אבני האפוד חלק א שפב

ולקי וכמ"ש פיו"ד מה' כלאיים אלא הכונה דיש ספק אם יש חוט של פשתן בבגד זה וכדתרגמה ה' לח"מ ז"ל שם בה' עדות עי"ד והו"ל ספק ולפי שיטתו אין כאן מ"מ כיון דהוי ספק והיאך יהיה פסול מדבריהם אלא דאי דדעת הרמ"בם דבאיסו' דרבנן אף שאין בו מ''מ פסול מדבריהם ומעתה כונת הרמ"בם בתיבות היה החייוב שבה מדבריהם היינו האיסור שבה וכדפרישנא לה אנן בענייותין

ובר מן דין היסוד שהניח הרב דכל ספק איסור תורה אין בהם מ"מ אהס"ר כרב גדלו אמר רב הנ'חה שובר"ת דאיכא רבים מהפוסקים דס"ל בדעת הרמ"בם גופיה דאף בספקי איסור תורה יש בהן מ"מ וכמו שאסף וקבץ בזה איש רמ"י ה' מוהר"ח מדיני ז"ל בס' דברי חכמים סי' נ"ו כמה פוסקי' דהחליטו בדעת הרמב''ם דס"ל דלוקין מ"מ אף בספק איסור תורה וממילא דנפסל לעדות גם לפי דרכו

ולפום ריהטא מדברי הריב"ש סי' שי"א שכתב דאם עבר עברה שאין חייבין עליה מלקות אע"פ שהיא עברה מ"הת אינו נפסל לעדות ודייק לה מדברי הרמ"בם משמע דלא מפסל כנל לא מדאורייתא ולא מדרבנן מדכתב סתמא וכ"ן שהבין בדבריו הכנ"הג בח"מ סי' ל"ד הג"הט סק"ד וכתב משם הריב"ש שכתב שכן דעת הראב"ד ושכן היא הסכמת מוהרי"מט בא"הע סי' מ"ג ורמז למ"ש הוא עצמו בהגה"בי ס"ק כ"ו ושם יתבאר דמדרבנן מיהא מפסל וכדברי רי"ו ע"ע, ואם כנים אנחנו בזה ולפי שיטה זו דאפי' אם עבר עברה דאורייתא בעבור שאין בה מלקות אינו פסול לא מ"הת ולא מד"ס מוכרחין אנו לפרש בדעת הרמב"ם דהא דמפסל בעבר עברה דרבנן היינו דוקא בעברה שיש בה מלקות כי היכי דלא תהוי יציבא בארעא וגייורא בשמי שמייא וא"כ הרי יש לנו סרכין תלתא הריב"ש והרא"בד ומוהרי"מט דקיימי בשיטת הפ"מג ז"ל, כי לפי האמור מה מאד תמיהני על הבר"כי בח"המ סי' ל"ד אות כ"ו שכתב וזיל וקצת יש להרגיש במ"ש מוהרי"בד (דברי אמת קונט' ליה) ואם נאמר שאף לדבריהם כל שיש בו איסור תורה נפסל מדרבנן וכו' דמשמע דלאו מילתא פסיקתא היא דהעובר על איסו' תורה נפסל מדרבנן ולכאורה נראה דלפסל מדרבנן מיהא מאן דעבר על איסור תורה ליכא ספקא וכ"כ מרן ב"י וכו' ואף לדברי האומרים שהעובר עברה מדבריהם כל דליכא חימוד ממון אינו פסול מ"מ מודו בעברה מ"הת שאין בה מלקות דמפסל מדרבנן כמ"ש מוהרימ"ט וכו' יעו"ש דלפי האמור האיכא סרכין תלתא הראב"ד והריב"ש ומוהרי"מט לפי עדות הכנ"הג דס"ל דאינו נפסל אף מדרבנן

האמנם כי יתן את רוחו המעיין בזה יראה דאין כאן סברה דאם עבר אדם עברה דאורייתא שאין עליה מלקות שיהיה כשר לגמרי, ויצא הראשון מ"ש הכנ"הג שהריב"ש כתב שכ"ד הראב"ד ז"ל עיניך תראנה דלא הוזכר בדברי הריב"ש שמו של הראב"ד בזה. וגם על דברי הריב"ש עצמו יש לצדד דכונתו דלא מפסל מדאורייתא אבל אי מפסל מדרבנן בזה לא דבר גם מ"ש דמוהרימ"ט הסכים לזה הרואה דברי מוהרימ"ט בשרשן בא"הע בעיניו יראה דהסכמתו היא דפסולין מדרבנן נמצא דליכא מ"ד דבעבר עברה דאורייתא שאין בה מלקות שיהיה כשר לגמרי ועל האמת דגם הכנ"הג הבין כדעתנו בדעת הריב"ש במ"ש דאינו נפסל דהיינו מ"הת אבל מדרבנן לכ"ע מפסל וכמו שכן הסכים גם מוהרימ"ט והרב בא לחלוק עליו דלדעתו יהיה פסול מדאורייתא וכמ"ש להדייא בתשו' כי באה בס' עדות ביעקב סי' טו"ב דל"ו ועפ"ז אין גם אחד שיאמר דבעברה דאורייתא ודאית יהיה כשר לגמרי בעבור דלית בה לא מלקות ולא מ"מ, ויעו' בס' ירים משה סי' ל"ד הגה"בי סק"ג והספרים שציין אמ"א לראות מה דברו בזה

ואת זה חזיתי ואספרה לה' עדות ביעקב סי' י"ח שכתב ע"ד הרמ"בם דפיו"ד מה' עדות וז"ל מאי דקאמר בתר הכי ואם היה החייוב שבה מדבריהם לאו למימרא דאם היה החייוב מ"הת פסול מ''הת דאמנם אף שיהא איסור תורה כיון שאין בה מלקות לא מפסיל אלא הרב רצה לומר דיני דחייבי מלקייות ולחלק בינייהו היכא דיהיה המחוייב מלקות מ"הת להיכא דיהיה חייב מלקות מדרבנן וכו' דאפ"ה לא מפסלי מ"הת אלא מדבריהם וז"א ואם יהיה החייוב שבה מדבריהם כלומר חייוב המלקות שבה מדבריהם לא מפסל כלומר אך כשיהיה החייוב מלקות שבה מן התורה מפסל אך לעולם דבאיסו' לחודה אף באיסו' תורה לא מפסל דייקא נמי לישנא דחייוב דנקט הרב ז"ל בדבריו ואם היה החייוב שבה מדבריהם דקאי למלקות דרבנן דאי קאי אעניינא דאיסו' מאי לשון חייוב שייך למימר וכו' לא היל"ל אלא לשון איסור או עובר כגון ואם היה האיסור או העברה מדבריהם עכ"ל. הביטה וראה דאע"ג דה' עדו"בי נקרא ריע אהוב להפמ"ג בהבנת דברי הרמב"ם בתיבות החייוב שבה (עם כי יש להרגיש על העדו"בי דקמפרש דברי הרמב"ם היפך מה שפירשוהו הטור ומרן מוהרי"קא וכמש"ל) דהיינו חייוב המלקות עכ"ז לא קאמר דהעובר עברה דאורייתא יהיה כשר לגמרי בעבור כי אינו חייב מלקות רק רצה להכשירו מדין תורה ולאפוקי מהכנ"הג דרצה לפוסלו מ"הת והוא הסכים לס' הריב"ש דסובר דלא מפסיל מן התורה דוק שם