אבני האפוד חלק א שעח

שבשעת ההפכה הלך לבית אחר או יצא השדה ולא נמצא שם ולא חשיב כידע הטביעה עי"ד וע' כנ"הג הג"הט ס"ק תי"ד

קכ"ב אפי' לא הגידו לו כל האנשים שנטבעו אלא שא"ל הספינה נטבעה שהיו בה אנשים ראה הטביעה מקרי. כנ"הג הג"הט ס"ק תי"ד משם הר"בא בתשו' סי' כ"א ושהמ"ץ סי' ח' מגמגם בזה יע"ש וע' מוהרימ"ט ח"ב סי' ל"א שאף שאמרו לו נשברה הספינה ומסתמא טבעו כל ההולכים בה הואיל והוא ידע כמה נפשות היו שם גויים וישראלים אפי' אם ראה ממש בטביעתו של זה בים למה יאמר בסמיכות דעתו שזה פ' וכו' אלא ודאי שמכירו יפה עי"ד וה"ד מוה"רי המון בתשו' כי באה בס' בני אברהם סי' מ' והצ"ע דבריו יעו"ש בדצ"א ע"ג

קכ"ג היכא דראה הספינה הפוכה הוי יותר חמור מידע הטביעה כמו שנראה מדברי הרי"בש סי' שע"ז ומ"מ אף לדבריו אם המעיד אמר שראה את הספינה שהשליכוה גלי הים למקומו אף הריב"ש יודה דאיפשר שקם רוח סערה בים ומחמת הסערה קפצו מהספינה לאיזה מקום מהיבשה מה גם אי לא ידעינן אמתי הכירו אם קודם שראו הספינה שבורה או אח"ך דתלינן שקודם שראה את הספינה ראה הנטבע. סרכין תלתא בתשו' בני אברהם סי' ל"ז

קכ"ד סכ"ט ש"ע ראוהו שנפל לגוב אריות וכו' אין מעידין עליו וכו'. אם נשתהה שם אדם סביבות הבור יום או יומים וראה שלא עלה נראה דודאי מעיד עליו דתו ליכא למטעי שמא לא היו רעבים ולמעשה נסים לא חיישינן כנלע"ד אע"פ שלא נתבאר כן בדברי הפוס' ה' חסדי דוד ביבמות דקכ"ז ע"א

קכ"ה ס"ל ש"ע וכן כל כיוצא בזה מדברים שא"א שיחיה וכו' ה"ז מעידין עליו. העידו על איש יהודי שהאויב כפתו ודחפו מההר והשליכו עד שנעשה אברים אברים עמד בזה מוה"רא גירון ז"ל בתשו' כי באה בספרו של ר' אבהו ה' אביר יעקב בדח"י אם יש לדמותו לנפל לכבשן האש או"ד הרואה שנפל למטה מההר במקום עמק שופט בדעתו כי בודאי מת אבל איפשר שאינו כן וגם שהעולם אומרים שא"א שיחיה והאריך בזה והוא הצ"ד צדדין וצדי צדדין ואסיק דפשיטא ודאי דמאיסו' דאורייתא נפקא אך להתירה לגמרי לא מלאו לבו כי אם בקב"ע שהועד שהיה המקום עמק וצר שא"א לצאת משם בשום אופן אם לא שיפילו אבלים ואף גם זאת בדוחק גדול ובנדון דידיה דהיה קשור אף אם יפילו חבלים א"א לו לצאת דמי יתירהו כדי שיקשר עצמו בחבלים ואם נשאר שם ימות ברעב או חיה רעה יאכלהו בכנו"ד לכ"ע מותרת להנשא וכו' להלכה אבל לא למעשה יש"ב

קכ"ו סל"א ש"ע ראוהו צלוב וכו' וב"ח כתב דוקא צלוב בזרועותיו אבל לא מגרונו. והח"מ בס"ק נ"ה והב"ש בס"ק צ"ג חלקו עליו. וע' חסדי דוד ביבמות דקכ"ז דהסביר פנים לס' הרב"ח

קכ"ז שם אין מעידין עליו. בכל הני דתנן אין מעידין היינו להנשא לכתחילה אבל אם נשאת לא תצא דאינו אלא חומרא בעלמא דרבנן, מוה"רא ן' ארולייא ז"ל בתשו' כי באה בס' אביר יעקב סי' א' די"ט ע"ג וד' ודקדק כן מדברי הרמ"בם פ"ז מה' נחלות הלכה ג' ואריה שאג ה' המחבר שם בסי' ב' דכ"ו כי נעלם ממנו דשל כת הקודמין היא זו דהריב"ש בסי' תק"ח ושע"ט והובא בב"י לקמן כתב להדייא דבכל הנך אף אם נשאת תצא והגם שהר"בי כתב שם דאין נראה כן מדברי הרמ"ה הרי הכנ"הג בהגה"בי ס"ק תקנ"ט כתב משם מוהרח"ש דלא פליג הרמ"ה ז"ל אלא דאיהו גופיה נפק דק ואשכח בתשו' הרא"ם ח"א סי' ל"ו דס"ל בדעת הרמ"בם דאם נשאת לא תצא ושהסכים לזה סב' רי"ו בשם הר"מה מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ואיך קא פסיק ותני בהחלט דאם נשאת לא תצא יעו"ש

קכ"ח לפנים אות שכ"ז דמ"ב ע"ב שיטה ב' חסר תיבות אלו אחר תיבת שנאבד בים שפירש בספינה ולא נודע לאיזה מקום הלכה ונשכח זכרו שהנאבד

קכ"ט לפנים סוף אות של"ה, וע' משכנות הרועים מע' העין אות מ''ו דרנ"ד ע"ד על כיוצא בזה. אביר יעקב סי' ח"י דק"י ע"א

ק''ל לפנים סוף אות של"ט וע' בס' דברי מרדכי לוריא הנד"מ בסי' מ"ד שהביא משם ש"ות תפארת יוסף סי' ו' שכתב שיש לצרף סניף זה להתיר

קל"א לפנים סוף אות שמ"א וע' משכנות הרועים מע' העין אות מ"ו דרנ"ה

קל"ב סל"ג אם אמר קברתיו וכו', בעד מפי עד עמ"ש לפנים אות שמ"ו ואפי' למאן דס"ל דבעמ"ע תלינן שהראשון טלטלו אם אמר שהיה בדעתו לקברו וחזר בו אין לתלות דטלטלו כיון דנחית לפרושי ענין הקבורה ולא פירש עוד לא תלינן דטלטלו. ה' משא"מ סי' מ"ג דר"ל ע"ב והם דברים תמוהים במה שהפריז על המדה ולא מחוורא מילתא. ה' אביר יעקב סי' ב' דל"ד ע"ד

קל"ג סמ"ג ש"ע מת בעלי תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה. ע' שמן המר א"הע סי' ב' דכ"ט עג''ד.