אבני האפוד חלק א שפה

בתשו' הריב"ש סי' שמ"ה משם הר"ר יוסף בן יחייא שכתב וז"ל וכתבו בשם הגאונים שלא ענין הפסק בלבד הוא שנקנה באמירה אלא ה"ה לכל תנאי שבעולם שנעשה בשעת הקידושין נקנה באמירה ואע"ג שלא בא לעולם אע"פ שאין בידו ואפי' מטבע ובלשון אסמכתא בין במקרקעי ובין במטלטלי וכו' עי"ש. וע' בתשובת הרי"ף סי' י"ד דבשאלה שם כתוב על כמה אתה נותן לבנך וא"ץ קנין אלא בחמורה נתנה בין שהוא מטבע בין שאינו מצוי בעולם וכו' עי"ש ויש לחקר לדעת הרמב''ם ומרן שהטילו תנאי שיהיו הדברים ברשותם דהיינו סוג דשלב"ל אי פליגי נמי במטבע וכגון שנדרו זל"ז לתת מטבע וישנן ברשותו אי נקנין או"ל מאחר דקי"ל אין מטבע נקנה בחליפין אלא אג"ק אי מדמינן ליה לדשלב"ל דכשם דדשלב"ל יען דאינו נקנה בקנין אינו נקנה באמירה וה"ה מטבע ופליג גם בזה עם הגאונים או"ד כל שהמטבעות ברשותן נקנין הן באמי' דשאני דשל"בל כיון דמיקר הקנאת אותו דבר כשהוא בעין הוא בקנין וכשלא ב"ל אינו נקנה בקנין לכן אינו נקנה אף באמירה דחיבת חיתון משוי האמירה במקום קנין הצריך משא"כ מטבעות וכיוצא דעיקר קנייתן אינם אלא באג"ק ולא בקנין דאז נחשב האמירה כאילו היה כאן קנין אג"ק

ויש לי להכריע צד זה דבמטבעות אם הן בעין ברשותו נקנין באמירה בשעת נישואין מתשו' הרדב"ז בחדשות סי' תר"סר שנשאל בר' ששידך את בנו וכתב לו בשטר בלשון זה ואני נותן לבני מעכשיו חמשים פרחים וכו' ומת ובא בנו לגבות הממון והאלמנה מעכבת והשיב וז"ל אם אין קנין במתנה הזאת במה קנה הבן והלא לא קנה באחת מדרכי הקנין ואפי' היה שם קנין הא קי"ל אין מטבע נקנה בחליפין וכו' וא"ת דקי"ל כמה אתה נותן לבנך וכו' הם הם הדברים הנקנין באמירה הא אמרינן עלה עמדו וקדשו ותנאי זה לא היה בשעת השידוכין וכו' ועוד דדוקא שהיו משודכין תחילה ח"ן בשעת השידוכין אבל קודם השידוכין כדמשמע לשון השאלה לא קנה באמירה לבד הלכך איני רואה שיוכל הבן לקנת המעות אלא כגון שהקנה אותם לו אג"ק וכו' עי"ד ואי איתא. דבמטבע סי' הרמ"בם דאינו נקנה אפי' ישנן תחת ידו דבעינן אג"ק מה לו להטריח את עצמו בחילוקים דלא עמדו וקדשו מיד וכו' הלא אפי' עמדו וקדשו מיד לא קנה דבעינן אג"ק וליתא. אלא ודאי דס"ל להרדב"ז בדעת הרמ"בם דדוקא דשל"בל ודבר שא"ב אפיק מכללא משום דעיקר הקנאת אותם הדברים כשהם בעולם הוא ע"פ קנין וכשאינם בעולם לא שייך בהו קנין משו"ה ל"א הן הן הדברים הנקנים באמירה אבל מטבע וכיוצא דעיקר הקנאתם באג"ק חיבם חיתון משוי ליה כאילו עשו אותו דבר הצריך ונקנין ולכן בקש לו דרך אחרת בנ"ד לפטר את אבי המשודך מטעמא דלא עמדו וקדשו מיד. וליכא למימר דהרדב"ז לשיטת. הגאונים אמרה דהא ודאי בדותא היא דמלבד דהוא באתרא דמארי ביתא ודרכו לילך אחר הרמב"ם עוד בה דהי"ל להזכיר דהוא ע"פ שיטת הגאונים ולא לעבר דרך שתיקה. הוא הדבר אשר דברתי דמפשט פשי"טל דהרמ"בם במטבעות יודה דנקנין מטעם האמור

ובהכי אתנח לן מאי דהוה קשה על מאי דכתבינן בכתובה וצבי איהו ואוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתו' סך כו"ך גרושים שהם מטבע ואיך נקנין להאשה ומעשים בבל יום דגובין אף התוספת ועע"ג דאיכא קנין בסוף הכתובה הלא אין מטבע נקנה בחליפין והו"ל למיחש לדעת החולקים דהיינו הרמ"בם ודעימיה דס"ל דל"א בכי הא הם הם הדברים הנקנין באמירה. ולפי האמור הנה נכון דהא כיון דהוי שעת חיתון חיבת חיתון מקני ליה המטבע אלא דאי מטע"ז לחודיה לא היה יכול לגבות ממשעבדי דדברים הנקנין באמירה לא ניתנו ליכתב ואהני הקנין כדי שיוכל לגבות גם ממשעבדי וכמ"ש ה' תומת ישרים סי' קנ"ג ורמזו הכנ"הג בהג"הט ס"ק כ"ו והן הן הדברים הנאמרים באמת מפי הריב"ש בסי' קכ"ט וכ"כ הרב"א באסיפתו ר"פ אע"פ דהגם דאין התוס' צריך קנין מההיא דרב גידל אך לגבות ממשעבדי שפיר קנינן מניה דאילו מדר"ג הן הן הדברים הנקנין באמירה ולא ניתנו ליכתב וגבי רק מבני חרי משא"כ היכא דאיכא קנין דגבי אף ממשעבדי יעו"ש

אלא דעדיין לבי נקפי במה שחדשנו דבהקנאת מטבע אמרינן חיבת חיתון מקני ליה ולמדנו כן מדברי הרדב"ז ויהבינן ביה טעמא דעיקר הקנאת מטבע הוא אג"ק ולא הוי כדשל"בל וככל הנ"ל. דהא גם בדשל"בל איכא אופן להקנות וכגון בלשון חייוב וכמ"ש הטור ומרן בסי' ס' וא"כ גם כשהדבר אינו בעולם היכא דהוי בשעת נישואין נימא דיקנה דחיבת נישואין משוי ליה כאילו נעשה כתחז"ל דהיינו שנתחייבו בדשל"בל ומה נשתנה ממטבע דאמרינן ביה חיבת חיתון משוי ליה כאילו הקנהו אג"ק. ולכן ספוקי מספ"ל בהאי מילתא טובא, ויותר הדעת מכרעת דל"ש דשלב"ל ל"ש מטבע וכיוצא כל היכא דאינו נקנה בקנין ל"א הן הן הדברים הנקנין באמי' לס' הרמ"בם ודעימיה הגם דמדברי הרדב"ז מתבאר להיפך וכדאמרן

האמנם למאי דקא ק"ל איך אנחנו כותבין בכתובות התוס' במעו"ב וגובה אותו האלמנה באשר הוא מטבע ואין מטבע נקנה בחליפין אמרתי אחכמה דשפיר קנייא האשה ע"פ מה שראיתי להרדב"ז שם שכתב עוד וז"ל ל"א אין מטבע נקנה בחליפין אלא כגון שיש מטבע במקום פ' ורוצה להקנותו אינו נקנה בחליפין אבל מי שקנו מידו לתת מעה לפ' קנה לפי שנשתעבדו נכסיו לאותה מתנה ותו הקנין משתעבד ע"כ וכזאת וכזאת ראיתי בתשו' מרן לא"הע דיני כתובות סי' י"א שנשאל