אבני האפוד חלק א שעא

וה' המחברן בהערותיו שם הציל עצמו מהשגות הרב הנ"ל וסייע עצמו מדברי הרשב"א בחידו' ליבמות לדצ"ה ע"ב שכתב דלכ"ע עיקר איסורא דא"א שנשאת ע"פ עדים הוי מטעם קנסא ולא משום גזרה דשמא יאמרו וכו' י"ש וחיזק סברתו הראשונה יש"ב

ובדברי קדשם של הרבנים הנז' לא נתבאר אם שהה עם הב' אחר גירושי הראשון איזה ימים אם לא דאם לא נשתהה עם הב' אז בין בחלוקה הראשונה שנשאת בשוגג ובין בחלוקה השנית שנשאת במזיד לכ"ע מגרש ב' ונושא ג' דמה דצריכה גט אינו אלא מדרבנן בעלמא ואפי' שנישואי הג' היו במזיד אך אם שהה עם הב' איזה ימים אחדים אזי יש לברר דבחלוקה הראשונה כיון דמה שנשאת עם הב' היה בלתי עברה אמרינן דכשידע הבועל הב' שנתגרשה מן הראשון בעל לשם קידושי' ואע"ג דחייב להוציאה מ"מ היא א"א גמו' וצריכה גט מספק מיהת ואז אסורה לג' וכדאמרן לעיל מדברי הרשב"א ובחלוקה הב' אם יהיה האופן שידע הבועל שהיא ה תה נשואה ועכ"ז נשאה אע"ג דשהתה עמו ימים אחדים ל"א דבעל לשה אישות דתחילתו בפשיעה הואי, אך אם לא ידע הבועל הב' שנשואה היתה ושהתה עמו י"ל דאחר שידע שהיא נתגרשה בא עליה לשם אישות ואז אסורה לג' וככל האמור לעיל והרבנים הנז' סתמו דבריהם במקום שהי"ל לפרש. שו"ר בס' דברי מרדכי שם בסי' מ"ח הובאה תשובת רב אחר שבדורו על נדון זה ובתו"ד בירר דהנדון שלהם היה שכאשר נשמע להב' שהיא א"א לא קרב אליה וגרשה מביתו מיד כזונה י"ש ובודאי דבכה"ג כיון שא"ץ גט מב' רק לרווחא בעלמא שלא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא ח"א יוצאה בלא גט פשיטא ודאי דמותרת לג' אף שכנסה בלי גירושי הב' וכ"כ הר בהזה שם להתיר מצד זה והפריז על המדה ומר הוא דקאמר דבנד"ז דהבועל הב' גרשה מיד אינה צריכה גט מהב' אף לדעת הרש"בא הנז' שלא יאמרו קידושי' תופסין בא"א ואהמ"ר ז"א וכמבואר בדברי הרשב"א וכנז' אלא דראיתי עוד להרב שם בסי' מ"ח שהעלה לאסרה גם לג' ולכל העולם מטעם אחר כי כיון שזאת הרשעה אבדה חזקתה חזקת כשרות מי יודע אם אין לה עוד אנשים אחרים שריא נשיאה להם ומי יודע אם בעלה זה שגרשה היה האחרון ואיך נאמין לה על הכשר נדה וכיוצא. ויפה השיגו ה' המחבר בזה דלפ"ז כי ח"א שזנתה ברצון תהיה אסורה לכל אדם ובאמת אינו כן ח"ד ודברי טעם הם

ב לפנים סוף אות ח'. א"ד ז"ל ועמ"ש עוד בזה לקמן על סט"ל

ג לפנים אות יו"ד ד''ך ע"ג שיטה ל'. די"ג ע"ד אחז''ר מצאתי להרשב"ש סי' תקי"ב דנ"ט למה בש"ס לא מצאו תקנה ע"י שבועה יש"ב דמוכח מדבריו להדייא דבעלמא בשאר מילי מהנייא שבועה ונדר וחרם ונעלם דבר מכל הרבנים הניתנין למעלה דלא אחד בהם שהזכיר תשו' הרשב"ש דסי' תקי"ב הלזו

ד לפנים סוף אות י"ז. דס"ו ע"ד – וע' אביר יעקב סי' ב' דל"ד ע"א שכ"כ על כיוצא בזה. וכ"כ בס' פאת נגב סי' ח' משם מוהרח"ש סי' מ"ח

ה לפנים אות ך' שיטה ב' – תיבות הפסולים מחמת קורבה וכן. הן ט"ס ויש להעביר הקולמוס עליהן

ו ומן האמור באות הקודם (אות ד') מבואר יוצא דסומא כשר לעדות אשה לכ"ע היכא דמעיד שמעתי שמת פ' וכן הביא היד"א מ"ב הגה"ט סק"ח משם הפוסקים. גם ה' אביר יעקב סי' ט"ז עמד בזה והעלה נדינא להשכיר ע"ע

ז לפנים אות כ"א דכ"ב ע"א שיטה ב"ב וע'. לה' שפת הים הוא ט''ס -וצ"ל שרשי הים

לפנים שם עד שיטה ל' חתה תחזה – וע' דברי חכמים אות ס"ו

לפנים שם דכ''ג ע"א שיטה ך. הרב"י וע' בקונט' זה לקמן בסי' מ"ב

ח לפנים סוף אות כ"ד. דבריו י"ש – וע' משנת ר"א ח"א סי' קל"ג וכעת אינו בידי רק נמצא רמוז אצלי באסיפתי לח"מ סי' ל"ו וע"ע בס' דברי חכמים סי' ע"ב

ט ס"ד ש"ע וצרתה. ה"ד ביודעת בודאי שיש לה צרה אבל רם הבעל הלך לעיר אחרת ונשא אשה והיא לא ידעה שיש לה צרה יש לסמך על עדותה ולו יהי אלא ספק אם היא מסל"ת בכי הא סמכי' על עדותה, כ''כ אני עני בתשובה אדר התרע"א

י ס"ה ש"ע שואלים אותו היאך ראית וכו'. לאו למימרא דבעד הרואה כל שלא חקרו ודרשו ממנו היאך ידע והשתא מיהא ליתיה קמן דנשיילה דלא מהנייא הגדה שלו אלא לכתחילה הוא דקאמר, ה' שמן המר א''הע סי' ב' די"ד ולכן בנ"ד דהעידו העדים קי לו טופארון גוף בלי ראש אי סופיירון טודוס קי אירה ראובן הנז' ויש מקום לחקר בעיקר העדות כיצד היתה ההכרה תלינן להקל דהן היתה על ידי סימנין מובהקין של הגוף או ע"י טב"ע וצירוף סימני הגוף יעו"ש שהאריך

י"א לפנים אות נ"ב שיטה ג'. בסי' זה – אביר יעקב סי' ט"ז

שם שיטה יו'. ע"א – וע"ע לו בספרו אביר יעקב סי' ך'

י"ב לפנים אות נ"ג סוף האות. לקמן באות – ס"א ואות רמ"ח

י"ג לפנים אות נ"ט סוף האות – וע' לה' בני אברהם א"הע סי' ז"ן שכתב להדייא היפך זה י"ש.