אבני האפוד חלק א שעז

וע' בני אברהם סי' ח' שצרף דעת מוהר"מ המקל אפי' כשהמעיד הוא גוי והתיר בנ"ד מס"ס ולא עלה על דל שפתיו דעת החולקים בזה

ק"ה ש''ע שם שאינו משתנה במים אלא אח"ז מרובה. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ת"ב ות"ג יד''א ס"ק תקס"ח בני אברהם סו"סי כ"ג

ק"ט לפנים סוף אות רצ"ד ע' בני אברהם סי' מ"ב

ק"י לפנים סוף אות רצ"ח. דסל"ה וע' פאת נגב סי' ו' דאסף איש טהור סברות הפוס' בענין אשתהי והחילוקים הנאמרים בזה

קי"א שם ש''ע לפי שהמים מקלקלין המכה. מכה שחיתה קודם שהושלך לים ל"א מייא מרזו מכהו אך ה' משאת בנימן בסי' ס"ג כתב דאין לחלק בין מכה שלא נתרפאית לנתרפאית כנ"הג הג"הט ס"ק שע"א, ודברים תמוהים הם ואיפשר דאף ה' מ"ב לא אמרו אלא בהתחילם להתרפאת אבל בנתרפאית לגמרי לא וגם נדון ה' מ"ב הוא ענין אחר. ה' בני אברהם סי' כ"ג

קי"ב אמרו העדים איל פיי טיניאה אטאדו קי טיניאה און גראניקו. ר"ל רגלו היה קשור במטלית שהי"ל שם מכה איפשר לומר שכבר נתרפאה שהם לא התירו סמטלית רק אמרו כן ע"פ מה שהוגד להם שהמבוקש קודם שהלך היה לו מכה ברגלו ונשאר רגלו קשור מחשש שמא יכנסו המים, ה' בני אברהם שם

קי"ג לפנים סוף אות ש. שם ואני הדל בהגהותי שם שויתי עזר על גבור דהכי הסכימו שני צנתרות הזהב מו"הר מוהרא"ק ומוהרד"ק ז"ל. אך לא נכחד דבנדונם איכא תרי ותלת ספקי דבזה יש להתיר לכ"ע דהנה אמת דה' משא"מ בח"ב חאה"ע סי' א' התיר בתרי ספקי אך ה' בני אברהם בסי' כ"ג הביא דבריו וכתב דלבו נקפו להתיר בס"ס אולם היכא דאיכא עוד ספקא אחרינא גם הרב העלה להתיר יעו"ש וכמ"ש היד''א הג"הט ס"ק תצ"ג

ק"יד לפנים אות ש"ט שיטה ב'. עד שמן המר א"הע סי' ב' דב"ך

קט"ו לפנים סוף אות שי"א ובמ"ש הכנ"הג שם והיד''א בס"ק תקצ"ט משם הפוסקים דפשט המנהג להקל ע' לה' אביר יעקב סי' ב' מדל''ו עד דל"ח שכתב גם הוא שכן הסכמת גדולי האחרונים להקל בספק אשתהי כס' ר"ת אף באין גופו שלם יעו"ש ועוד לו בסי' ח' דס"ה

קי"ו אם איתיה קמן הגוי המעיד ונוכל לשאלו אם היה תוך ג"י אי שיילינן ליה. עמד בזה ה' אביר יעקב שם והעלה להלכה דא"ץ לשואלו אך למעשה לא סמך לבו רק בנ"ד דכבר בקשו את הגוי כמה פעמים ולא מצאוהו י"ש

מטו"ב היכא דאיכא טביעות עינא בגופו וסימנים בבגדיו ע' ס"ת ס"ק קכ"ב משם ה' נו"בי דהקל להתיר בספק תוך ג"י ובס' דברי מרדכי לורייא הנד"מ סי' מ"ד באחד שיצא עליו קול שנאבד ואחר ימים מעטים בערך עשרה מצאוהו הרוג מונח בבור ואנשי העיר הכירוהו בטביעות עינא וגם בבגדים שזהו שיצא עליו הקול מקודם שנאבד, וגם מצאו אצלו כתבים שידוע שהם של הנאבד העלה להתיר מכח סימני כלים עם ט"ע וסמך אתשו' משאת בנימן סי' מ"ד עי"ד ולא זכר תשו' הנו"ב המסייע ל''ה וע' לפנים באות ש"ח מ''ש בזה

קי"ח סכ"ח ש"ע אבל אם אינו חבול וכו' מעידין אפי' אחר כמה ימים ע"י ט"ע של גופו וצורתו. מוהרח"ש ז"ל בק"ע מדמ"א עד"מג האריך להוכיח דלא התיר ר"ת אלא בגופו שלם לגמרי אבל אם חסר ממנו אפי' קצת בשר אין מעידין עליו. וכתב ה' בני אברהם סי' ח' דע"כ ל"ק הכי מוהרח"ש אלא בודאי לאחר ג"י אבל בספק אשתהי דלדעת ר"ת תלינן להקל בהא ודאי לא בעינן גופו שלם והגם שיש מהאחרונים שכתבו להיפך וכמ"ש מוהר"אא ומוה"רא יצחקי עכ"ז התיר בנ"ד דהיה חסר רגל שמאל חדא דלא שבקינן סברת כל גדולי האחרונים רוב מנין ורוב בנין דס"ל דבספק אשתהי לא בעי גוף שלם ועוד דאפילו לסברתם היכא דחסר רק הרגל גוף שלם מקרי וכס' הרא"ם סי' ט"ל את"ד וכ"כ ה' אביר יעקב סי, ב' דל"ח

קי"ט לפנים סוף אות שט"ז וע' לה' אביר יעקב בסי' ט"ז דהוא והרב הפוסק אשר אתו הלכו להחמיר כשיטת החולקים על ר"ת ולא העלו על שפתם דבנ"ד היו שם ב' עדים והיכא דאיכא ב' עדים לא חלקו על ר"ת וכמ"ש בפנים

ק''ך לפנים סוף אות שי"ח וע' לה' בני אברהם סי' מ"ז דהך דינא דבעינן סימנין אפי' לדעת הר"אש אינו אלא מדרבנן בעלמא דחיישינן דהעד אמר בדדמי י"ש

קכ"א אי בעינן דוקא ראה הטביעה או אפי' לא ראה רק ששמע חיישינן, ע' כנ"הג הג"הט ס"ק תי"ג דבמחלוקת הוא שנוי ורבו המחמירין ואבוהון דכולהו הריב"ש בסי' שע"ח וע' יד"א ס"ק תקל"ה. פ"ת ס"ק קכ"ו וע' בני אברהם סי' כ"ג שכתב דאפי' לס' המחמירין ה"ד בידע ידיעה פרטית אבל ידע שזה המבוקש היה עמהם איפשר