אבני האפוד חלק א שפג

אשתכח השתא דחידוש זה שהשמיענו הרב דכל היכא דהוי עברה שאין חייבין עליה מלקות ולא מ"מ יהיה איסורה ספק מדאורייתא או מדרבנן עכ"ז אותו העד כשר לגמרי, אחר הס"ר כפי האמור הוא דלא כהלכתא והוא נגד הפוס' ודינא הוי דכל היכא דהעברה שעשה חייבים עליה מלקות ה"ז פסול מד"ת ואי הוייא עברה מה"ת ודאית רק שיש ספק אי לקי או לא לקי זה נקרא ספק פיסולי תורה ודינו כמו עבר עברה דרבנן דפסול מדבריהם וכן הדין בעבר עברה דאורייתא ודאית או ספק אסורה מדאורייתא. וע' להגאון מ"מ בס' שער אשר א"הע סו"סי ג' דנסתפק על מי שעשה עברה שנחלקו הפוס' אי איסורה מ"הת או מדרבנן דאף למ"ד דחומר הספקות מדאורייתא עכ"ז אין פיסולו אלא מדרבנן מטעם חזקה יעו"ש ואע"ג דיש לעמד בדבריו דאפי' נימא דדינא הוי דחומר הספקות מדאורייתא מ"מ כיון שאין לוקין עליו אינו נפסל רק מדרבנן נקט מיהא דמדרבנן נפסל אע"פ שאין בה מ"מ, וכבר ידי יסדה אר'ש על תשו' הגאון הנז' מזה כמה יעו' לעיל סי' טו"ב אות כ"א ושם הבאתי דברי הגאון שושנת העמקים הנז' והן עתה הגיע עת להלך צעי"ר למד"בר בעיקר דברי הרב זל ממה שעלה מצודתי

ד לפנים סוף אות ל"א. ל"ה משכנות הרועים מע' הק' אות כ"א ולה' אביר יעקב סי' כ"ד דקל"ח

ה לפנים סוף אות מ"ג והן עתה ראיתי לה' אביר יעקב בסי' כ"ד דקמ''ג שעמד בזה

ו לפנים סוף אות מ''ד וע' אביר יעקב סי' כ"ד דקמ"א ע"ג ועמד שם עלי בא"ר דאין לחלק בין הזמנה דקודם מעשה להזמנה דלאחר מעשה

סי' מ"ג

א לפנים סוף אות ב' וע' להגהון חקר הלכה חקירה י"ב שעמד ע"ז והעלה דבקידושין על ידי אביו יש להחמיר להצריך גט וע' לה' משכנת הרועים מע' הק' אות כ"ג שהרבה להביא חבל נביאים דדחו ס' מוהרי"קו וסיים וכתב כ"ש אנן בדידן דבתריה דמרן גרירנן ובביתו המלאה ובתשו' דחאה בב' ידים אך הובאה שם תשו' בע"ס ערך השלחן דאשכח דתשובה זאת העיד עליה ראב"ן דגאון הוא היולדה והמחזיקה ונראה דגם השאלתות סל"ה ואילו ראה מרן עדות ראב"ן וסברת הפרדס וגם השאלתות דסל"ה לא היה מקל ולכן רצה להחמיר בנדונו וה' המחבר שם עם שראה דבריו עכ"ז אזר חייל להקל עי"ד

סי' מ"ד

א ס"א ש"ע חרש וחרשת אינן בני קידושין מ"התו אין לחלק בין חרש מעיקרא לפקח שנתחרש אח"ך מחמת חולי שאינו לא שומע ולא מדבר ויעו' בתשו' צמח צדק סי' ע"ג דאין לחלק בין החרשים וע' ס"מג בפתיחה כוללת לא"ח ח"ב אות ד' שכתב דבפקח שנתחרש אף דאמרינן דאינו יכול לגרש היינו מחמת ספק ומסתמייות דברי הפוס' מוכח דאף בפקח מעיקרא לאו מטעם ספק הוא ומ"מ אפילו נאמר כן היכא דאיכא חזקה נגדו כגון אשה שהיה בחזקת פנויה לכ"ע הוי דינו כודאי. הרב שבט סופר הנד"מ ממש בחא"הע סי' כ"א

ב ס"ה ש"ע טומטום ואנדרוגינוס שקדשו וכו' צריכין גט מספק. ע' מה שפלפל הגאון חקר הלכה חקירה י"ד בדין אנדרוגינוס יעו"ש

סי' מ"ה

א לפנים סוף אות ז'. עי"ד וע"ע בס' פאת נגב סי' י"א

ב לפנים אות י"ב. יעו"ש וע' בס' פאת נגב שם דגם דעתו דאין לחלק בין עיר קטנה לגדולה עי"ד

ג לפנים אות ט"ו. ע"ע וע' להרב פאת נגב שם דהתיר בספקי טובא

סי' מ"ו

א ס"ב בהגה ואין חוששין לקול אלא כשהוחזק בב"ד. ע' לה' פאת נגב סי' יוד מ"ש על תשו' מוהרי"קו הלזו

סי' מ"ז א ס"ד בהגה אבל אמרה נתקדשתי לפ' שוב אינה נאמנת לומר פנויה אני, הח"מ והב"ש נחלקו אי הוי אפילו תכ"ד או דוקא לאחר כ"ד, ע' בתשו' נו"בי ח"א א"הע סי' ס' הובאה בפ"ת סק"ג וע' מה שפלפל בזה ה' שבט סופר בחא"הע סי' יו"ד

סי' מ"ט

א ס"ב ש"ע המקדש אשה וחזר בו מיד אין חזרתו כלום וצריכה גט עמ"ש מרן לעיל סי' ל"ח סל"ד ומ"ש בזה האחרונים וע' תעלומות לב ח"ג בקונט' הליקוטים דק"ב אות ך'

סי' ן'

א לפנים סוף אות א' וע' יאודה יעלה ח"המ סי' ל"ד אות א"ך דאם נאבדו הנזמים אחר חזרתה כיון שלא הי"ל רשות להשתמש ולחזרה הם עומדים הו"ל גזלנית וחייבת לשלם לכ"ע יעו"ש

ב ס"א בהגה וכל זה לא מיירי אלא מן האירוסין אבל מן הנישואין הקידושין חוזרים. ע' כנ"הג הגה"ט סק"ד שהביא כמה פוסקים דס''לה, וע' יד"א סק"א שהביא משם