אבני האפוד חלק א שסז

דבשלמא היכא דגמלתו דאסח דעתה שהתינוק לא יינק עוד התם לא בעינן ג"ח דאפי' יום או יומים או חמש ימים סגי כיון דבשעת מיתה אין לה שם מינקת דאין כאן לא תינוק היונק ולא אשה מינקת אבל היכא דנתנתו למנקת אסח דעתה שהתינוק לא יינק עוד אע"פ שהיא לא הניקה אותו כלל מ"מ כל עת שעדיין חלבה בין שדיה אם יהיה האופן שלא תמצא מי שתניק לתינוק תעשה כל המועיל להניקו ע"י מינקת אחרת וכמו שבא הדבר מפורש להר"אש בתשו' או תניקהו היא בעצמה כיון שהיונק לא שפסק הרגילות שלו ובשעת מיתת הבעל שם מינקת עליה ולכן בעינן ג"ח קודם. ומצאתי הדבר מפורש בהרב הלבוש שכתב וז"ל וכן אם גמלתו בחיי בעלה וכו' או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לה מינקת אפי' יום אחד בחיי בעלה אינה צריכה להמתין דכל אלה לא מקרייא מינקת חברו וכו' אבל אם לא פסק חלבה בחיי בעלה אלא היא בעצמה פרשה מלהניקהו בחיי בעלה ונתנתו למינקת אם נתנתו ג"ח קודם מיתת בעלה וכו' מותרת לינשא וכו' דקים להו לחז"ל דכשפסקה מלהניק לא ישוב לה החלב אפי' אם תרצה לחזר ולהניקו ואינה נקראת מנקת חברו אבל תוך ג"ח איפשר שתחזר לה החלב ותוכל לחזר ולהניקו והוייא עדיין מנ''ח. א"ד ז"ל מבואר בדבריו החילוק שחילקתי

האמנם ראיתי להכנ"הנ בהגה"בי ס"ק מ"ג שהביא משם מוה"רי וייל בסי' ק"ב שכתב דאין חילוק בין פרשה מלהניקו ב' חדשים בחיי הבעל ועדיין התינוק יונק לגמלתו בחיי הבעל ב' חדשים עכ"ד. הרי לך תנא פלגאה לכל מ"ש ואין הספר בידי לראות הדברים בשרשן ואף גם זאת ראיתי בתשו' מוהר"ם איסארלאן בסי' קי"ג שנשאל על מי שגירש אשתו תוך ימי ההנקה אך היא גמלתו קודם הגירושין ג"ח ונחלקו החכמים בהיתרה מקצתם רצו להתירה להנשא וראייתם ממ"ש הפוס' אם גמלה בנה קודם מיתת בעלה ואח"ך מת בעלה מותרת לינשא מיד אחר ג"ח וה"ה אה גמלתו ג"ח קודם הגירושין דמיתה וגירושין שוין וכו' ומקצת חכמים אסרוה לינשא אף אם גמלתו ג"ח קודם הגירושין דדוקא גבי מיתת הבעל לא שייך לאיערומי כי המיתה בידי שמים ולכן קבעו הגאונים זמן קודם המיתה דסתמא דמילתא ג"ח קודם מיתתו לא היתה יודעת שימות ואפ"ה גמלה את בנה אבל פחות מכן לא יועיל מה שגמלה את בנה דחיישינן לערמה כשתראה שבעלה נוטה למות תגמל בנה בעודו אביו חי גבי גירושין חיישי' לערמה אף אם גמלתו ג"ח קודם הגירושין וכו' וכיון דלפעמים יש ערמה אף בלא ערמה לא יועיל וכו' ע"כ מבואר דמקצת הרבנים האוסרים הבינו דאין להתיר כ"א כשגמלתו ג"ח קודם המיתה וגם הרבנים המתירים לא חלקו עליהם כי אם דמיתה וגירושין שוין אבל לא בא בפיהם לומר דכיון דלא מחלקינן ב'. גירושין למיתה תסגי לן במעט קט קודם המיתה או הגירושין רק נקטו בלשונם ג"ח קודם הגירושין גם מור"ע ז"ל בתשו' סי' קכ"א דהסכים כדעת המתי' דאין לחלק בין מיתה לגירושין וסמך עצמו אדברי הר"אש בפסקיו הנ"ל שכתב דלשון מינקת חברו משמע דוקא שהיתה מניקתו אבל לא שגמלתו ושמילתא פסיקתא קתני בין במיתה בין בגירושין וכו' עי''ד לא גילה לנו דלפ"ז לא בעינן ג"ח אלא אפי' יום אחד וכמו שביאר לנו הדין תלמידו הרב הלבוש וכנז' הגם שעל מור"ם יש להשיב דדבר על המעשה שכך היה שגמלתו ג"ח קודם וה"ה פחות מזה ולא בא אלא להשמיענו דמיתה וגירושין שוין. מ"מ בדברי שתי כתות הרבנים האוסרים והמתי' מבואר דהבינו דגם בזה צריך ג"ח קודם מיתה היפך מאי דאמרן. וע' להרב שדי חמד בחלק אסיפת דינים מע' אישות סי' ג' או"ח שהבין כמ"ש אני עני בדברי מרן והפוס' דבגמלתו לא בעינן ג"ח קודם אלא דוקא בנתנה בנה למנקת ובעבור שלא היו תשו' מור"ם מצויין אצלו רק לפי מה שהעתיקו האחרונים דבריו נדחק לומר דגמלתו דנקט לאו דוקא אלא מה שנתנתו למנקת אחרת ק"ל כלשון מושאל גמלתו גם הצ"ע דברי הכנ"הג בהגה"בי ס"ק מ"ח דנראה מדבריו דדא ודא חדא היא עי"ש וטעמו ונימוקו עמו דדברי הכנ"הג אין להם מובן במה שהמציא מחלוקת חדש בין הריב"ש למורים ז"ל לחלק בין גרושה לאלמנה דבגרושה יש להקל מה שאין כן האמת דמוהר"ם באותה תשובה כריז ותני דאין חילוק בזה בין מיתה לגירושי' ובטלה מחלוקת. ואעיקרא אין הנדונות שוין דהריב"ש מיירי בנתנה בנה למינקת דהוא נדון הגאונים והר"אש אסר ומורים מיירי בגמלתו קודם מיתה דהוא היתרו של הר"אש ואין ספק דהכנ"הג לא ראה התשובה במקומה רק לפי מה שהעתיק ה' פנ"ח וק"ל ומ"מ אנן בדידן דהמחלוקת הוא ערוך לפנינו יש לעמד היכי דיינינן ליה להך דינא

ולדידי חזי לי לדון להקל מתרי טעמי חדא דלו יהיה מחלוקת הלא כל דאיכא פלוגתא דרבוואתא בהך דינא אזלינן לקולא וכמ"ש הרב"י וכמ"ש לפנים באות ל"ה, ותו דמבואר בדברי מרן דלדעתו דכל שגמלתו בחיי בעלה מותרת להנשא ולא קצב זמן ביום הגמל אותו ומשמע אפילו יום אחד וכדברי הרב הלבוש, ואנן בדידן קבלנו הוראות מרן ז"ל בין להקל בין להחמיר

אחר הדברים האלה נשאתי עיני במ"ש לפנים אות כ"ח ואשא עיני בס' עבודת השם א''הע סי' ו' אשר רמזתי שם וראיתי אני בדפ"א שהביא תשו' כ"י לאחד קדוש מדבר הוא הרב מוהר"ר יוסף בן אדון ז"ל (אחד מחכמי שלוניקי המפורסמים מאה שנה קודם) שנשאל באשה