אבני האפוד חלק א שפז

עיניך תראנה דלא הלך בדרך מרחק כי אם בדרך הפשוט דהוי כאילו כתוב כאן לשון חייוב ואזיל בשיטת רוב הפוסקים דס"ל דמטבע נקנה בלשון חייוב (וכבר כתבנו בזה בחידושינו לח''המ סי' ג"ר עי"ש) ושפיר תחול השעבוד ודוק

ב שם ש''ע עמדו וקדשו קנו. דוקא עמדו וקדשו או נישאו אבל עמדו ושדכו לא מהני בלי קנין. יד"ח הגה"ט סק"ך. וכ"כ מוהר"א פאלאגי ז"ל בס' חוקות החיים סי' ע"ב משם הריב"ש סי' קכ"ט וכתב דבעבור זה השדכנים נוטלין קנין מאבי החתן והכלה י"ש

ג לפנים אות ח' שיטה ג' אביר יעקב א"הע סי' ל' דקנ"ד

סי' ג"ן

א ס"ג ש"ע ויש מי שאומר דה"ה בפוסק לחתנו וכו' כ"כ גם הרי"ף ז"ל בתשו' סי' רל"ד

ב לפנים אות י"ד בסוף וע' בס' אביר יעקב סי' ל"ב שהובאה שם תשו' מוהר"א בן ארולייא שבס' (מים החיים הנז') וה' המחבר שם בסי' ג"ל חלק עליו בכח ואל ופלפל הרבה ע"ד ה' משא"מ וכתב שהיא סברה זרה ודחויה מכל הפוסקים

סי' נ"ח

א לפנים סוף שיטה א' – וע' למוהרי"מט בראשון סי' קל"א שכתב בפירוש דהוי דאורייתא וז"ל הריט"בא הביאו רב"א באסיפתו על הש"ס הא נמי דאורייתא היא מדברי קבלה אבל לא חובה והיינו דלא עבדוה תנאי ב"ד כתנאי מזונות י"ש. וע' מה שרשמתי לעיל בסי' א' אות א'

ב לפנים אות ב' שיטה ה' – שם. וכ"כ בתשו' הרי"ף סי' רג"ל דפרנסה אינה מתנאי בית דין ואין כותבין אותו לפסק אלא יעשו דרך בקשה עד שיפרנס במה שראוי לו א"ד

סי' ס"א

א ס"א ש"ע אבל אם היתה נדה וא"חך כנסה לחופה וכו'. ע' מה שהאריך בזה הגאון חקר הלכה בחקירה ז' דכ"ט

ב שם בהגה י"א לעשות החופה תחת השמים וכו'. לענין לעשות החופה בב"הכ הרחיב הדבר בזה אור החמיה בס' שדי חמד חלק אסיפת דינים ע' חתן וכלה אות א' לאסר איסר ובתיוד איתיה בהשג יד על מוהר"אח נר"ו בס' נוה שלום דנ"ג. והן עתה נד"מ ס' תעלומות לב ח"ג למוה"ראח הנ"ל ובסי' כ"ז דח"ן חזר להחזיק דבריו הראשונים והעלה דיותר טוב לעשות החופה בב"הכ עי"ש וכן ראיתי המנהג פה סופיאה מיום בואי לארץ הזאת

סי' ס"ב

א לפנים סוף אות ב' וע' לה' שיו"ב שם שכתב דמסתמייות כל הפוסקים ודברי הרי"ף נראה דיברכו גם בשעודה ראשונה ושכ"ד נוטה. אך מוה"רח גאגין ז"ל בס' חוקי חיים בליקוטיו דקל"ז ע"ג ה"ד וכתב דמדברי הרי"ף בתשו' סי' ל"ה מתבאר דאין מברכין רק בשעת נישואין ולא בסעודה ראשונה ושכן עשו מעשה רבני עה"ק ירוש' שלא לברך כ"א בסעודה ראשונה יעויש

ב לפנים סוף אות ג' ובחפשי מצאתי בס' שדי חמד הנד"מ במע' חתן וכלה אות ו' דעמד בזה באורך והוא הצ"ד צדדין בדברי מרן ועמד ע"כ דברי הפוס' ראשונים ואחרונים שדברו בזה ומכותלי דבריו ניכר שאם א"א בלתי טורח גדול שאל ידחו הנישואין רק יעשו בלתי עשרה יש"ב

ג ס"ז ש"ע בחור שנשא אלמנה וכו' מברכין אותה כל ז"י המשתה. מעשה שהיה ביאודי אחד ונקרא שמו יוסף סולם שנשתמד ונשא אשה גויה והוליד בנים ממנה ועוד חזר ליהדותו והנה שולם בתשו' ונשא אשה אלמנה ונעשה מעשה וברכו ז"ב כל ז' ע"פ הוראת חכם ולא ידעתי טעמו ועיינתי בספרים ולא מצאתי דוגמא לזה כלל ואח"ך נודע לי ע"פ חכם א' שאותו המורה היה הח"הש הד"המ כמו"הר דוד קאראסו נר"ו (בע"ס ידי דוד) ושאמר שכך נראה לו בלי ידיעה שיש ספק בין החכמים שלא נמצא מפורש בפוסקים אשר מימיהן אנו שותים והנה בעתה נדפס ס' חקרי לב חא"הע ומשם דקדקנו דלא מצו מברך ע"ע. כן מ"כ בכתבי אחי אבי אבא הרב צמו"הר שלמה פיפאנו זצ"ל. והנה דברי החק"ל המה באו בסי' ל"א שרמזתי בפנים והרואה דבריו בשרשן יראה דמסתמיך ואזיל אדברי התוס' דכתובו' ד"ז דעל ההיא דאיתמר בש"ס ובועז אלמון שנשא אלמנה הוה כתבו דל"ד אלמנה דכשנשאת למחלון וכליון היתה נכרית אלא כיון דבעולה היא חשיבא כאלמנה ותמה על הג''ור שכתב דכל שנבעלה בזנות לא תקנו ברכה דלמה לא הביא ראיה מדברי התוס' הנז' ושוב לחלק יצא דשאני בועז דכיון דעשה מעשה נישואין חשיב כאלמנה מש"אכ היכא דנבעלה בזנות עי"ד ומינה דן עוד הרב לנ"ד דכיון דבגיותן היה אישות עתה שנתיהד יש לו דין אלמן

ואתה תחזה להר"בא באסיפתו שהביא דברי התוס' בלשון זה אלמון שנשא אלמנה ל"ד אלא כלומר שכבר נשא ואינו בחור וכו' עי"ד גם הנו"ב בחא"ע סי' פ"א בתשובת מר בריה דהרב כתב וז"לל ועיקר ברכות שבעה מטעם שמחתו ושמחתה וזהו אם לא טעמו שניהם עדיין טעם ביאה מש"אכ נואף ונואפת שכבר טעמו טעם ביאה וכו' יעו"ש.