אבני האפוד חלק א לט

סימן ט"ו

א ס"א ש"ע אותם שהם מדרבנן קידושין תופסין בהם. אם קדש אשם שהיא אסו' עליו מדרבנן ובא אחר וקדשם והיא אסורה לו ג"ך מדרבנן כתב הח"מ סק"א דאין קידושי הב' כלום והב"ש סק"א חלק עליו וע' להיחץ בהגהותיו על הט"ז מה שיצא לחלק ולה' בא"הט בס"קא שהחזיק דברי הח"מ וע"ע ב"ש לקמן סי' ל"א סק"ח והי' מ"ד סק"א וסק"טז וע' עבודת השם סי' י"ד דק"ג מה שהאריך בזה וזו הלכה העלה דכל היכא דקידושי הא' לא נגמר מדרבנן ובא אחר וקדשה באותו הענין עצמו דהקידושין חלין ול"א ממ"ן ודלא כהכנ"הג בסי' קמ"ט הגה"בי סק"ו רק כהוראת מרן ב"י בסו"סי מ"ב יעו"ש ובמ"ש א"ה לקמן סי' מ"ב ס"ה

ב ס"ה אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן היא בלבד. ע' לה' פ"ת סק"ג שהביא משם רש"ל ביש"ש שכתב דהוא תאב אמתי יבא לידו אם אם אבי אמו או אביו ויפסיד לסעודתו י"ש וס' יש"ש שרמז אינו אתי אך זו אומר שסברה זו היא מול"את לאחד מן הראשונים והביאו ה' החינוך ס' אחרי סי' תל"ז דיש שפירשו דגם אם אם אבי אמו או אם אם אבי אביו אסרו לעולם עי"ד

ג סי"ג ש"ע בת אשתו ובת בתה וכו' אסורות לו מן התורה. ע' פתחי תשובה סק"ה שהביא משם ה' שע"המ פיו"ד מה' אישות שכתב דמדברי התוס' מבואר דדוקא כשנכנסה לחופה הוא דאסור מ"הת בבתה אבל בקידושין גרידא לא והרבה להפליא עליו מכמה סוגייות הש"ס דמבואר דבקידושין לבד סגי ולכן פירש בדברי התוס' כונה אחרת ע"ע וכבר קדמו הח"קל בא"הע סי' יו"ד וכמ"ש הר"הג מוה"רי חיים נר"ו בתשו' כי באה בס' מעשה איש חא"הע סי' ד' משם הח"קל והביא ג"ך מדברי ה' החינוך בסי' ר"ו שכתב להדייא באיסור ב' אחייות דחייל אפי' בקידושין בלי כניסה לחופה וסבר ליישב דהתוס' לא כ"כ אלא באיסור אשה ובתם דכיון דנקט רחמנא לשון אשה איכא למימר עד שתהיה עמו בסוג אשה שלפחות תכנס לחופה אבל בשאר עריות כגון איסור ב' אחייות גם התוספות יודו ושוב מצא לשאלתות רא"ג שכתב דכל עריות דקורבה דידהו ע"י קידושין ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנישואין אסורין ודהכי איתא בריש מס' ד"א י"ש וב"מש הרב המחבר שם על דבריו

ד סכ"ב ש"ע אשת אחיו אסו' לו מ"הת וכו' עמ"ש בזה ה' חק"ל א"הע סי' י"א

ה סכ"ד ש"ע מותר אדם באשת חמיו וכו'. דעת מרן להתיר וקבלנו הוראותיו ע' ברכ"י או"א ואם מתה אשתו ע' יד"א הנה''טו סק"ך. ויש להקל מטעם ס"ס. מיהו אין להקל בעבור שבא עליה חתנה והיא מעוברת וצריך חן וע' לה' שדי חמד מע' לקחת סמים לנפילה. שערי רחמים ח''ב א"הע הנ"דנ סי' ח' וע' לה' שדי חמד מע' אישות סי' א' אות ט"ל דלא התיר בעבור תועלת היתומים י"ש

ו סכ"ו ש"ע אחות אשתו אסורה לו מן התורה. אבל בת אחות אשתו מותרת לו אפי' בחיי אשתו. חיים ושלום ח"ב סי' ץ

ו סכ"ז ש"ע קדש אשה והלכה למדינה אחרת ובאו עדי והעידו שמתה ונשא אחותה. ל"ד נשא אלא ה"ה קדש בקידושין לבד. ה' מוה"רי חיים נר"ו בתשו' מעשה איש א''הע סי' ד' משם ה' ד"דח לאוין ק"ח דק"כח והמש"ל פיוד' מה' קידושין (צ"ל גירושין) הלכה ט' ופלפל על דבריהם והעלה כוותייהו. ובמה שהביא שם משם ה' ד"דה שהקשה על ה' החינוך דמ"נל דלקי אקידוש אחות אשתו בלי בעילה ויישב הרב נ"רו עם ההיא דקידו' דס"ז ע' להגאון מנחת חינוך בסי' ר"ו או"ב שה"צע כן על ה' החינוך ובהשמטות בקונט' קומץ מנחה יישב כדברי הרב כ''רו ע"ע

ח ראובן אירש את לאה וא"תך גרשה ושוב קדש את אחותה רחל וכפי הדין רחל אסורה עליו אי צריך לגרשה בגט או"ל נחלקו בזה שני שרי צבאות ישראל הרב יוסף חיים נ"רו רב מבבל והגאון אי"ש ירושלים זל"הה דמוה"ריח נ"רו מדמי ליה להך דהכא הגם שהנדון הוא דנתגרשה בב"ד הראשונה, וה' מוהרי"א זל' ס"ל דבכ"הג דאיכא גט בראשונה ליכא למיחש לקידושי טעות ואין הב' צריכה גט הו"ד בס' מעשה איש א"הע סי' ד' לך נא ראה האותות והמופתים אשר הביא כל אחד לדבריו

ט שם ש''ע וכן שחר העריות שנשאו בחזקת היתר ונמצאו ערוה א"ץ גט שאין קידושין תופסין בעריות וכו' כלשון רבינו כולו כתב גם ה' החינוך בסי' ר"ו וכתב הגאון מנחת חינוך שם בא''וג וז"ל ולכאורה נראה דה"ה אם קדש אם וח"חך קדש בתו או חמותו ג"ך איפשר הדין כך דהב' צריכה גט דשמא יאמרו תנאי היה בקידושין הראשונים וממילא כיון שהיא צריכה גט אשתו הראשונה נאסרה עליו וכן כל העריות שנאסרו ע"י קידושין כגון אשת אביו או אשת אחי אביו צריכה גט אך מהרמ"בם ומהרב המח' לא משמע כן וע' תוס' יבמות נ"ה ובה"ראש שכתבו דכל אלו צריכות גט וכו' אח"ז ראיתי ביש"ש כתב ג"ך דדעת הכ"מ דדוקא אלו הב' כיון שיכול להיות ע"י טעות כגון שמתה אבל אלו שאינו יכול להיות טעות דתמיד אסורים א"ץ גט עכ"ד העתקתי כל לשונו בעבור כי הספר אינו בנמצא

ות"ם אנכי דדבר זה נפתח בראשונים ממנו ולא העלה על שפתיו דהנה הח"מ לקמן סי' מ"ד סק"ו עמ"ש מרן דהמקדש אחת מכל העריות לא עשה כלום כתב וז"ל לעיל סי' ט"ו נתבאר דאחות ארוסתו תופסין קידושין מדרבנן שמא יאמרו תנאי היה וכו' וה"ה ארוסת