אבני האפוד חלק א שעב

י"ד לפנים סוף אות ע"ב. ודס' ע"ג – וע' לה' פאת נגב א"הע סי' א' פסק רבני קושטא שפלפלו הרבה על תשו' הפ"מ הנז' ודעתם היה להסכים דאף בע"א פלגינן דבור"ה ותפסינן לשון המועיל להיתר אך לא רצו לעשות מעשה ובנדון שבא לפניו באיש א' שהעיד לפני ב"ד אחד כי האיש חברו שבא עמו מת ושמו פ' ומכירו היה לשעבר בקושטא כי שניהם הם מתושבי קושטא ושהיה דר בבאלאט ושוב בב"ד אחר העיד שהוא נמצא עם המת במצרים והלך עמו לחלב ושם מת ושאלו אותו אם היה מכירו בשם זה מקודם ואמר שלא היה מכירו בשם זה אלא שהוא א"ל ששמו כך וכו' וגם הוא א"ל שדירתו בבאלאט וכו' וגם היה אומר שהיה נשוי ושיש לו ב' ילדים וכו' ונסתפקו הרבנים דכיון שהאיש אשר היו מבקשין לידע אם מת היה ארוס ולא נשוי ועל המת שהוא מעיד היה אומר שיש לו אשה ובנים א"כ איפשר לומר שהוא אחר ונכנסו הרבנים לפלפל בס' ה' משאת בנימן סי' ק"ט (שרמזוה הכנ"הג בס"ק מ''ד והיד"א אקי"ן) דמוכח מינה דאפי' אמר העד בתו"ד שקר אם אין צורך לעדות לא משגחינן ביה שהיא היפך ס' הפ"מ ושוב כתבו דבנד"ז גם הפ"מ יודה דהרב לא החמיר אלא כשנמצא שקר בדברי העד אבל בנד"ז לא נמצא שקר שהר יאומר שהוא לא הכירו אם היה ארוס או נשוי רק הוא מספר דברים שהיה אומר המבוקש וכו' ע"ע

ואנכי לא ידעתי למה לא חשו דהעד הלזה הוא נסת"ר מחמ"תו שבעדות הא' אמר שהיה מכירו לשעבר בקושטא כי שניהם היו תושבי קושטא והמת היה דר בבאלאט ושוב בעדותו הב' לפני ב"ד אחר אמר שלא היה מכירו בשם זה מקודם אלא שהוא א"ל ששמו כך וגם הוא א"ל שדירתו בבאלאט שמהדברים האלה מוכח שלא היה מכירו מקודם ולא היה יודע כי הוא דר בבאלאט רק הוא אמר לו וכו' ואף אם ניישב דברי העד ונאמר דמ"ש שלא היה מכירו מקודם היינו ששמו כך אבל היה מכירו מצורת הפנים עכ"ז עדיין סותר את עצמו דבתחי' אמר שהוא היה דר בבאלאט ובעדות הב' אמר שהמת היה אומר לו שהוא דר בבאלאט ודוק

ט"ו ע"א מעיד שרט=אהו בלתי ראש וע"א אומר שראהו שהיה שלם ל"מ הכחשה דא"ל דאחר שראהו האחד שלם חתכו ראשו וראהו האחר. מחזה אברהם סי' כ"א אות ל"ה

ט"ז סי"א ש"ע מצאו כתוב בשטר וכו', ע' מה שפלפל בזה בס' שבט סופר הנד"מ ממש חא''הע סי' י"ד

טו''ב לפנים אות ע"ה סוף האות ובס' אביר יעקב ר"סי י"א

י"ח לפנים אות פ"א שיטה ג'. י"ג וע"ע למוהריא"ג בס' אביר יעקב שם

י"ט לפנים אות פ"ג סוף האות – וכ"כ ה' שבט סופר בא"הע סי' י"ד דבערכאות יש להקל אפי' במכוין להעיד י"ש. וע"ע אביר יעקב שם

ך לפנים אות ץ' שיטה יו"ד. סי' ט' – וע"ע אביר יעקב סי' ב' דל"ה ע"ד

כ"א ע"כ לא החמיר מוהר"יס אלא דאיתחזק הקול ואוושא מילתא אבל היכא דלא איתחזק הקול טובא לא יד"א הגה"בי סק"ס וכן העלו רבני האחרונים מוה"רם ן' בשת בתשו' אביר יעקב סי' י"ג דפ"ג וה' המחבר שם סי' י"ד דצ"ד

כ"ב אפילו לדברי מוה"רי סמוט דחיישינן לקול הברה ה"ד היכא שבקול שיצא אמרו בהדייא פ' נהרג ואח"ך אתו סהדי התם הוא דחיישינן לקול הברה. אבל אם הקול היה שיחודי אחד נהרג על בלי הזכיר שמו ואח"ך בא עד ואמר פ' נהרג אין לנו לומר ולהחזיק ריעותא שמחמת הקול העיד דכמה יאודים שכיחי בדרכים. ה' שמן המר א"הע סי' ב' דח"י ע"ג

כ"ג ע"כ לח נחלקו מוהרי"ס עם מוהרש"דם אלא במעיד ישראל אבל במע''ד גוי אפי' המקלים יודו דאף ביבשה חיישינן. יד"ח הגה"בי ס"ק פ"ח משם הפ"מ ושה' מגן שאול חילק להיפך ושגם הא"ר תלמיד הפ"מ לא ניח"ל בהאי חילוקא בין גוי לישראל עי"ש ועוד לו לעיל בס"ק ס"ז, וע' שען המר שם די"ד שיישב דברי הפ"מ מקושיית ה' א"ר עי"ש

כ"ד לפנים אות צ"א שיטה ז'. יעו"ש – וע' אביר יעקב סי' ב' דל"ה וסי' ח' דס"ו, פוסק א' הוב"ד שם בסי' י"ג וסי' י"ד דצ"ד דבאומר ראיתיו הרוג ליכא מאן דאמר דחיישינן שמחמת הקול אמר כן

כ"ה לפנים אות צ"ט. לקמן דברי – צ"ל לקטן נכרי

כ"ו סי"ד ש"ע כבר אמרנו שהגוי מסל"ת וכו', דבר בתחילה ע"י שאלה או בא לב"ד ואח"ך דבר במס"לת ע' כנ"הג הג"הט ס"ק צ"ח והגה"בי ס"ק ע"ג וס"ק ע"ו וע' בתשובה שהשבתי באדר התרע"א

כ"ז לפנים סוף אות ק"ב. סי' ב' וע"ע לקמן אות קי"ג

כ"ח אם ראינו שכונת הגוי הוא שתטל אשתו הנמצא אצל ההרוג אע"פ שהזכיר אשה לית לן בה יד"א הג"הט ס"ק קע"ח וכ"כ ה' אביר יעקב בסי' ד' דנ"א ודקדק כן מכמה פוסקים

כ"ט לא החמירו הפוסקים במזכיר שם אשה רק כשהתכלית להודיע לאשה מיתת בעלה אבל אם יש הוכחה קצת בדבריו שדעתו לדבר אחר חשבינן ליה מסל"ת. יד"א: