אבני האפוד חלק א שפו

על מי ששדך בתו לבן ש' והתנה עמו לתת לה בנדונייא בהכנסתה לחופה שמנה מאות שולטאניס וכו' ובא על זה בק"ס ובתוך הזמן מת ר' ורוצה אחות המשודכת ליקח גם הם בחלק אחותם וכתב ע"ז מוהרי צאייח ז"ל דהדין עמם דלא קנתה עדיין המשודכת דאי מטעם דברים הנקנין באמירה הא לא עמדו וקדשו מיד וגם מטעם הקנין לא קנתה דאם הנדונייא לא היתה קנויה ברשותו בשעת הקנין לא שייך עלה תורת חליפין וגם לא על הדמים אף אם היו ברשותו דהא קי"ל אין מטבע נקנה בחליפין וכו' וע"ז חלק עליו מוהרי"קא וכתב דכיון דבנ"ד איכא קנין קנה מיד דהו"ל כההיא דרב גידל ואע"ג דהתם עמדו וקדשו והכא לא עמדו וקדשו מאחר ויש קנין לא גרע מאמירה דעלמא בלא קנין בעבור שיש עמה קידושין ובסוף הפסק נרגש דשמא לא היה ברשותו וחילק וז"ל וי"ל שאין דברי הרמב"ם אמורים אלא בפוסק דברים המסויימים כגון שדה פ' וכו' אבל מי שמתחייב לסך מעות לחתנו כמו בנ"ד מתחייב הוא ומשעבד עצמו לה תחייב לתת אותו כך במעות או קנויים בנדונייא ואפי' לא היו לו לא מעות ולא נדונייא מצויים בידו באותה שעה חייב ליתן לו כשיכנס דאז זכה למפרע משעה שנתחייב וכו' וכפל דברים אלה בדנ"ט יעו"ש מבואר דדעתו כדעת הרדב"ז דע"י הקנין זוכה במעות דהו"ל כנשתעבדו נכסיו למתנה זו ול"א כאן אין מטבע נקנה בחליפין וגם לית כאן ליתא דמקנה דשל"בל ונראה דהן הן דברי הר"ר אליהו שהביאו התוס' בר"פ אע"פ שכתבו דהקנין מהני לענין התוס' דכיון דהוא מוסיף לה מאה לטרין ואין לו ש"פ הו"ל מקנה דשל"בל אבל כשהוא ע"י קנין משעבד הוא גופו לזה החוב מעתה ולכשיהיו לו נכסים עי"ד שם ומבואר דעפ"ז ניצולנו גם מהקנאת מטבע דהמאה לטרין הן מטבע ונתנין לו בקנין והיינו ע"פ חילוקו של הרדב"ז הנ"ל ומצינו להר"אש בפסקיו שם שהסכים לס' הרר"א הנז' יש"ב

אולם ישוב זה אינו עולה לפום דינא דכל זה הוא היפך תשו' הרי"ף שהב"א הטור בח"המ סי' ס' וז"ל ראובן הוציא שטר על ש' וכתוב בו מחמת שנתתי לו הק' זהובים ושעבדתי לו כל נכסי באותן זהובים שיגבה מהן טען ש' שבשעה שכתבו על עצמו לא היו בידו ואין אדם מקנה דשל"בל וכו' כתב רב אלפס בתשו' אם הזהובים שנתן בקנין הוא מטבע שנ''ון בו כדרך שנ"ון במטבע של כסף הרי הקנין אינו כלום. שאין מטבע נקנה בחליפין אבל אם אין נ"ון וכו' הרי הן כפירות ונקנין בחליפין אלא שצריך שיהו ברשותו בשעת קנין וכו' והשעבוד ששעבד אינו כלום דכיון שהמתנה אינו כלום גם השעבוד לא חל. הרי דאף דלא בא להקנות לו מטבע שיש במקום פ' רק מתנה הוא שנתן לפ' ק' זהובים עכ"ז לא קנה אף אם היו ברשותו משום דאין מטבע נקנה בחליפין ואם היו מטלט' ולא היו ברשותו משום דאין אדם מקנה דשל"בל וגם הרא"בד שהביא הטור שם לא חלק על הרי"ף כ"א מטעם דלשון נתתי הוי הודיה ואין בודקין אחריו היאך נתן אבל אם הוא לשון מתנה גמורה גם הרא"בד יודה וכמ"ש האחרונים הלא בספרתם ומרן בב"י כתב שם דהרמ"בם קאי בשיטת הר"יף וכיון שהר''יף והרמ"בם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן וכן פסק להלכה בש"הט שם ומעתה יש להפליא הפלא ופלא על שני שרי צבאות ישראל הרד"בז ומוהרי"קא שהם נגררים אחר הרמ"בם איך פסקו הכא להיפך ולפחות לא העלו על שפתם דבריהם וצע"ר. ואחר החיפוש ראיתי לה' מ"ץ ח"ב סי' י"ז שקדמני בזה בהקשותו על מרן ב"י בתשו' הנז' מתשו' הרי"ף הנז', ובקש ליישב דמוהרי"קא איירי בלשון חייוב ולא מצא מנוח. שו"ר שגם על תשו' הרדב"ז קדמני ה' מוה"רמ סוזין ז"ל בתשו' כי באה בס' חוקי חיים סי' ט"ל דע"ט ע"ד שכתב עליו ודבריו שגבו ממני בחילוק זה דנראה היפך כל הראשונים וגם בקנין לתת דכמה מן הראשונים ס"ל דהוי ק"ד ודבריו צ"ע והשיב עליו הרב אג"ן ז"ל שם וז"ל אני תמיה על רוב בקיאותו ורוחב מבינתו איך קאמר הכי שהרי מצאנו ראינו להטור בסי' רנ"ג דמחלק בהכי וי"מ דהרא"בד שהביא הטור בסי' ס' סל"ה וע' לה' קול אליהו בח"ב בשער המחנה סי' ב' שעמה בדברי הרדב"ז וכתב שם עוד דהיה סבור לומר שזה דעת מרן בתשו' אך דא עקא דבשלחנו הטהור סי' רנ"ג פסק כדעת הרי"ף ומוה"רי אב"מ שהביא הטור ומוכרחים אנו לומר דהיה נ"ד בלשון חייוב את"ד. והנה ס' קו"א ח"ב אמ"א לראות מה דבר בזה אך שש אנכי כי כבר קדמוני שרים ועמדו ע"ז והצ"ע דברי הרדב"ז ומוהרי"קא ז"ל

ומעתה חקירתנו במקומה עומדת איך אנחנו מגבין לאשה תוספת כתובתה שנתחייב לה במעות מאחר דאין מטבע נקנה בחליפין וסוף כל סוף מידי פלוגתא לא נפקא ויכול המוחזק לומר קי"ל. אם לא שנאמר דכיון דכתוב בשטר הכתובה שבועה חייב בעבור השבועה ודוק. שוב האיר ה' את עיני וראיתי דבאר זה חפרוה שדים דהכנ"הג בסי' ס"ו הג"הט סקי"ב רמז בזה תשו' מרן מוהריק"א בדיני כתובות סי' ט' דמ"ז ע"א שחלק על מי שרצה לומר דמה שכתוב והוסיף לה תוספת על עיקר כתובתה סך כו"ך דאינו חייב לפרוע מאחר שאין כאן חייוב ממון וע"ז השיב וז"ל הא ודאי חייוב ממון יש כאן מאחר שהוסיף לה על כתובתה ק' שולטאניס דלשון תוספת על כתובתה משמע שנתחייב בק' שולטאניס כמו שנתחייב בכתובתה שזה משמעות לשון תוספת ע"כ