא ה' אב"יע שם דהדין עם היורשים דמלבד דאיכא למתלי בט"ס עוד בה דיש לפרש דברי הכתובה דלא ליתו היפך המנהג יש"ב ועמ"ש לקמן בסי קי"ח חות

ח לפנים סוף אות מ"ב, דשבועת אחי החתן ועמ"ש אני עני לקמן בקונט' זה סי' קס"ה ובחידו' ליו"ד

סי' ג"ר

א לפנים אות ב' בע"ב שיטה י"ז. מיד המוחזקת והן עתה ראיתי בתשו' פאת נגב שם כסי' טו"ב דמ"ח ע"ג דסבר מימר כס"ס הדין וחזר בו מה"ט דלגבי ממון לא מהני הס"ס יעו"ש

סי' ע"א

א לפנים אות ד' דפ"ה שיטה י"א. וצ"י ואח"ז ראיתי לפוסק אחד הו"ד בתשו' שמש צדקה ח"המ סי' ל"ח אות ב' דנ"ז ע"א שהביא דברי ה' גור אריה דבממזר אינו חייב ונראה ברור משם דהיינו אפי' שהנואף מודה יעו"ש

ב שם סוף האות וע' שמש צדקה שם שמלכים מדיינין על כיו"ב דעובדא הוה בא"א שהיא מצפורי ונשארה עגונה והלכה לשכם ליזון מיגיע כפים ושם קלקלה ונמצאת הרה לזנונים והיא אומרת כי מפ' הרה והנואף מכחיש שאין הולד ממנו אך זנתה עם אחר וכמו שהיא ג"ך הודית ואותו האחר כחש בה שלא קרב אליה ונשאל מלפני רבני איטאלייא על מי חל חובת מזונות הולד ונחלקו בזה כי מהם אמרו כי על עיר צפורי מוטל החייוב ויהבי טעמא למלתייהו דכיון דאין ידוע האב והקרובים בודאי האם נכנסת בחייוב מצוה זו ואע"ג דאין לה משלם והיא מוטלת על הצבור וחיים קודמין דיינו לומר דהיא שייכא ביה והיא קודמת לאחרים אם היה לה משלה עכשיו דאין בידה לפרנסו חל החייוב על קהל צפורי וכו' ולקראתם יצאו נצבים רבנים אחרים וחלוקים בדינם דה' מוהרי"ף שם בסו"סי ב' כתב כי אין כופין את הקהלות על הנקת בן המזנה ופרנסתו וכו' ושכ"כ מוה"רי מינץ סי' ו' וכו' אך לא טוב להניח הדבר הזה וטוב לקיים מצות ביצוע והרמ"ע מפדוואה שם בסו"סי ג' כתב דכיון דבשכם נתקלקלה ומסתמא מאחד מבני העיר נעשתה התועבה הזאת עלי דרסו רמייא להטפל בולד י"ש. הצד השוה שבהם דכשאין לאב לפרנסו על הצבור מוטל לזונו ולפרנסו כאחד מבנ"י הכשרים, וה' חוש שם לא זכר תשו' הרבנים הנז' והאמת כי הנה הנם דברי ה' פח"די מע' אלף דקי"ג ואינו תח"י כעת לראות אם הם הם דברי הרבנים כי הובאו בס' שמ''ץ הנ"ל

ג בס"ד ש"ע הבא על הפנויה וכו' אם הוא מודה שהולד ממנו חייב לזונו, תנאי זה הוא מתורתו של הריב"ש בסי' מ"א ומבואר בב"י דגם דעת הרא"ש הוא כן וע' כנ"הג הגה"בי מ"ש ע"ד וע' שמש צדקה שם בתשובת בן הרב כמה ארכן הוא בדין זה ולדינא הכי נקטי החחרו' הלא בספרתם יעו' שמ"ץ ח"ה סי' ל"ז ושם בסי' ל"ח הנ"ל הביא בידו חבל נביאים דנקטי הכי וכן העלה ה' ח"וש שם דכל שאינו מודה שהוא בנו הגם שמודה שבא עליה אינן חייב לזונו. אכן ראיתי מבוכה בזה בין רבני איטאלייא והו"ד בס' פחד"י ע' אונס נותן מדע"ב ואילך מדפוס החדש אודות איש אחד שהסיר כבוד הנערה ונתעברה בהיותה משרתת בביתו והיא אומרת כי מפ' היא הרה והוא מכחיש שבא עליה שלא כדרכה בהעראה בפי הטבעת אבל לא בענין שתשאר מעוברת ממנו דה' מוה"רא סגרי חייבו לא לבד לפרנס את הבת כי גם להמציא לה נדונייא וסמך עצמו אדברי הר"אש בתשו' כלל פ"ב והרד"בז בתשו' סי' ק"ך ודעמייהו ושאין לסמך ע"ד הריב"ש שכל שמודה שנבעלה לו אף דהוי שלא כדרכה אמרינן שממנו נתעברה והסכים עמו מוהר"ש דיל ויקייו. ומוהר"י באסאן שם חילק עוד דהריב"ש לשיטתיה דהרמ"בם קאמר דבמקום השאלה היו סומכים עליו בכל דהרמ"בם פסק כל"ק דדוקא בדיימא מעלמא אבל בנדון שלהם דלא דיימא מעלמא והוא מודה שבא עליה פעמים רבות ובפרט בהיותה משרתת בביתו אנן סהדי שממנו היא מעוברת.