אבני האפוד חלק א שסח

מינקת שנתגרשה מבעלה אך ט"ו יום קודם הגירושי' גמלתו ונסתפקו חכמי הדור אם יכולה להנשא והוא היחל בדין זה דגמלתו קודם מיתה וחילק ידע בין זה לנתנה בנה למינקת כמ"ש והרב המחבר כתב ע"ד דהם דברים אמתיים ותמה על תשו' מוהרי"ו הנז' ועל תשו' מור"ם דסי' קכ"א. ושוב הביא משם הרב הפוס' הנז' דהפך הקערה על פיה דס' הסמ"ג בשם גאון ודברי הר"ן שמביא הרב"י והריב"ש סי' י"ב וקס"ג הוא דבעינן ג"ח אחר מות בעלה ולא נשאר מי שיכבר להתיר רק הרא"ש בפסקיו והרי בתשו' בא הדבר מפורש דבעינן ג"ח לפחות וזה יהיה בפסקיו וכו' והעלה דבין באלמנה בין בגרושה צריך ג"ח קודם וכו' עי"ד. ובצדק התלונן עליו ה' עבודת השם שכל דבריו אינם מובנים אהמ"ר ולענין מעשה נראה לי ברור להתיר מאחר דה' הלבוש והרב"ח והב"ש וגובה להם מרן בש"ע פסקו להתיר ובפרט דהוי ס"דר וכנז'. ובהגהותי לס' עבודת השם שם ד"ס ע"א הנה הבאתי משם הגאון שואל ומשיב במ"ת ח"ג סי' ל' דהתיר גם בגרושה היכא דגמלתו מקודם אף פחות מג"ח בהצטרפות דעת הרשב"א דמקל באינו מכירה עי"ד והגאון בס' חקר הלכה בסי' א' אות ט' כתב דראוי לסמך בגרושה שנתנה בנה למנקת קודם שנתגרשה בהסכמת גדולי הדור יעו"ש

סי' ט"ו

א לפנים אות ה' שיטה ג'. סק"ך – וע' שיורי טהרה למוהר"א הכהן ז"ל מע' האלף אות ס"ז פ''ז שערך המחלוקת

סי' טו"ב

א ס"א ש"ע א''א בכלל עריות ואין קידושין תופסין בה. דוקא קידושין לחודייהו אבל האשה שהלכה ונשאת לאחר במזיד בעודה תחת בעלה הראשון, והודע אליו דהיא נשואה אע"ג דדינא הוא דאסורה לשניהם מדינא דאסורה לבעל ואסו' לבועל עכ"ז צריכה גט גם מהב' אע"ג דאין קידושין תופסין בה ואף אם שהתה עם הב' זמן הרבה אחר שגרשה הראשון, וזה מבואר בסוגייא יבמות דפ"ט דגבי מתני' דהאשה שהלך בעלה למד"הי ובאו וא"ל מת בעליך ונשאת ואח"ך בא בעלה דתצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה חילקו בש"ס בין נשאת לנתקדשה ואמרו דניסת דעבדא איסורה קנסוה רבנן להצריכה גט דיאמרו העולם גירש זה ונשא זה ונמצא א"א יוצאה בלא גט ולא רצו להתירה משום נישואי טעות אבל נתקדשה לחוד דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן למיחש דיאמרו גירש זה רק אמרינן דקידושי טעות הוו ויעו' בהרי"ף והר"אש ולהרמב"ם בפי"המ ולה' המאירי שם דנחלקו אי בעינן תרי טעמי מ"מ לדברי כולם בעיא גט מהב' וה"ה ה"ן אין לחלק דהתם שאני דהוי כמו שוגגת דבהיתר עשאו בפסקיו. משא"כ הכא דשניהם לדבר עברה נתכונו והוא זינות בעלמא דאדרבה מהך טעמא גופה הו"ל למימר דלא נקנסיה ועכ"ז בעבור דלא דייקא ואינסיבא הצריכוה גט כ"ש היכא דהיתה מזידה וכ"כ להדייא הרשב"א בתשו' הביאה מ' ב"י כוף הסימן בתשו' המתחלת רחל באה ואמרה פנויה אני וכו' י"ש וכל זה הוא פשוט

ברם מאי דאיכא למבעי הוא אי מה שצריכה גט מהב' הוא מדאורייתא או מדרבנן. והנה כל היכא דהפרישום טרם גירושי הראשון אז פשיטא ודאי דמה שצריכה גט מהב' אינו אלא מדרבנן כיון דאעיקרא הביאה אינו אלא זינות בעלמא ועיקר החשש הוא מדרבנן דקנסוה וחשו שלא יאמרו א"א יוצאה בלי גירושין. אך כל ששהתה עמו ימים אחדים אחר גירושי הראשון התם יש להסתפק דאיפשר דצריכה גט מהב' מ"הת על הביאות שבא עליה אחר שהיתה פנויה מהראשון. ולכאורה מדברי הרשב"א באותה תשובה נראה כצד זה האחרון שכתב וז"ל ולא עוד אלא שחמורה היא מאשה שהלך בעלה למדיה"י ועמדה ונשאת דא"ץ גט אלא מהקנס אבל כאן צריכה גט מהספק דכיון שידע זה הב' שנתקדשה כבר לראובן וראה הגט בידה שגרשה ר' נודע הוא שאין קידושין תופסין בא"א וגמר ובעל אחר גירושי הא' לשם קידושין וכדאמרינן בהמקדש את הקטנה וכו' ובודאי אע"פ שאסורה לו מונטמאה ונטמאה מ"מ קידושין תופסין מ"הת הילכך אינה יוצאה בלא גט מהספק הזה וכו' את"ד. וה"ה הכא נאמר דאם כבר גרשה הראשון ועדיין היא שוכבת בחיקו של ב', דלא הספיקו להוציאה מתחת ידו בכה"ג איכא למימר דבעייא גט מהב' דחיישינן הך חששא גופה דכיון דראה בעלה הב' שנתגרשה מהראשון גמר ובעל לשם קידושין דהשתא קידושין תופסין בה מיהת וא"כ צריכה גט מיהת מספק

אך כל היד המרבה לבדק, ידו תיסד אר"ש דרב המרחק ביניהם. דהנה טעמו של הרשב"א הוא משום דחזקה אין אדם עושה בעילתו בע"ז וכמו שאתה תראה בדברי הרשב"א דמדמי ליה למגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק א' דצריכה ממנו גט ב' והתם טעמא הוי משום דאין אדם עושה בב"ז ובכן בשלמא בנדון הרשב"א דלא ראינו להמקדש שבקש לעשות איסור דכשנשאה הוא לא ידע שהיתה נשואה לאחר רק הקיפה אליו הידיעה לאח"ך בכה"ג איכא למימר דכשידע אח"ך שהיתה נשואה ונתגרשה דעתו לקדשה בביאה זו דאין אדם עושה בב"ז אבל במאי דאנן קיימין דכבר הוחזק זה הבעל לפנינו לרועה זונות שנשאה בעודה א"א אלא דאח"ך נתגרשה מה לנו לומר דעתה בא עליה לשם קידושין מי הוציאו מחזקתו דראינוהו עד עתה צמא למים גנובים ואה"ן אם יהיה האופן דהאשה הלכה למקו"א: ולא ידע הבעל שהיא א"א ואח"ך נתגלה לו ונתגרשה.