אבני האפוד חלק א שפד

הרב"ד בא"הע סי' ל"א שערך מחלוקת בזה דלדעת רי"ו ומוהרי"ל ומוהר"מ מינץ ומוהרמ"מ ומור"ם הדרי קידושין אחר נישואין ולדעת המרדכי ומוהרי"ו ושארית יוסף לא הדרי ולכן הממע"ה ובדברי הרב"ד בשרשן כתוב דגם דעת הריב"ש הוא דלאחר הנישואין ג"ך אין הקידושין חוזרין י"ש ונראה דנעלם דבר זה מה' משכנת הרועים דבמע' המ' אות רי"ט דר"ט ע"א עמד בזה והביא מן החדש דהרמ"ה בחידו' לבתרא כתב דגם בנישואין קידושין לא הדרי וכתב לענין דינא דמסתמא אילו חזו בתראי דבריהם דקדמאי דהיינו הרמ"ה הוו הדרי בהו ואמרי דלא הדרי ומורו כוותייהו ושכן הסכימו חבריו היושבים על מדין ועשו מעשה ומה גם להוציא מיד האשה נגד הרמ"ה יעו"ש ואנכי לא ידעתי מה זו מציאה דהאיכא המרדכי והריב"ש דהוו מן הראשונים וכתבו דלא הדרי ועכ"ז אסיקו הפוס' דיד המוח' ע"הע יען דמצד האחר איכא בינייהו ר' ירוחם דלא הוה קהדר ביה בעבור דברי הרמ"ה ודוק וא"כ עדיין באתרין קיימינן דהמע''עה. אלא דכבר כתב הרב"ד שם דהמנהג לחלק טבעת הקידושין בין היורשין והאלמנה יעו"ש וכ"כ בס' ידי דוד א"הע סי' ך'

ג לפנים אות ט' דע"א ע"ג שיטה יו"ד. א"ד ז"ל וכ"ן ברור מתשו' הר"בד א"הע סי' ג"ל שאכתב בסמוך

ד ראובן שידך בת ש' בשבועה ובקנס ושוב נתגלה שהיא חרשת ורוצה להפטר מהקנס בטענת מק"ט צריך ישוב בזה דאע"ג דחרש הוא מן המומין הפוסלים בכהנים אך סתם חרש הוא שאינו שומע ואינו מדבר וזאת שומעת בהרמת קול וגם היא מדברת. הרב"ד אה"ע סי' ט"ל וע' מ"ש לפנים אות י"ד

ה לפנים סוף אות יו"ד. אנוס וע' זכרינו לחיים ח"ב א"הע ע' שידוכין או"ב שאסף וקבץ בזה והעלה דטעם כבוד א"וא לחוד מהני יעו"ש

ו ראובן שדך יתומה כבת ט' שנים ונשבע לישאנה לזמן ידוע כדת מ"וי וחייב עצמו בקנס. הגיע זמן ואינו רוצה ליטול אותה בטענה דכיון דאין לה אב לקבל כסף קידושיה אין הקידושין כדמ"וי ועוד שאר טענות אין בדבריו ממש ושבועתו שבועה וחייב הוא לקיימה, הרשב"א ז"ל ח"ה סי' רמ"ו

ז לפנים סוף אות י"ג – וע' חקקי לב הא"הע סי' נ"ט דמתבאר משם דאפי' התרה אינו צריך ע"יד

ח לפנים סוף אות ט"ז באו הדברים בקצרה דמ"ש דלכ"ע מחילת האב לא מהנייא היינו בנ"ד דהיה ריוח גדול לחתן אבל לענין זכות הבת עדיין במחלוקת הוא שנוי דוק שם. ועל הקנס אם מחל האב אי יכולה למחות הבת כתב ה' משכנות הרועים מע' הק' אות ז"ן דאם הבת: סמוכה על שלחן אביה אינה יכולה למחות ומחילתו מחילה אפילו לדעת הב"ש והפרישה, ופלפל בזה עם ה' מוהרי"ט בע"ס ערך השלחן וכתב שכן עשו מעשה ב"ד הזמן והורו שהמשודך פטור מהקנס יעו"ש וע' חק"ל יו"ד ח"ב סי' ז"ן דקל"ה ע"ג והרחבתי הדבר בענין זה בתשובה לאה"ע סי' י"ט באייר התר"עב על מעשה שבא לפנינו

ט לפנים סוף אות י"ט שיטה ז' בתו הגדולה והביא דברי ה' זרע אברהם היד"א בהג"הט ס"קא. וע' זכרנו לחיים ח"ב מע' שידוכין או"ה שנסתפק אם אמרו ה': זרע אברהם אפי' במקום שבועה בעבור שלא ראה תשו' הז"א במקומה דשם מבואר דאפי' במקום שבועה פסק את דינו עי"ש

י לפנים סוף אות כ"ב וכן ראיתי אח"ך למוה"רא פאלאגי ז"ל בתשובה כי באה בס' חוקות החיים סי' ע"ב שכתב להדייא וז"ל דאפי' כשלא נטל האב קנין וש"ח ל"מ ואין קייום בשידוכין ממילא נפקא דפטור נ"ך מן הקנס כשנתבטלו השידוכין אפילו שבתו נטלה קנין ושבועה א"ד אלא דא"חך כתב וז"ל אתה הראת לדעת דהיכא דלא נתחייב האב בפירוש בשבועה לקיים השידוכין כשבתו אינה רוצה אין לו לאב לפרוע הקנס שלא בטל קנין ושבועה כ"א עמ"כ זולת דיכולין ב"ד להטיל חרם על האב אם לא פתה לבתו שתמאן וכו' י"ש ואין פירוש לדברים האלה אם הם כהוייתן דמה כל החרדה הזאת להטיל חרם על האב הלא אפי' אם תתרצה בתו בפירוש אין אנחנו יכולין לחייב את האב כיון שהוא לא נטל קנין ושבועה על הקנס ופשוט הוא

י"א ס"ה בהגה ב' ששדכו ביניהם וכו' ורוצה שהב' ילך אחריו וכו'. אם אין דרים בעיר אחת אפ"ה החתן צריך לילך אצל הכלה. ח"מ וב"ש וכן מבואר בתשו' הרמב"ן סי' רע"ח והיא ג"ך בתשו' הרש"בא ח"ה סי' רל"ז ד"נו ע"ג וז"ל שדך אשה במקום אחד והוא ממקום אחר וחפץ לעשות הנישואין בעירו סתמן של משדכין בנותיהן דעתם שינשאו במקומם ואפילו אם היה ממקום אחר אא"כ התנו בפירוש. ובבאה"ט ס"ק ב"ך הביא משם בית הלל דחולק ופסק דאין כופין את החתן שילך למקום הכלה ובודאי דה' בית הלל לא ראה תשו' הרשב"א במקומה דאילו היה רואה לא היה חולק על הרשב"א כי גדול כבודו

סי' נ"א

א ס"א ש"ע עמדו וקדשו קנו אותן הדברים אין חילוק בזה בין קרקע למטלטלים. תשו' הריף סי' ר"ל

ב שם ש''ע והוא שיהיו הדברים שפסקו מצויין ברשותם. זהו דעת הרמב"ם בפ"ו מה' זו"מ אך הגאונים חולקים ע"ז וכמ"ש הרב"י בשם בעה"ע ובאו הדברים בהרחבה